תולדה

תולדה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2038 מקורות עבור תולדה. להלן תוצאות 151 - 160

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


151

משנה אחרונה מסכת טהרות פרק ד

 כגון בית הפרס שהוא עצמו אין שורפין על ספק מגען כו' עכ"ל לא מהדר אלא אדם תבוסה אבל כנענים שעשאום כזבים ג"כ אין שורפין כמ"ש הר"ב פ"ד דנדה מ"ג. ומ"ש תוי"ט דנבלת עוף טמא ג"כ הוי אב מד"ס. כבר כתבנו בפ"ק מ"ג דהא מילתא בדותא היא שאינו לא אב ולא תולדה אלא טהור גמור ככל אוכלין טהורין. וצ"ע בטומאה ישנה דגזרו בכלי מתכות רפי"א דכלים משמע דהוי ג"כ אב מד"ס שצריך הזאה ומחמירין בספקן כמ"ש הר"ב והר"ש פי"א דכלים מ"ג. והרמב"ם בפתיחתו לסדר זה ירד למנין כל אבות מד"ס ולא הביאה לטומאה ישנה:משנה יבספק החולין זו טהרת פרישות

152

משנה אחרונה מסכת מכשירין פרק ב

 והלכך ה"נ מחצה למחצה להחמיר לאו משום ספק הוא אלא שכל טפה יש בו מן הטמא דבלח יש בילה. ואלו משום ספק לא הוה מחמרי' בטומאה ישנה דמדרבנן. וע' פי"א דכלים מ"ג דמשמע שם דמחמרינן בספק טומאה ישנה:גסטריות שישראל וכנענים מטילין. למאי דאמרי' בפ' בתרא דמי רגלים הוו תולדה למים לטומאה ולהכשר א"כ היכי תני הכא אם רוב מן הטהור טהור והלא נטמאו הטהורים מן הטמאים. ולמאי דפירשנו התם דמדאורייתא לא חשיבי מי רגלים משקה דכתיב וכל משקה אשר ישתה ואמרי' פרט למשקה סרוח אלא דמדרבנן גזרו עלה. והכא דעיקר טומאת כנעני אינה אלא מדרבנן ובדרבנן לא גזרו. וניחא

153

משנה אחרונה מסכת מכשירין פרק ו

 דשכיח שעסקניות הן:מן הפה. היינו רוק ונראה דוקא כשהפכו בפיו או שמצצו כדאמר ספ"ח דכלים וספ"ג דטבול יום וצ"ע:תולדת לדם דם שחיטה. משמע שהדם המנוי לעיל בשבעה משקין היינו דם חללים שהוא אב כדכתיב ודם חללים ישתה כמ"ש הרב בס"פ. ודם שחיטה מדרבנן ולהכי קרי להו תולדה וכ"נ ממ"ש הר"ש דבתולדה לא חיישינן בשם לוי ע"כ דמשום דמדרבנן היא לא פלוג רבנן בגזירתם. והא דאמר במס' חולין דף ל"ה דמקרא נפיק דאיתקש למים דכתיב על הארץ תשפכנו כמים נראה דאסמכתא בעלמא הוא ולא הוי היקש גמור דהא ר"ש פליג התם ואמר דם שחיטה אינו מכשיר ומוקי היקשא למידי

154

משנה ראשונה מסכת ביכורים פרק ב

 בדם חללים מיירי וכמ"ש הר"ב, מאי פשיטותא דדם בהמה הא דם חללים ודאי דאורייתא ודם בהמה אינו אלא מדרבנן לפי המשנה דמכשירין, ואפי' לדסברי דהא נמי דאורייתא אינו פשוט יותר מדם האדם, ובאמת שאר כל המפרשים לא כתבו כאן דבדם חללים מיירי וא"ש דמיירי בדם הקזה של אדם דהוי נמי תולדה במס' מכשירין כמו דם בהמה אלא שדם שחיטה של בהמה פשוט יותר דהוי משקה שהרי הנפש יוצאה בו ודמי לדם חללים דאדם ובהכי מיושב נמי דתני דם מהלכי שתים ולא תני דם האדם בהדיא כמו שדקדק בתוי"ט, ומ"ש המגיה בזה משום אתם קרוין אדם הוא שיבוש דהיינו בלשון מקרא

155

ר' עובדיה מברטנורא מסכת בבא קמא פרק א

 נזק שלם אם הוא מועד, הרי שהניזק הוא מפסיד ושייך בתשלומין הללו עם המזיק:משנה דחמשה תמין - שאינם רגילים להזיק, ואם הזיקו משלמין חצי נזק:וחמשה מועדין - שהם רגילין להזיק, ומשלמין נזק שלם:לא ליגח - בקרן:ולא ליגוף - דחיפת כל הגוף. וכולהו הוו תולדה דקרן ומשלמין חצי נזק. הרי חמשה תמין:ושור המועד - שלש פעמים ליגח או ליגוף או לרבוץ או לבעוט או לישוך. הרי הן חמשה מועדים לשלם נזק שלם. ולגבי מועד חשיב להו חד:ושור המזיק ברשות הניזק - אפילו קרן תמה. הוי מועד לשלם נזק שלם. ומתניתין אתיא כמאן דאמר משונה קרן בחצר הניזק שמשלמת נזק שלם

