תוספות

תוספות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 11744 מקורות עבור תוספות. להלן תוצאות 181 - 190

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


181

משך חכמה שמות פרשת יתרו פרק יט

 מ"לא תבא" (ויקרא יב, ד) דמאחורין מותרין ליגע בו כל הטמאים, להראות דרק ממי ששכן שמו בתוך הבית הזה אתה ירא, ובפנים ממנו קודש, לא מאחוריו, שמפנים הלוחות והעדות ומשכן הכבוד:במשוך היובל המה יעלו בהר. למדו מכאן ריש ביצה (ה, ב) דדבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו. ופירשו תוספות (ד"ה מכדי כתיב) דבלא קרא הוי ידענא, דהא לא נאסר רק משום שכינה, וכשנסתלקה שכינה מותר. והענין צריך ביאור, דהא סלקא דעתך אמינא לאסור משום תשמישי קדושה, והוי כקדושת עולמית קדושה קבועה כמו דחזינא לענין מחנה דאמר בעירובין כיון דכתיב "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו" (במדבר ט,

182

משך חכמה שמות פרשת יתרו פרק כ

 ובסוף שור שנגח את הפרה (שם נד, ב) "וכל" - ריבויא הוא. וכאן כתוב "וכל אשר לרעך", והנה שם במכילתא 'אי מה הפרט מפורש בנכסים המטלטלים (שאין להם אחריות'). ויש לעיין דנראה מזה דתלוש ולבסוף חיברו הוי תלוש, ועיין ש"ך סימן צה. ויש לאמר שבנאו ברשות החומד שהקרקע של החומד. עיין תוספות פרק לולב הגזול (סוכה) דף לא, א סוף ד"ה אבל גזל עצים ודו"ק.(טו) וכל העם רואים את הקולות וכו' ואת ההר עשן וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. הביאור, דאמרו דבכל המסעות כתיב "ויסעו ויחנו" בלשון רבים - שנסעו במחלוקת, עד שבאו לסיני ונעשו הגמוניה אחת שלא היו במחלוקת, אמר:

183

משך חכמה שמות פרשת משפטים פרק כא

 עבד כמו שדה אחוזה. ואם כן הרי הנרצע שאינו יוצא בגרעון כסף ויוצא רק ביובל, אם היה היובל הוי אפקעתא דרחמנא, ואם לא היה היובל, שנבטל היובל, נשאר עבד "לעולם" כל חיי האדון. ומדויק הכתוב "ועבדו לעולם" לפי פשוטו שהוא עובד אותו לעולם, רק אם יהיה יובל מפקיע, והבן.ועיין תוספות ערכין דף לג, א ד"ה אלא, וברמב"ן גיטין (לו, א) גבי פרוזבול יעויין שם ודו"ק.(ט) כמשפט הבנות יעשה לה. לשיטת הסוברים דכתובה דבר תורה יתכן הפירוש דיכתוב לה כתובה ודו"ק, ונכלל זה בדברי רמב"ן יעו"ש.(י) ועונתה. מלשון "עונה", שזה מענה על שאלת הטבע.(יא) ואם שלש אלה

184

משך חכמה שמות פרשת משפטים פרק כב

 חית השדה, כמו שכתוב בפרשת בראשית (ב, כ) "ויקרא אדם (שמות) לכל הבהמה... ולכל חית השדה" ותרגום "חיות ברא". והקרי "בעירו" - זה בהמה ביתית שמקבלת מרות. ועל דרך דרש יתכן דמרמז דהבעל שרועה בהמות אשתו, דמן התורה אין קנין לבעל בנכסי אשתו, רק שדרך היה שהוא אוכל פירות נכסיה, יעויין תוספות סוף השולח, והוא אצלה כרועה על בהמתה, הוא חייב בתשלומין. וכמו דתנן מסרה לרועה, נכנס הרועה תחתיו. ואעפ"י שהוא בבעלים כדאמרו פרק השואל גם כן חייב הבעל. ולפי זה נראה דאם מסרה לרועה והוא הבעלים במלאכת הרועה, גם כן חייב הרועה על תשלומי נזקין של אחרים, כיון שהבהמה תחת

185

משך חכמה שמות פרשת תרומה פרק כה

 ובשיר, ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהן וכל ישראל אחריהן). ובתוספות (שם טו, א) ד"ה וכן תעשו לדורות: ועוד אע"ג דאהרן היה בבנין משכן, וכי נשאלו באורים ותומים לעשות משכן, הלא קודם שנתכהן אהרן נעשה המשכן?! עכ"ל. ודבריהם תמוהים, דהא הקידוש לא היה בעשיית המשכן רק במשיחתו. וגדולה מזו כתבו תוספות בעבודה זרה לד, א גבי משה במה שימש ז' ימי המילואים, דכל ימי המילואים לא היה רק קדושת במה. וכן אמרו בשבת דף פח דלא נפסל ביוצא עד שמיני למילואים מפני שקדושת המחיצות והמשכן בכלל לא היה עד יום שמיני שהקימו ולא פרקו, ואז כבר היה האורים ותומים על

