תוספות

תוספות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 11744 מקורות עבור תוספות. להלן תוצאות 41 - 50

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


41

גור אריה בראשית פרשת מקץ פרק מא

 ואין צריך לפירושו, כי הקשקוש מתיחס אל הפעמון לא אל הענבל, ומפני שכאן רוצה לומר שהיה רוחו מקשקש בתוכו לכך אמר "ותפעם":לפי שהיו ב' פעמיות. פירש הרא"ם מדשני בלישנא דייק, דהכא כתיב "ותפעם", ושם כתיב (דניאל ב, א) "ותתפעם", ואחר שהוסיף באותיות לכתוב "ותתפעם" יש לדרוש ב' פעמיות, כפי תוספות המלה. ולי נראה שהלשון בעצמו משמע כן, כי "ותתפעם" משמע שהרוח מכה בעצמו, כי כן לשון התפעל שהוא מורה הפעולה בעצמו, ומאחר שהוא מכה בעצמו - כל חלק ממנו מכה ומוכה, הרי שני מכים ושתי מוכים:הנחרים בטימי. פירוש מלשון "כל הנחרים בך" (ישעיה מא, יא) לשון גירוי, כי השואלים

42

גור אריה בראשית פרשת ויגש - ויחי פרק מז

 מן השעור, או נאמר כי שנות אברהם ויצחק כסדר ושנות יעקב נתקצרו, יש לומר שבא להודיע על זה שאמרו חז"ל (ב"ר סג, יב) קצר הקב"ה ה' שנים משנות אברהם שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה, ומנא ליה לומר זה, שמא שנות אברהם כסדר היה וליצחק היו לו תוספות שנים, ומפני שאמר הכתוב "ויקרבו ימי ישראל למות" שלמדנו מזה כי לא הגיע יעקב לשני אבותיו, אם כן שנות יצחק כסדר וכשעור ולא היה שם תוספות, אם כן צריך לומר נתקצר לאברהם ה' שנים שלא יראה את בן בנו יוצא לתרבות רעה. ואין לומר שלא הגיע יעקב לימי אבותיו

43

גור אריה שמות פרשת שמות פרק ג

 כמו "ודברתם אל הסלע" (במדבר כ, ח), ואחר שהוא מן הלשונות הכבדים איך יתכן לומר כן שיהיה בשו"א, ואם כן מה ראיה יש לזה, אבל דעתו הוא אחר שהוא מן הלשונות הכבדים אין הנו"ן מן יסוד הנופל, כי כל לשון כבד לא יחסר אות מן השורש, שלכך נקרא 'כבד' משום תוספות הברותיו, ולפיכך אין בו יסוד הנופל, אך הנון בו שורש:

44

גור אריה שמות פרשת שמות פרק ד

 הבריות בב' שמות בלבד, ואלו ב' שמות נמצאים בפירוש, שנאמר (ר' במדבר י, כט) "ויאמר לחובב בן רעואל המדיני חותן משה", הרי שנקרא לו השם הזה בפירוש, [וכן] "וישב משה אל יתר חותנו" (פסוקנו), הרי אלו ב' שמות היו לו שנקרא כן בין הבריות. אבל שאר שמות שאינם בפירוש, כי תוספות הוי"ו על "יתר" אין זה שם, כי השם פעם בלא וי"ו ופעם בוי"ו אין זה שינוי גמור, כיון דעיקר השם כדקאי קאי. ולא נכתב זה השינוי בתורה רק להודיע על דבר אחד מיתרו, לא שהיה נקרא כך בין הבריות. וכן שאר השמות כגון "רעואל" אין זה שם ליתרו שיהיה

45

גור אריה שמות פרשת שמות - וארא פרק ו

 גב ש'לא קיימתי' לא נזכר בכתוב, אמר 'הרי שנדרתי ולא קיימתי', מפני ש'לא קיימתי' אין צריך ראיה, שהרי לא גאלם:(ה) כמו שהצבתי והעמדתי ברית כו'. רוצה לומר פירוש מלת "וגם", שהוא מחובר לשל מעלה, הכי פירושו - 'כמו שהצבתי והעמדתי וכו'', כן יש עלי לקיים. ואין "וגם" תוספות דבר כמו "וגם" הראשון (פסוק ד), אלא הוא מתחייב מן הראשון, שאמר כמו שאני העמדתי - כן יש עלי לקיים:הנואקים אשר מצרים מעבידים. רוצה לומר שאין פירוש "נאקת בני ישראל" ואיזה ישראל נואקים "אשר מצרים מעבידים אותם", וזה לא יתכן, דלא היו ישראל אחר בעולם שצריך לפרש "אשר מצרים מעבידים", ולכך צריך

