תולדה

תולדה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2038 מקורות עבור תולדה. להלן תוצאות 171 - 180

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


171

ר"ש מסכת כלים פרק א

 ר"ש מסכת כלים פרק אמשנה אאבות הטומאות - בשמעתא קמייתא דבב"ק אמרינן אבות מכלל דאיכא תולדות ותולדותיהן לאו כיוצא בהן דאילו אב מטמא אדם וכלים ואילו תולדה אוכלין ומשקין מטמא אדם וכלים לא מטמא והיינו ראשון ושני דלא מטמא אדם וכלים דאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה:השרץ - הם שמונה שרצים הכתובים בפרשת ויהי ביום השמיני החולד והעכבר והצב למינהו והאנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת. ולמינהו דצב מרבינן מיניה בפרק העור והרוטב (דף קכז א) חברבר וכן הנפלים וסלמנדרא ומרבינן מיניה נמי התם (דף קכו ב) ביצת השרץ המרוקמת שניקבה ועכבר שחציו בשר וחציו אדמה אבל עכבר

172

ר"ש מסכת נגעים פרק א

 ובהרת. וספחת אינו שם נגע אלא לשון טפלה לאחרים כדדרשינן בפ"ק דשבועות (דף ו ב) אין ספחת אלא טפלה וכן הוא אומר (ש"א ב) ספחני נא אל אחת הכהונות וכתיב (ויקרא יד) לשאת ולספחת ולבהרת הטיל הכתוב ספחת בין שאת לבהרת לומר לך כשם שיש טפילה לשאת כלומר שיש לה תולדה דפשטיה דקרא ספחת אשאת קאי כך טפלה לבהרת והיינו דקתני שהן ארבעה שיש לך לרבות להן שני תולדות מריבויא דספחת:בהרת עזה כשלג - עזה לבנה ביותר ואמרינן בפרק קמא דשבועות (שם) מנא לן דבהרת עזה היא אמר אביי אמר קרא אם בהרת לבנה היא היא לבנה ואין אחרת לבנה

173

ר"ש מסכת נגעים פרק ז

 וכצמר לבן וכקרום ביצה - כלומר תחלה היתה כצמר לבן ועכשיו נעשית כקרום ביצה:נעשת מספחת - שאת או מספחת עזה אי אפשר לומר שהמספחת נעשית שאת או עזה דהא להקל קמפרש אלא כלומר השאת שנעשית מספחת או העזה שנעשית מספחת וכבר תנא ליה רישא אלא פירושי קמפרש ומספחת לשון תולדה:משנה גבהרת - מהשתא איירי בבהרות טמאות:ואין בה כלום - לא מחיה ולא שער לבן:בתחלה - כלומר יסגיר וכן בשבוע ראשון אם נולד בה כלום יסגיר:בסוף שבוע שני - כלומר אם לא נולד בה כלום יפטור וכן לאחר הפטור נמי אם לא נולד בה כלום יפטור כלומר שעומד בפטור זה כל

174

ר"ש מסכת שביעית פרק א

 אין תוספת שביעית דאורייתא אלא בחרישה ובפ"ק דראש השנה (ד' ט א) דרשינן לה מדכתב בחריש ובקציר תשבות ומיהו איכא תנאי התם דדרשינן ליה מקרא אחריני ועוד לא יתכן כלל דממ"נ דאורייתא היא בחרישה כתיב כרמך לא תזמור וכ"ש נטיעה דהיא עיקר מלאכה טפי כדמוכח בשבת (דף עג ב) דזומר תולדה דזורע וכ"ש נוטע דדמי לזורע טפי ומהא דתניא בפ"ק דראש השנה (ד' ט ב) אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ערב שביעית ל' יום לפני ר"ה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית משמע קצת דאסור ליטע דאי לכתחלה שרי ליטע מה שייך למיתני דמותר לקיימן ושמא איידי דבעי למיתני

175

שושנים לדוד מסכת כלים פרק א

 שושנים לדוד מסכת כלים פרק אמשנה אתי"ט ד"ה אבות וכו' ואילו תולדה וכו'. מדאורייתא קאמר (מר) דאילו מדרבנן תולדות נמי מטמו כלים ע"י משקין, והכי נמי אדם האוכל אוכלין טמאין ואפילו אוכל אוכל שני גזרו עליו, והוא מכלל י"ח דבר דבפ"ק דשבת:ד"ה ושכבת זרע וכו' מדאתקש למת ולשרץ וכו'. והיינו טעמא דשדי לשכבת זרע בין השרץ והמת. ללמד דאתיא מבינייא ילפותא דשאר כלים בש"ז ממת ושרץ. והא דהקדים תנא השרץ לכולהו, לפי שהוא המלמד לכל השנויים במשנתנו לענין טומאת אויר כלי חרס, דקרא לא כתיב אלא בשרצים ומהתם ילפינן לכל הטומאות כמ"ש הר"ש:ד"ה וטמא מת וכו'