186

משך חכמה שמות פרשת תצוה פרק כח

 וחייב מיתה. וזה כדברי הר"י דאורליינוס בסנהדרין (פג, ב) בתוספות ובזבחים דף יז, ב, וחייב על ביאה ריקנית באהל מועד בלי מכנסים. אבל על שאר בגדי כהונה אינו חייב בחסרונם, ורק על עבודה משום זרות ד'אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והוו כזרים', ולא על ביאה ריקנית באהל מועד. עיין תוספות סנהדרין פג, א ד"ה ולא משום וכו' ובתוספות יומא ה, ב ד"ה להביא ודו"ק.

187

משך חכמה שמות פרשת תצוה - כי תשא פרק ל

 באחרי (ויקרא טז, ב) "כי בענן אראה על הכפורת". (שם, שם יג) "וכסה ענן הקטרת את הכפרת אשר על העדות ולא ימות". ובקטרת שהקטיר משה בשבעת ימי המילואים לא היה מעלה עשן, שעדיין לא נראה הכבוד על הכפרת, שבכל יום הקימו ופרקו, ולא היה עליו רק קדושת במה, כמו שכתבו תוספות בעבודה זרה לד, א. לכן לא כתוב "לאמר" - היינו שלדורות יהיו צריכים מעלה עשן מה שלא הוזכר עכשיו. ועיין יומא דף נג, א ובתוספות ישנים שם, ובמשנה למלך ודו"ק:קח לך סמים. אמרו (תניא, ר' יאשיה אומר) קח לך - משלך. (ר' יונתן אומר משל צבור, ומה ת"ל "קח לך",

188

משך חכמה שמות פרשת כי תשא פרק לא

 כדי שיתקדש שמו יתברך על ידי ישראל הם המקדישים הם המעריצים שמו יתברך ומודיעים העולם קדמותו והשגחתו והמציאו הנבראים במכוון. ואולי פירושו דקרא לר' אלעזר בן שמעון: "מחלליה" - היינו מי שרודף לחלל שבת, "מות יומת" - כדי שלא יחלל השבת. דבעושה מלאכה כתיב אחרי כן "כל העושה בה מלאכה יומת". ועיין תוספות סנהדרין דף ע"ח ע"א ודו"ק.(טו) (ששת ימים יעשה מלאכה). והנה ביתרו נאמר (שמות כ, ט) "ששת ימים תעבוד ועשית כל (מלאכתך) ויום השביעי שבת לה' אלקיך". ובתשא (לא, טו) ובויקהל (לה, ב) נאמר "ששת ימים יעשה מלאכה" "תיעשה מלאכה". ופירשו רז"ל במכילתא (כאן): בזמן שעושין רצונו של מקום

189

משך חכמה שמות פרשת ויקהל פרק לה

 יומת", הוא כדדריש תנא דבי חזקיה שעל חייבי מיתות שוגגין שימות ולא ישלם דחיוב מיתה שעליו פוטרו מן התשלומין. ויתכן ד"מכה אדם" (שם שם) קאי על עוברין, שכן כתוב (בראשית ט, ו) "שופך דם האדם באדם" - היינו עובר - "באדם (דמו) ישפך" שבן נח נהרג עליהן, וישראל נמסר מיתתו לדיני שמים [תוספות סנהדרין נט, א ד"ה ליכא מידי, עיין שם]. והא דלא כתיבא כאן "מות יומת" נראה דעל מלאכת המשכן קאי, וטרם שהוקם המשכן לא היה נוהג דין דיני נפשות, 'שאין כהן ואין משפט' כדדריש פרק ד' מיתות (סנהדרין) נב, ב. ואז לא היה עדיין המשכן ולא היה אהרן כהן, ורק

190

משך חכמה שמות פרשת ויקהל פרק לו

 לכבודו, ונרמז זה בצווי שכתב "וחברת את האהל" - שהחיבור היה בשעה שהוא אוהל, שכבר הוקם המשכן ופרש עליו היריעות עזים ונעשה אוהל. אבל משכן כתוב (כו, ו) "וחברת את היריעות" כשעדיין אינו משכן, רק "והיה המשכן אחד". אבל כל זמן שלא הוקמו הקרשים חובר כבר המשכן, וכן עשה ודו"ק. ויעויין תוספות שבת כח, א.(יח) ויעש קרסי נחושת חמשים לחבר את האהל. פירוש דבאהלים היו שוכנים ישראל במדבר והיו מדובקים בקרסי נחושת. אבל של זהב לא היו עושים לאהליהם, לכן קרסי זהב היו סתמא לשל גבוה, וסתמא לשל גבוה אינו צריך לחשוב בעשייתן לשם גבוה, דסתמן לשם הקדש היו. לא

1234567891011121314151617181920