תוספות

תוספות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 11744 מקורות עבור תוספות. להלן תוצאות 131 - 140

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


131

אור החיים במדבר פרשת שלח פרק יד

 ה' ט"ו שנה שנשאלתי ישוב מאמרם ז"ל שהשיב ה' לדוד כששאל ממנו הודיעני ה' קצי ומדת ימי וגו' ואמר לו גזירה היא מלפני שאין מודיעין לו לאדם קיצו וכו' עד כאן. ולמה הודיע ה' לחזקיה, והשבתי כי דוקא קץ שהאדם מביא עמו החרוץ דכתיב (איוב יד) אם חרוצים ימיו אבל תוספות ימים לא נכלל בכלל גזירה זו, וחפץ ה' להודיע על דרך אומרם בגמרא (שבת י ב) בפסוק לדעת כי אני ה' מקדשכם שהנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו, לזה מודיע ה' חסדו כשמוסיף ימים על ימי אדם, והוא מאמר והביאותיו וגו', וכן תמצא שאמר הכתוב ביהושע סימן י"ד ויאמר אליו

132

אלשיך בראשית פרשת חיי שרה - תולדות פרק כה

 של נזיד אדום ולא קראו בשמו:ויאמר יעקב מכרה כיום את בכרתך לי. (לא):הנה הבכורה היתה אז לשמש בכהונה לעבודה. ובזה יאמר הנה היום הרגת את הנפש ונפסלת מעבודה כנודע מכהן שהרג את הנפש עד יתקן בתשובה למאן דאמר (עי' תוס' סנהדרין לה ב ד"ה שנאמר, תוספות יום טוב סוף פרק ז דבכורות, ותוס' רע"א שם), ואמר גמור בדעתך למכור כהיום הזה שאין הבכורה מועלת לך, ולא בבחינת אם תתקן בימים הבאים. ועל דרך הזה באומרו השבעה לי כיום:או יאמר הנה לאחת משתי טענות אפשר שתחזור בך, או מטעם אונאה, או מטעם שהוא דבר שאין בו ממש ואינה

133

אלשיך בראשית פרשת וישב פרק לז

 אני ואמך והלא כבר מתה, והיה הדבר מגיע אל בלהה שפחתה:(ט) וזהו השמש והירח - הוא יעקב ובלהה שבמקום רחל, וגם - אחד עשר כוכבים - הם השבטים - משתחוים לי. ובזה יצדק מאמר התורה, באומרו ויחלום עוד חלום אחר, כי בבחינה אחת הוא חלום עוד שהוא נמשך מהקודם וזהו אומרו עוד תוספות על הקודם, ובבחינה אחרת הוא אחר - זה על בואם לקנות תבואתו וזה על הכנעם תחתיו:אמנם עדיין לא נודע להם פתרון זה, והיה עם לבבם שהוא כי ישתרר וימלוך עליהם, כמו שכתבנו שאמרו רעיונך אל משכבך סליקו ונדמה לך חלום כוזב כי לא יצדק תואר מלוכה על העשרה אחים. על

134

אלשיך דברים פרשת וזאת הברכה פרק לג

 היה מקום לחשוב ולומר, כי לא תערך קדושת מאמרי התורה שמבראשית ועד כאן שהם מאמרי פיו יתברך, אל ברכות אלו היוצאים מפי משה רבינו ע"ה אל ישראל, ויהיו הדברים האלה ככל הברכות שיברך איש צדיק מעצמו את בנו ודומה לו. על כן הטיל וא"ו, ולא אמר זאת הברכה כלומר וזאת תוספות על הקודם ודומה לו. וזה משלשה טעמים. אחד שהם דברי משה בלתי דומה לילידי אשה זולתו, וזהו אשר ברך משה. שנית להיותו איש האלוקים וסתם דבריו מאתו יתברך המה מרוח קדשו, ומה גם להיות את בני ישראל שגם הם בני אל חי ומשפיע ברכתם מאתו יתברך. שלישית שהוא לפני

135

אמת ליעקב ויקרא פרשת אמור פרק כג

 קדש, היינו כשאנו מקדשין את החג בתפלה אזי קוראין אנו מקרא קדש, או על ידי קידוש.ולפמש"כ יש לנו רמז במקרא למש"כ הט"ז [או"ח ריש סי' תצ"ד] דמאחרין להתחיל ערבית בכניסת שבועות עכ"ל, שהרי כתוב וקראתם בעצם היום הזה, ותניא בפ' יום הכיפורים [יומא דף פ"א ע"א] דעצם היום מוציא תוספות יוה"כ מעונש עינוי ומלאכה, וכיון שכן גם כאן תוספת מופקעה מקידוש ותפלה, ודו"ק20. ועיין באחרונים21 שכתבו שמוכח ממגן אברהם [שם] דרק קידוש הוא צריך להמתין עד צאת הכוכבים, ולפמש"כ גם תפלה צריך לאחר.ועוד נ"ל, דתוספת אמרינן היכא דהקודש קדוש מכבר - דאז מוסיף מחול על הקודש, וזהו

