תולדה

תולדה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2038 מקורות עבור תולדה. להלן תוצאות 131 - 140

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


131

תורה תמימה הערות ויקרא פרק כה

 זאת קיי"ל דאין לוקין. ולכאורה קשה טובא בזה ממשנה דמכות כ"ב ב' יש חורש תלם אחד וחייב עליו מלקות משום שמונה לאוין, וחשיב שם אחד מהן שחורש בשביעית. וראיתי ברש"י פסחים מ"ז ב' שכתב בענין משנה זו דחרישה זו אינה לתכלית זריעה אלא לכסות את הזריעה, ובאופן זה הוי החרישה תולדה דזורע, עכ"ל. וכפי הנראה כתב כן לאוקים מתניתין אף למ"ד אין לוקין על חרישה, אבל עם כ"ז הדבר קשה מאד, שהרי מפורש אמרי' כאן דרק אתולדות אלו שמפורשין בקרא לוקין, והיינו רק על זמירה וקצירה, אבל אתולדות אחרות לא מחייבי, וא"כ אפילו אם נימא דאיירי בחרישה כזו שהיא תולדה

132

תורה תמימה הערות במדבר פרק יג

 להביא אתם יחד דבה רעה על הארץ, אבל לפי"ז קשה בשתים, כי אם ידע משה מעצת מרגלים האיך שלחם לתקלה זו, וגם קשה למה לא התפלל גם עליהם שינצלו מעצה רעה.ולכן נראה שבאמת לא ידע משה מעצתם ומחשבתם של המרגלים ורק על יהושע התפלל מפני שחשש כי אחרי שכל תולדה הולכת אחר עיקרה ושרשה, ויהושע בא מיוסף, ומצינו ביוסף שהביא דבת אחיו, חשש שמא נשתרשה גם בו מדה זו וכמ"ש מעשה אבות ירשו בנים, לכן התפלל עליו, ומה שהתפלל כזה עליו יותר מאשר על גדי בן סוסי שהיה למטה יוסף, אולי משום דתלמידו היה והיה חביב עליו ביותר כמש"כ

133

תורת משה במדבר פרק טו

 וכו', וא"ש המאמר הראשון.ועי"ז יובן המאמר השני יודע היה משה שמקושש במיתה וכו', דקשה לכאורה מנ"ל הא, דלמא מיד שנצטוו על השבת במרה ונאמר מחלליה מות יומת מיד פירש לו סקילה והיה יודע שמחלל שבת בסקילה, אלא שמקושש שהוא מעביר ד' אמות בר"ה לדעת רז"ל בר"פ הזורק (שם), והוא תולדה דהוצאה מלאכה גרועה היא, ואי לאו דהוי במשכן לא הי' מחייב עליה, כמבואר שם בתוס' (ד"ה הכנסה), וכל זמן שלא הוקם המשכן לא עלה על דעת משה לחייבו מיתה על העברת ד' אמות, וא"כ לא היה משה יודע כלל אי חייב מיתה אי לאו. וגם לא היתה ראוי' אותה

134

תיבת גמא פרשת משפטים

 חייבין מיתה בידי שמים וכרת ג"כ אין עונשין מהדין, וממילא צריך רבויא לרבות, דאל"ה אם אין מיתה אין כפר והבן זה. ופירשתי מ"ש רש"י במשנה, אבות קרי להנך דכתיבי בקרא בהדי"א, ובגמרא בברייתא כתב להנך דכתיבי בקרא לא מלת בהדיא, דקשיא ליה נגיפה כו' מריבויא דוהמית, לכך פי' בהדיא ומריבויא תולדה. ואבות מלאכות שבת תולדותיהן לאו משום דדומה לאב יליף במה מצינו דאי אפשר להעניש במה מצינו אלא כולן הלכה למשה מסיני הם:ג) ברש"י למען ינוח [כג, יב], תן לו נייח למצות עשה שביתת בהמה אתא, וזה בכלל, ופריי לאו"ח כתבנו מזה ועיין ר"מ ז"ל פ"ך מהל' שבת הפסוק

135

אליהו רבא מסכת נגעים פרק א

 מפיו ז"ל ובכתביו מצאתי דרבי דוסא בן הרכינס חשיב נמי הסגר שבתחלה. והן שנים א' בבהרת קטן ב' בבא כולו לבן בתחלה):עקביא בן מהללאל אומר שבעים ושנים. דחשיב נמי להנך תרתי דר' דוסא והוו להו י"ח אלא דס"ל אב ותולדתו שני אבות ושני תולדות מצטרפין אבל אב עם תולדה מאב אחר אין מצטרפין הלכך הו"ל ד' מראות ע"י צרוף אב ותולדתו זה ואב ותולדתו זה ושני אבות ושני תולדות וד' פעמים י"ח הרי ע"ב. ולא דמי לדר' חנינא דלא חשיב להו אלא לחדא הואיל ורבי חנינא סבר כולהו מצטרפי כולהו כחדא חשיבי אבל עקביא דסבר אב ותולדה אחרת לא