176

שושנים לדוד מסכת פסחים פרק ג

 זמן איסורו או ליתן לבהמותיו שלא ישאר אצלו, ואם ישאר איזה דבר יבטלנו ויכפה עליו כלי, כמ"ש הרמב"ם בפ"ג שהרי הוא כמבוער. ודברים ברורים ונכונים בטעמן הם, לא הוצרכתי לפרשם, אלא שראיתי להבית דוד שלא הבין כן דברי הרמ"ז ז"ל ומשום הכי תמה עליו דהא אפילו לחכמים לא מתוקמא דמפרר תולדה דטוחן הוא וכו' ולריק יגע, ע"ש.הר"ב ד"ה תרומה וכו' והלכה כר"א בר' צדוק. נראה שטעמו חדא מפני שהוא מכריע דהכל דקאמרי ר"מ ורבנן ר"ל חולין ותרומה שניהם שוין, ואתא ראב"צ וחילק ביניהן. ועוד דבברייתא מייתי מעשה כוותיה וקי"ל מעשה רב, ומה שקשה על זה מההיא דלעיל בגמרא (דף

177

שושנים לדוד מסכת שבת פרק ז

 ישראל. ודומה לזה ראיתי שכתב בעל הון עשיר, אלא ששם האריך ע"פ הירושלמי, ע"ש.המוציא מרשות לרשות. לא תנא להדיא מרה"י לרה"ר כדתנן לקמן בהזורק, דאפשר שרצה כאן לרמוז גם המעביר ד' אמות ברה"ר דלא חשיב ליה בפי'. וכתב בעל עץ חיים ז"ל בביאור הט"ל מלאכות בשם הר"ן, דמעביר תולדה דמוציא, לפי שהד' אמות הוא רשותו של אדם. וזה רמז באמרו המוציא מרשות לרשות, כלומר מרשות עצמו לחוץ אף על פי שהוא באותו רשות גופיה. והבית דוד לא ראה דברי הר"ן הנז'.תי"ט ד"ה אבות וכו' וזו ודאי סתירה וכו'. הרמ"ז ז"ל השיבו דסתירתו בנין לדידיה, דשאני תופר שאינו מוכרח

178

שושנים לדוד מסכת שבת פרק יד

 הו"ל לחלק בצורך כלל. ומעתה אה"נ דגם פירוש דרישא מוקשה, וז"ש התי"ט לקמן אחר שהביא דברי התוס' וכתב הר"ן דהה"נ ברישא וכו', וא"כ איך כתב זה החכם שהתי"ט לא העיר, דהא הר"ב תי"ט העיר יפה יפה אלא שהוא לא נתעורר. ועי' להרמ"ז פי"ו מ"ז מ"ש לרש"י.ד"ה והחובל וכו' תולדה דדש וכו'. רש"י לא פירש כך אלא דהו"ל תולדה דשוחט, והתוס' כתבו דפירוש זה עיקר. ופירוש הר"ב הוא מהרמב"ם. ואין להקשות לפירושם מדק"ל בפרק כ"ג (דף ע"ה) דאין דישה אלא לגידולי קרקע, דהא בעל חיים נמי גדולי קרקע מיקרי כדאשכחן לענין מעשר. ושוב מצאתי כן להר"ב עץ חיים במלאכת הדש.

179

שנות אליהו הקצר מסכת שבת פרק ז

 המלבנו. פי' מכבסו. והנותן מים על הבגד יש בו ב' איסורים. משום מלבן ומשום דילמא אתי למיסחט. ואפי' מידי דמטנף בי' ומתלכלך חיישינן שמא יסחוט. ובשאר משקין ליבון לא שייך. ושמא יסחוט שייך אפי' בשאר משקיןטז). ודווקא בסוחט לכלי דבעי להמשקין אבל היכא דאזיל לאיבוד אין זה סוחט תולדה דמפרק אבל מ"מ אסור לסחוט רק שאינו חייב חטאת. וא"כ מותר ליתן משקין על בגד שתינוק הטיל מי רגליםיז): והמנפצו ובפשתן מנפץ הזרע הוא בכלל דש. ומנפץ העץ כדי שיהיה דק הוא בכלל מנפץ בצמריח): והצובעו והטווה. והמיסך הוא שמסדר חוטין של שתי על הכותל או על המסכת

180

שנות אליהו הקצר מסכת שבת פרק יא

 שנות אליהו הקצר מסכת שבת פרק יאמשנה אהזורק כו'. ובגמ' מכדי זריקה תולדה דהוצאה. הוצאה גופא היכא כתיבא אמר רבי יוחנן כו'. אשכחן הוצאה הכנסה מנלן כו'. כאן מקשין העולם דמאי פריך הכא הוצאה היכי כתיבא והלא תחלת מסכת מתחלת יציאות השבת. ועוד דתלי הקושיא בזריקה וקאמר מכדי זריקה תולדה דהוצאה כו' משמע דבלאו הכי לא הוה קשה ליה מידי. והנראה דקושיית הגמ' דווקא מכדי זריקה כו'. דיש כאן קושיא עצומה במשנה דקאמר שכך היתה כו' מושיטין כו' אבל לא זורקין. שלא היתה זריקה במשכן. א"כ מרה"י לר"ה או מר"ה לרה"י מפני מה חייב דהא לא היו זורקין

1234567891011121314151617181920