תולדה

תולדה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2038 מקורות עבור תולדה. להלן תוצאות 121 - 130

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


121

רש"ר הירש ויקרא פרשת ויקרא פרק ד

 דן מדניאל, נח מנחור, או ארג שני חוטים של בגד - הרי זה חייב חטאת (שבת קג ע"א - ע"ב). כדרך שאות מ' של "מאחת" מורה על חלק, כן גם אות מ' של "מהנה"; אלא שהחלק הוא כאן במישור ההגיוני: דבר שנגזר ממושג היסוד, והוא חלק של מושג כולל; כגון זומר שהוא תולדה של נוטע; כי הזומר מסייע לצמיחת האילנות - ו"נולד" אפוא מן המושג הכולל (=אב) של הנוטע; וכל כיוצא בזה. ומכאן הדרשה: "הנה אבות מהנה תולדות" (שם קג ע"ב, ע ע"א - ע"ב). יחד עם זה הרי הצירוף "מאחת מהנה" מעורר את תשומת הלב לקביעת הגודל המספרי של הטעות: יכולה זו להיות "

122

רש"ר הירש ויקרא פרשת תזריע פרק יג

 השלג העמוק יותר; וכמנהג לשוננו: לבן כהה יותר - בהשוואה עם הבהיר יותר; גון השאת הוא כצמר לבן - וכפי המבואר שם: "צמר נקי בן יומו שמכבנין בו למילת". - על "ספחת" נאמר שם שהיא "טפילה" - על - פי לשון הכתוב "ספחני נא" (שמואל א' ב, לו); הווה אומר: ספחת היא טפילה למראות אחרים - תולדה של שאת ושל בהרת. בהרת ושאת - כשלג וכצמר - הן אבות; הן הגוונים העיקריים של מראה הלבן. כנגד זה "כסיד" הוא תולדה של לובן השלג - ספחת לבהרת; ו"כקרום ביצה" הוא תולדה של לובן הצמר - ספחת לשאת. ומכאן האמור במשנה: "מראות נגעים שנים שהן ארבעה" (שבועות א, א). ספחת מציינת אפוא

123

רש"ר הירש במדבר פרשת בלק פרק כד

 מסביב למשכן המשותף של תורת ה'. כח הנצחון של ישראל תלוי דוקא בצד המוסרי הזה של חיי המשפחה וחיי המין הפרטיים. הנה "יזל מים מדליו": חוקות החיים של ה' הם כלים המכילים מים טהורים ומהם יוצא הנהר שגן האדם היהודי פורח לחופיו. כל נצר אדם יהודי טהור הוא "זרעו": הוא תולדה של החושניות המשועבדת לתורת ה'; והואיל וכך - וירם מאגג מלכו ותנשא מלכתו; שכן נצחון ישראל הוא נצחון תורת המוסר האלוהית והתפשטות מלכות ישראל היא התרוממות כסא ה' בארץ.(ח) אל מוציאו וגו'. לעיל כג, כב נאמר: "מוציאם". הצניעות המוסרית של המינים, ההתרחקות מגילוי עריות ומכל טומאת פעור היוותה כבר

124

שלל דוד דברים פרשת האזינו פרק לב

 התרגום כתב "ושן חיות ברא", משמע דלא ניחא ליה לפרש שיצא מדרך הטבע כל כך שהבהמות הבייתות ינשכו.ואפשר לומר, דבבבא קמא דף ג' [ע"א] מקשה הגמרא ולכתוב ושלח ולא בעי ובער, דמשמע רגל ומשמע שן דכתיב ושן בהמות אשלח בם. וכתבו התוספות [ד"ה ושן] אע"ג דבהמות הנושכות וממיתות הוה תולדה דקרן, מ"מ איירי נמי בחיות רעות הדורסות ואוכלות להנאתן, כדמתרגמינן חיות ברא וחיה בכלל בהמה. נמצא י"ל דהספרי לא רצה לפרש כן דעל חיות ברא קאי, דא"כ וביער למה לי כיון דשקולים הם יבואו שניהם, ומה דתירץ הגמרא לא ניחא ליה, לכן מוקי לה בבהמות הנושכות ואין אוכלות בשר,

125

תולדות יצחק שמות פרשת יתרו פרק יח

 וקודם זה לא בירך כי אמר מי שעושה עול אינו ראוי לברכה, והנה הותרו הספקות.(יא) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהםעתה ידעתי כי גדול יי' מכל האלהים וגומר, יש בזה [שני] ספקות:הספק הראשון, איך הוציא תולדה כי גדול יי' מכל האלהים ממה שאמר כי בדבר אשר זדו, שבמים דנו ובמים נדונו, שמהקדמה הזו אין תולדה אלא שהקב"ה מודד מדה כנגד מדה, והיה ראוי לומר עתה ידעתי כי הקב"ה צדיק אחר שמודד מדה כנגד מדה, שזהו משפט צדק אבל גדול מנין לו. הספק השני, שאמר גדול יי' מכל האלהים שנראה מזה שיש

