תוספות

תוספות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 11744 מקורות עבור תוספות. להלן תוצאות 101 - 110

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


101

רבי אליהו מזרחי במדבר פרשת שלח פרק טו

 שנה ומראית דמו ירוק, דומה לים, כדתניא בפרק התכלת (מנחות מד א), וממנו צובעין הפתיל של צמר שנותנין בציצית.(לט) וזכרתם את כל מצות ה' שמנין גמטריא של ציצית שש מאות, ושמונה חוטין וחמשה קשרים, הרי תרי"ג.במדבר רבה בפרשת קרח (במדבר רבה יח, כא). ויש מפרשים (תוספות מנחות לט. ד"ה לא), שאף על פי שמלת ציצת חסרה יו"ד בין צד"י לתי"ו ואין מנינו רק חמש מאות ותשעים, מכל מקום הלמ"ד של לציצת משלמת בחשבון של ציצת שלש פעמים הכתובים בפרשה. ואינו נכון בעיני. אבל הנראה בעיני הוא, שהמדרש הזה הוא אליבא דמאן דאמר (פסחים פו ב) יש אם למקרא.

102

רבי אליהו מזרחי במדבר פרשת חקת פרק יט

 בחלל חרב מיבעי ליה. רק פירושו: כל אשר יגע בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר, כשהם על פני השדה, שאין שם אהל, אלא המגע בלבד, יטמא.ופירוש גולל ודופק, פרש"י בפרק בהמה המקשה ובפרק העור והרוטב: "גולל - כסוי הארון של מת. דופק - דף שנותנין בצדו". ופירשו התוספות (תוספות כתובות ד: ד"ה עד): על שם שהגולל דופק עליו. וכעין זה פירש בערוך. והקשו עליו מההיא דפרק מי שמתו (ברכות יט ב) דקאמר: "מדלגין היינו על גבי הארונות", ואיך היו מדלגין, והלא הגולל והדופק מטמאה באוהל. ועוד, שהארון של מת אין דרכו שיהיה על פני השדה, ואיך נתרבה הגולל

103

רבי אליהו מזרחי במדבר פרשת מטות פרק ל

 באיסורא לא. ומומחה בשנים נמי ליכא למימר, דבהדיא כתיב קרא (ויקרא יט, טו): "בצדק תשפוט עמיתך", מכאן שהמומחה דן ביחיד, כדאיתא בפרק קמא דסנהדרין (סנהדרין ג א). אבל יש בזה גמגום, דדילמא הני מילי בממונא, דמיירי ביה קרא "בצדק תשפוט עמיתך", אבל באיסורא לא סגי בחד. אבל ריב"ם (ב"ב קכ: תוספות ד"ה שהפרת) כתב דהא דהדיוטות בשלשה, מקרא דראשי המטות הוא דמפיק לה, דמדכתיב "ראשי", משמע שנים, ואין בית - דין שקול ומוסיפים עליהם עוד אחד. ובתוספות דחו את דבריו ואמרו: אדרבה מראשי המטות דרשינן יחיד מומחה, וכתב "ראשי" לשון רבים לראשי דעלמא, והכי נדרוש מיניה דבעינן שלשה. אבל רבי יצחק

104

רבי אליהו מזרחי דברים פרשת ואתחנן פרק ה

 ז"ל מפרש, דשמור לא קאי א"לקדשו" דסמיך ליה, אלא א"כאשר צוך" דסיפיה דקרא, כדפרישית.כאשר צוך קודם מתן תורה במרה. ואם תאמר, היכי דייק מהאי קרא ד"כאשר צוך" דבמרה קמיירי, דילמא כאשר צוך בפרשת המן (שמות טז, כג), דדיני שבת כתובים שם. כבר תרצו התוספות בפרק רבי עקיבא (שבת פז: תוספות ד"ה כאשר צוך), דכיון דקרא ד"כאשר צוך", דכתיב גבי כבוד אב ואם (פסוק טז), לא מצינן לפרושי אלא במרה, דכתיב ביה "חק ומשפט" (שמות טו, כה), על כרחך לומר ד"כאשר צוך", דכתיב גבי שבת, נמי במרה קמיירי, ולא בפרשת המן. והכי מוכח נמי ממלתיה דרב יהודה (סנהדרין נו ב)

105

רבי אליהו מזרחי דברים פרשת ואתחנן - עקב פרק ז

 ליה רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי.והא דפריך תלמודא: "לימא קסבר רבינא, גוי הבא על בת ישראל הולד ממזר", ולא על רבי יוחנן, משום ר' שמעון בן יוחאי, כבר פירש רש"י על זה, דרבינא "אתא לאשמועינן, דלא שדינן ליה בתר גוי דנימא" כו'.אבל רבינו תם (קדושין סח: תוספות ד"ה בנך) לא השגיח על זה, וחשב שרש"י ז"ל, נמי מ"בנך" דקרא הוא דקדייק לה, ולפיכך הקשה על רש"י ז"ל, "רבינא היינו דברי רבי יוחנן, ומה בא לחדש [מה] שלא פירש אותו רבי יוחנן".והוכרח לפרש ד"כי יסיר את בנך" א"בתו לא תקח לבנך" קאי. "והכי קאמר: 'כי יסיר'