136

הון עשיר מסכת שבת פרק ז

 הון עשיר מסכת שבת פרק זמשנה באבות מלאכות ארבעים וכו'. כתבו התוספות (ב. ד"ה פשט) דהכנסה תולדה דהוצאה היא, ודחקו כמה סוגיות בפירושם לישבם על כלל זה. ונראה דהוצרכו לכך מחמת הסוגיא מבוארת בדבריהם בפרק הזורק דף צ"ו ע"ב, דגרסינן התם אשכחן הוצאה הכנסה מנ"לן, סברא הוא מכדי מרשות לרשות הוא מה לי אפוקי ומה לי עייולי, מיהו הוצאה אב הכנסה תולדה, ומכדי אהא מחייב ואהא מחייב אמאי קרי ליה האי אב ואמאי קרי ליה האי תולדה, נפקא מינא דאי עביד שתי אבות בהדי הדדי אי נמי שתי תולדות בהדי הדדי מחייב תרתי, ואי עביד אב ותולדה דידיה

137

יש סדר למשנה מסכת שבת פרק י

 משנה ושם תוי"ט ד"ה ר' אליעזר אומר וכו'. ותימא על הר"ב והרמב"ם. עיי' בש"ג בשם ריא"ז והעולה מדבריו אחר שהאריך בתמי' זו על הרמב"ם וגם על הסמ"ג לאוין ס"ה אשר כתב בזה"ל הכוחלת ר' אליעזר אומר חייב חטאת וחכמים אוסרין משום שבות ואמרי' בגמ' דכוחלת היא תולדה דכותבת ע"כ וסיים הרא"ז בזה"ל ולא ידעתי לו ישוב אם לא שנאמר שבגי' מיימוני היה כתוב גם בלישנא בתרא דכוחלת הוי משום כותבת ע"כ. וכן ראיתי הלח"מ כתב לעיין בש"ג. והנה מה שנסתפקו להגדולים נעשה ודאי ומי לנו גדול מהערוך אשר העתיק הסוגיא בערך גדל. כך להדיא כוחלת משום כותב גודלת ופוקסת

138

יש סדר למשנה מסכת שבת פרק יב

 הוא אב בפ"ע וכתיבת ב' אותיות בלבד הוא משום רושם לפי שכך היו עושין במשכן ואין הלכה כמותו אלא תולדת הכותב הוא והאריך בזה שם ורש"י ז"ל פי' פירוש אחר ע"כ. היוצא מדברי הנ"ל ברור דלא גריעי כתב נכרים מהרושם צורות בכותל דנהי דאב לא הוי אבל עכ"פ משום רושם תולדה כותב חייב מדאורייתא. והנה בענין כותבין עליו אונו בשבת. הארכתי במי"א פ"ד דחלה לאסוקי הלכתא. גם בענין דאיתמר בשמעתתי'. הא דבעי זיוני. יש לי מקום דבעי עיוני. ותמצא בחדושי אשר השם גם בזה חנני:אמר רבי מצינו שם קטן וכו'. דע דבמשב"ג איתא אמר רבי יהודה מצינו וכו'. וכן

139

מלאכת שלמה מסכת בבא קמא פרק ב

 שאמרנו למעלה שהשן מועדת לאכול את הראוי לה הבהמה מועדת לאכול פירות וכו' עכ"ל ז"ל, עוד בפירושו ז"ל הבהמה מועדת רישא תנא אבות וכו' עד סופו, אמר המלקט הכי משני ליה רבא לרבינא והדר בעא מיניה סיפא גבי שן מאי אבות ומאי תולדות איכא דליכא למימר דלאכול פירות וירקות הויא תולדה דהיינו שן ממש ותולדה היינו נתחככה בכותל להנאתה וא"ל רבא בדרך בדיחותא אנא שנאי חדא ואת שני חדא ותירץ רב אשי דקתני תנא שן דחיה וקתני שן דבהמה ולאשמועי' דבכלל ושלח את בעירה דקרא הוי חיה דחיה בכלל בהמה דילפי' בהמה משבת וכדתנן ס"פ הפרה, וכתבו תוס' ז"ל אע"ג

140

מלאכת שלמה מסכת בבא קמא פרק ג

 ואם עמד חייב. דהא שני והא דלא דיינינן ליה כבור כיון דנייח גופיה לשמואל דאמר כל תקלה כי האי בור הוא ונפטר מן החבית דלא מצינו בור שחייב בו את הכלים משום דלא אמרי' הכי אלא היכא דנפיל ושדי דומיא דבור דלא שליט בגופא אבל היכא דקאי אנפשיה לאו תולדה דבור היא אלא כמאן דאזקיה בידים דמי, ועמד דחייב היינו כשעמד לפוש דהוה משנה אבל לכתף דאורחא דמילתא למיעבד הכי לא משנה הוא כלל ופטור:ואם אמר לו עמוד פטור. כיון דאזהריה וידע ביה דעמד ולא אזדהיר איהו הוא דאפסיד אנפשיה ולא גרע מבור לגבי שור פקח ביום דפטור:ובעל

1234567891011121314151617181920