46

גור אריה שמות פרשת בא פרק יא

 'משה בדאי הוא', ומתרץ 'למה לקו השבויים, אלא כדי שלא יאמרו וכו'', והשתא לא שייך לומר בהתראה "עד בכור השבי" דאין התראה בהם, שהרי לא איכפת למצריים במה שלקו השבויים, ואדרבא מה שלקו כדי שלא יאמרו יראתם תבע עלבונם, ואם כן המצריים בודאי אינם מקפידים על השבויים. ואין להקשות כי תוספות על דברי משה אין זה בדאי, דהא בלאו הכי אמרו "כלנו מתים" (להלן יב, לג) יותר ממה שאמר משה כדלקמן, ואם כן לא שייך בתוספות שהיה על דברי משה שיהיה בדאי, דשאני הכא שמשה אמר "עד בכור השפחה", ומדאמר "עד" נתן שעור לדבר לומר המכות יגיעו "עד בכור השפחה"

47

גור אריה שמות פרשת בשלח פרק טז

 ואין להקשות דלא לכתוב כלל לא למעלה (פסוקנו) "וירם תולעים" וגם כאן (פסוק כד) לא לכתוב "וירם תולעים", דאם כן לא ידעינן אם הוא קצת הבאשה או הבאשה לגמרי:(כא) הנשאר בשדה וכו'. דאם לא כן יקשה דמה שלקטו ממנו כאשר הביאו אל הבית לא היה כאן תוספות כלל, אלא "המרבה והממעיט" בשוה (רש"י פסוק יז), וכאשר לקט המרבה - ניטל ממנו התוספות, עד שלא היה כאן תוספות (רש"י שם), ואם כן למה היה כאן תוספות בשדה, ראוי היה גם כן להיות שלא יהיה נשאר בשדה שום תוספות, ותירץ שעל ידי זה היה נודע שבחן של ישראל, כדמפורש אחר זה:(כב

48

גור אריה שמות פרשת יתרו פרק יט

 הוא מי שנתחייב שתים בבית דין דנין אותו בחמורה (סנהדרין פא.), ואם כן אם ירה חמור - יהיה נדון בדחייה, ואם סקילה חמור - יהיה נדון בסקילה, ואיך אמר הכתוב "או ירה יירה או סקול יסקל". ואין לומר דשניהם שוים, דאיך יתכן שיהיו שתי מיתות שאין זו כזו יהיו שוים לגמרי בלי תוספות וחסרון, ופשוט הוא דסקילה חמורה מכל. ואפילו אם תאמר שהם שוים, שאין אחד חמור מחבירו, הוי ליה לדונו במיתה שאין מתנוול בה יותר, משום "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח), כדאיתא בפרק נגמר הדין (סנהדרין מה.). וידוע כי בדחיה מתנוול יותר, כי בני מעיים יוצאים על ידי נפילה כדאיתא

49

גור אריה שמות פרשת יתרו פרק כ

 את יום השבת כי ששת ימים עשה ה' את השמים" (פסוק יא), ובדברות האחרונות "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים" (דברים ה, טו), ולמה לא דרשו בזה שהוא בדבור אחד נאמר.אבל הנראה, והוא עיקר, כי לא דרשו כך רק בדבר שהוא עיקר המצוה, דודאי מילתא דהוא שינוי טעם או תוספות מה שנמצא בדברות אחרונות - אין זה קשיא, דודאי משנה תורה לאוסופי אתא (חולין סג:), אבל סוף סוף עיקר הדיבור קיים, רק שהשנוי הוא בתוספות, ובזה אין קושיא למי שיודע ענין משנה תורה, שאמרו (שם) משנה תורה לאוסופי קאתי. אבל שיהיה כאן מזהיר על "זכור", ופירוש "זכור" על שיזכור את

50

גור אריה שמות פרשת משפטים פרק כא

 תושב" זה הקנוי קנין שנים הוא דלא יאכל, אבל קנוי קנין עולם יאכל, בא זה ולימד על זה. משמע דקרא אחרון מלמד על הראשון. כך הוא שיטת רש"י ז"ל.והתוספות (שם ד"ה ויצאה) הקשו דלמה לא מוקי קרא "ויצאה חנם" לימי נערות, ותרצו שם כמו שמבואר שם. ואין להאריך בתרוץ תוספות, שהוא תולה בסוגיא דגמרא. אבל דעת רש"י כמו שאמרנו למעלה. ולדעת התוספות דסבירי להו כי "ויצאה חנם" אתא לימי בגרות, יראה דלא קשה מתושב ושכיר, דקרא בתרא מלמד אקרא קמא, דלא אמרינן שהאחרון מלמד על הראשון רק היכי דכל אחד הוי מילתא בפני עצמו, ואין האחד תוספות על השני,

1234567891011121314151617181920