תוספתא מסכת תמורה (צוקרמאנדל) פרק ד

תוספתא מסכת תמורה (צוקרמאנדל) פרק ד

  

הלכה א
הנרבע בין משלו ובין משל חבירו בין לפני הקדשו בין לאחר הקדשו בין בשוגג בין במזיד בין באונס ובין ברצון פסול לגבי מזבח מוקצה שלו אסור ושל חברו מותר:
הלכה ב
מאימתי נקרא מוקצה משיעשה מעשה ונעבד בין משלו ובין משל חברו בין לפני הקדשו ובין לאחר הקדשו בין בשוגג ובין במזיד פסול לגבי מזבח באונס כשר ברצון פסול:
הלכה ג
איזהו נעבד כל שעובדין אותו בין באונס ובין ברצון איזהו מוקצה זה מוקצה לעבודה זרה אבל אמר שור זה לעבודה זרה ובית זה לעבודה זרה לא אמר כלום שאין הקדש לעבודה ...


המסמך לעיל חלקי. תוכלו לרכוש את המסמך המלא בחנות המקוונת שלנו.