106

רבי אליהו מזרחי דברים פרשת עקב - ראה פרק יא

 גב דגבי "העניק תעניק לו" וגבי "העבט תעביטנו" אמרו (קדושין יז: על דברים טו, יד. וכתובות סז: על דברים טו, ח): "דברה תורה כלשון בני אדם", הני מילי היכי דלא שייך למדרש בהו. אי נמי, היכא דמוכחי קראי, דומיא דהענקה והעבטה, כמו שתרצו התוספות בפרק אלו מציאות (בבא מציעא לא: תוספות ד"ה דברה), אבל היכא דשייך למדרש בהו, ולא מוכחי בהו קראי, מדרש דרשינן.היום שיהיו עליכם חדשים, כאילו שמעתם בו ביום. וכאילו אמר: אשר אנכי מצוה אתכם בו ביום, דאי סלקא דעתך אשר אנכי מצוה אתכם היום הזה, "היום [הזה"] למה לי.לאהבה את ה' שלא תאמר הרי אני

107

שפתי חכמים בראשית פרשת נח פרק י

 להמריד כו', והוא היה גבור ציד לפני ה' מתכוין להקניטו, ועיין שם:פסוק טנ דקשה לרש"י הא בכל מקום שהוא, הוא לפני ה':פסוק יבס משום דלא ידעינן אי העיר הגדולה קאי, על נינוה או על כלח. (נחלת יעקב בשם תוספות דיומא דף י' א), דאי סלקא דעתך דכלח הגדולה הוה ליה למימר ובין כלח העיר הגדולה, היא למה לי ועיין שם:פסוק יגע היכא שהשם הוא מלה עברית מפרש למה נקרא כן אלא מורה על דבר זה, אבל היכא שאין השם מלת עברית לא פירש כלום:פסוק ידפ (נח"י), דאי סלקא דעתך מכסלוחים לבד, הוה

108

שפתי חכמים בראשית פרשת וישב פרק לט

 דהכי קאמר ולא שמע אליה לשכב אצלה אפילו בלא תשמיש, שהיה מתיירא שמא יתגבר יצרו עליו לשמש עמה וירד בגיהנם:פסוק יאג פירוש שם בתוספת (סוטה ל"ו: ד"ה לעשות) מדכתיב ויבא הביתה שהוא מלשון ביאה, דהוה ליה למימר ויהי כהיום הזה ואין איש וגו':ד תוספות (שם ד"ה באותה) בשם רבי משה הדרשן מדכתיב ואין איש מאנשי הבית שם בבית, משמע דאיש מאנשי הבית לא היה בבית, אבל איש אחר היה בבית, ועל כן צריך לומר דיעקב היה, כדמשמע בפרשת ויחי בפירוש רש"י (לקמן מ"ט כ"ד ד"ה מידי) וק"ל.פסוק ידה (ג"א), אף על גב דלעיל פרשת לך

109

שפתי חכמים שמות פרשת שמות פרק ג

 לגדול:ט ותימה הא לא מצינו פסוק זה גבי יעקב ושמא י"ל כיון דגבי יוסף נכתב פסוק זה ב"פ י"ל א' אמר משמו וא' אמר משום יעקב אביו כלו' שכן קבל יוסף מאביו והשני ליוסף אע"פ ששניהם דברי יוסף. רא"ם בשם הרמב"ן. (נח"י) כן איתא בפדר"א פ' מ"ח וכ"כ תוספות בסוטה דף י"ג וכ"ה בש"ר כאן ובפרש' ה':י (רא"ם) אבל בר"פ ויקרא כ' אבל לנביאי עכו"ם נגלה עליהם בל' טומאה ושמא י"ל שפי' ויקר לעולם ל' מקרה הוא אלא שלשון מקרה פעם מתפרש על המקרה וההזדמן כמו כי יקרא קן צפור ופעם על השכבת זרע שהיא ל' טומאה כמו

110

שפתי חכמים שמות פרשת משפטים פרק כא

 הבאתי דבריו אלא ההכרחים לפירוש רש"י לכן קצרתי במקום שאין צריך להאריך. אבל תימא אם כן היאך חייב דמי ולדות הא מיחייב מיתה. וי"ל היכא דלא נתכוין לולדות כדאשכחן לרבי שדרש ונתת נפש תחת נפש ממון אי נמי דהא דמיחייב אנפל היינו לאחר שנולד אבל קודם שנולד לא מיחייב כו' (תוספות סנהדרין דף פ"ד):פסוק יגל כי תרגום של וארב לו וכמן ליה והכי נמי תרגם על ואשר לא צדה ודלא כמן ש"מ דלשון ארב הוא:מ פירוש עולה ונופל על זה בירידתו ולא בעלייתו דכגון זה אינו גולה (מכות דף ז) והא דנקט הכא עולה מפני שלא יתכן

1234567891011121314151617181920