136

אפריון שמות פרשת יתרו

 הדור קבלוהו בימי אחשורוש, משום דאיהו ס"ל דבשדה זו לא אמרי' אגב אונסא גמר ומקני, וגם רב אחא בר יעקב מצי סבר הכי כרבא, ומ"מ ליכא פירכא לשמואל, משום דשמואל מצי סבר כרב הונא דתליוהו וזבין זביני' זביני אפי' בשדה זו:ועוד י"ל עפמ"ש בש"מ (דף מ' ע"ב בשם תוספות הרא"ש) דהא דמסקי' שם בב"ב והילכתא בכולהו הוי זביני' זביני ואפי' בשדה זו וכו', זהו ג"כ מסקנת רבא. וצ"ל לפי"ז דרבא מעיקרא הוי סבר דבשדה זו לא הוי זביני, והדר סבר דגם בשדה זו הוי זביני. וא"כ י"ל הא דאמר רבא במס' שבת הדור קבלוהו בימי אחשורוש ומקודם היה להם

137

בית יוסף להבה ויקרא פרשת אמור פרק כא

 שהם מקטרגים אותו. וקשה מה צריך להראות לו נפילתו. ועוד מה דקדק משה רבינו מלך ראשון, משמע אם לא היה מלך ראשון לא היתה תמיה אצלו.הנה אמר בפרקי אבות (ב, ו) אף הוא ראה גולגולת אחת שצפה על פני המים, אמר לה על דאטפת אטפוך וסוף מטיפייך יטופון. עיין תוספות יו"ט שאמר אעפ"י שמציאות מכחיש מ"מ הדין דין אמת, ואם לא היה ראוי ליפול במים הקב"ה שומר אותו, אעפ"י שאנחנו רואים כמה ראויין ליפול ואינן נופלים אלא מתים כדרך כל הארץ. ועוד מקשים הראשון לא עשה כלום, ומה עשה הבל שהרג אותו קין.ובאמת אינו קושיא, כי על זה

138

ר' יוסף בכור שור בראשית - הערות פרק ח

 ר' יוסף בכור שור בראשית - הערות פרק ח1 חזקוני.2 פס' י.3 ב"ר לט, י. תוספות שבת מט, א ד"ה "כנפיה".4 שבת מט, א.5 פס' יג.6 ויקרא יג, ד ובפירוש בכור שור שם. ובמושב זקנים לפסוקנו בשם בכור שור.7 ויקרא יג, ה - ו. יד, לח - לט.8 סדר עולם פרק ד'.9 שמות כב, ל.10 לפס' ד.11 פס' כב.

139

חידושי הגרי"ז סימן קסב

 ובביאור הפסוקים אמר הגר"ח דהנה מתי התחייבו להחרים את השלל, הוא כשבא לרשותם, דקודם לכן למה התחייבו, והנה יש שיטה בראשונים בנדרים ל"א ב דבהפקר אם עומד בתוך הד' אמות, או באופן שאחר אינו יכול לזכות בה, דאם יקדישנה חל הקדש על ההפקר אע"פ שלא בא לרשותו כלל, ע"ש בר"ן תוספות ורא"ש. ולפי"ז כאן אם היה בא לרשותם והיו זוכים וזכו בצאן ובבקר היו מתחייבים בהחרמתם, אלא שהם מתחילת זכייתם הקדישום לה' ומועיל כה"ג, וזהו מבואר במה שהשיב שאול לשמואל "ראשית החרם לזבח לה'" דמראשית שחל החרם הוקדש לה' ולא נתחייבו כלל בהחרמתם, והנה מצד הדין צדק שאול בה, אלא

140

הכתב והקבלה בראשית פרשת נח פרק י

 עליון הוא שם בן נח (ע"ש רש"י ויב"ע) ואמרו שם במדרש גלה שם תורה לאברהם, ובתנא דב"א (ח"א פי"ח) שם התנבא ארבע מאות שנה בכל ארצות, אומר לי לבי כי גם הכתוב לא העלים מלהודיע מעלתו וכללו במלת, גם הוא, וזה מלת גם כפי מה שגדרוה בעלי לשון הוא לשון תוספות ורבוי, אם להוסיף נושא על נושא, או נשוא על נשוא, גם הצאן והבקר אל ירעו, הוא תוספו' נושא, ויאכל גם אכל את כספינו הוא תוספות נשוא, ולפי שעיקר הוראתו הוא תוספות ורבוי, לכן אומר אני שלא ישמש גם כאן רק למלה בעלמא, אבל ישמש גם לתואר השם, ויורה על

1234567891011121314151617181920