156

ר' עובדיה מברטנורא מסכת בבא קמא פרק ב

 מועדת להלך כדרכה ולשבר בגופה ובשערה ובשליף שעליה דרך הלוכה:היתה מבעטת - שינוי הוא זה, ותולדה דקרן, הלכך חצי נזק ותו לא:או שהיו צרורות מנתזין - אע"ג דלאו שינוי הוא אלא אורחיה הוא, אע"פ כן חצי נזק ותו לא, דהלכתא גמירא לה. וברשות הניזק קאמר, דברה"ר פטור, דצרורות תולדה דרגל נינהו לפטרם ברה"ר:ונפל על כלי - אחר. ראשון נזקי רגל הן ומשלמת נזק שלם. והאחרון על ידי צרורות נשבר, הלכך חצי נזק:דליל קשור ברגלו - כל דבר הנקשר ברגל התרנגולת קרוי דליל. ואית דגרסי דלי:מהדס - מרקד. ואית דמפרשי, חופר ברגליו בארץ, כדרך התרנגולים:משלם חצי נזק - דדליל היינו צרורות,

157

ר' עובדיה מברטנורא מסכת כריתות פרק ג

 אחד חייב אחת, או על כל אחת ואחת, ולהכי נקט תולדות:אמר לי חייב על כל אחת ואחת - פשט ליה אתרוייהו לחומרא, דעושה מלאכה אחת בשבתות הרבה בזדון שבת ושגגת מלאכות חייב על כל שבת ושבת, דהנך שבתות כגופים מחולקים דמיין, ותולדות של מלאכות כמלאכות דמיין וחייב על כל תולדה ותולדה, ואע"פ שהן מאב אחד כאילו עשה אבות הרבה:ומה נדה - בגמרא אמרינן תני נדות, הבא על חמש נשים נדות חייב על כל אחת ואחת, דגופין מוחלקין נינהו:תוצאות הרבה - עניינין הרבה, כגון שבת דאיכא אבות מלאכות ותולדותיהן. אבל נדה אין בה חיובא אלא ביאה:והנדה מוזהרת עליו - דכתיב (ויקרא

158

ר' עובדיה מברטנורא מסכת נגעים פרק א

 ר' עובדיה מברטנורא מסכת נגעים פרק אמשנה אמראות נגעים שנים - כתיבי בקרא בהדיא שאת ובהרת:שהן ארבעה - יש לך לרבות עוד שנים אחרים דלא כתיבי בקרא, והן תולדה דשאת ותולדה דבהרת. דמרבינן להו מספחת, שאין ספחת שם נגע אלא לשון טפלה. וכן הוא אומר (שמואל א ב') ספחני נא אל אחת הכהונות. והטיל הכתוב ספחת בין שאת לבהרת, לומר לך שיש תולדה לשאת ויש תולדה לבהרת:בהרת עזה כשלג - לבנה ביותר. דכתיב (ויקרא י"ג) ואם בהרת לבנה היא, היא לבנה ואין למעלה ממנה לבנה:שאת כקרום ביצה - דסבר האי תנא אין שאת אלא לשון גובה. וכן הוא אומר (

159

ר' עובדיה מברטנורא מסכת עירובין פרק י

 קשר של קיימא אסור:ואם בתחלה - שלא היתה שם מעולם, דיכול לעשותה מאתמול, אסור:יבלת - היא מום בקדשים שנאמר (ויקרא כב) או יבלת, וחותכים אותה במקדש ביד, דאין בזה אלא משום שבות, דכלאחר יד הוא. אבל לא בכלי, דמלאכה גמורה היא שכך עושים בחול. וכשחותך מבעל חי הוי תולדה דגוזז את הצמר:משנה ידכורך עליה גמי - ואעפ"י שהגמי מרפא את המכה, הואיל והשתא מיהא צורך עבודה הוא, דלאו אורח ארעא שתהא מכתו נראית עם העבודה ומכסה אותה בגמי:אבל לא במדינה - דרפואה בשבת שבות היא ואסור:ואם להוציא דם - שמהדקה בגמי כדי להוציא דמה:כאן וכאן אסור - דהוה ליה

160

ר' עובדיה מברטנורא מסכת שבועות פרק א

 ארבע - יש להוסיף עוד שתים דהכנסה, אע"ג דלא כתיבי. שכשם שהקפידה תורה מרשות לרשות בהוצאה, כך הקפידה על ההכנסה. אחת לעומד בפנים והוציא ידו לחוץ ונטל חפץ והכניס, ואחת לעומד בחוץ ונטל חפץ ממקומו והושיטו לפנים והניחו:מראות נגעים שתים - כתיבי בקרא (ויקרא י"ג), שאת ובהרת:שהן ארבע - תולדה דשאת ותולדה דבהרת, דלא כתיבי בקרא בהדיא:משנה בשיש בה ידיעה בתחלה - אידיעות הטומאה קאי. ואיידי דזוטרי מילייהו מפרש להו ברישא והדר מפרש שבועות דנפישי מילייהו. ויציאות ומראות, כל חדא וחדא מיפרשא במסכת דידיה, להכי לא פרשינהו בהאי מסכתא. ולא תנינהו הכא אלא משום דדמו להדדי בשתים שהן ארבע:ידיעה

1234567891011121314151617181920