126

תורה תמימה הערות בראשית פרק כה

 דתוספתא איירי שעדיין לא קיים פו"ר כגון שאין לו אלא בן אחד או בת אחת, והמ"ר איירי כשכבר קיים:ג) ר"ל דאת שניהם יחס הכתוב לאברהם וארץ כנען הבטיח הקב"ה לאברהם ולזרעו, וצ"ע שלא השיבו להם מן כי ביצחק יקרא לך זרע, ואולי היו משיבים כי הירושה נמשכת אחר תולדה טבעית ולא אחר התולדה היחוסית:ד) אגטין הוא כתב הפרידה בין חלקי יצחק וישמעאל ובני קטורה. ועיין בתוס' ריש גיטין ב' א' חקרו במקור שם גט אשה וכתבו טעמים רמזים, ולפי המבואר כאן י"ל בפשיטות דהוא קיצור משם אגטין המורה על כתב הפרידה:ה) דאין לומר מתנות ממש, דהא כתיב

127

תורה תמימה הערות שמות פרק כב

 שהיו פורחים ושברו כלים בכנפיהן או שהיו דורסין או נוקרין בעיסה או בפירות וטנפום, כל אלה הן תולדות דרגל. ויסודי נזקי השן הם, שאכלה דברים הראוין לה ונהנית באכילתן, ותולדותיה, נתחככה בכותל להנאתה והזיקה או שטנפה פירות וכלים להנאתה כגון שנתגלגלה עליהם, אבל אם נתחככה בחברתה י"ל דלהזיקה נתכונה והוי תולדה דקרן לשלם חצי נזק. וחיובי שן ורגל הוא שברה"ר פטורים וברשות הניזק חייבים נזק שלם כפי שיתבאר, ודנין אותם אף בזה"ז אף שאין אתנו דיינים סמוכים בא"י, מפני שהם דבר המצוי:מב) באור דרשה זו כבר בא בבאור הדרשה הקודמת, עי"ש וצרף לכאן, והלשון כי יבער פרש"י יוליך בהמותיו

128

תורה תמימה הערות ויקרא פרק ד

 הרבה אבות מלאכות בשבת בהעלם אחד חייב על כל או"א, אבל אם עשה אב ותולדותיו בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחד על האב, יען כי התולדות נגררות אחר האב, ואצטריך קרא לאשמעינן זה בענין חטאות, יען כי זולת פרט זה אין כל חלוק בין אב לתולדה, כי גם העושה תולדה חייב כרת אם עשאה במזיד, ואם באו עדים נסקל, ואם עשאה בשוגג חייב חטאת קבועה:ג) ר"ל שאע"פ שכיון לכתוב תיבה אחת גדולה שלמה וכתב קטנה ממנה שגם היא משמעותה ענין שלם ג"כ חייב, כיון דגם באותיות אלו שכתב יש משמעות שם, וכגון שכיון לכתוב שמעון, שמואל, נחור, דניאל,

129

תורה תמימה הערות ויקרא פרק יט

 דפירש טעם דרשה זו באופן אחר. -ועיין בסוגיא כאן דלא רק זורע ממש לוקה אלא גם מנכש ומחפה, היינו כשעוקר עשבים רעים כדי שיגדלו האחרים, וכן המחפה עפר תחת הזרעים שכל אלה גורמים להזרעים לצמוח, וכ"פ הרמב"ם פ"א מכלאים, והכ"מ תמה עליו ממה שפסק בריש פ"ח משבת דמנכש בשבת הוי תולדה דחורש וחרישה בכלאים ליכא, עי"ש.ואני תמה שהרי הוא עצמו בהלכות שבת שם כתב בדעת הרמב"ם דתרי עניני מנכש הם, האחד שעוקר עשבים רעים וזה סיבה שיצמחו ביותר הטובים, ובהא איירי הסוגיא שלפנינו, דהוי מטעם זורע, ועוד ענין ניכוש שחופר בעיקרי האילנות כמש"כ שם הרמב"ם, וזה הוי תולדה דחורש,

130

תורה תמימה הערות ויקרא פרק כא

 הרבוי מלשון או עיין מש"כ לעיל אות ק"כ, אבל בתו"כ הגירסא ת"ל איש, ור"ל מדכתיב או איש אשר יהיה בו שבר רגל ולא כתיב או שבר רגל משמע שאין עיקר הקפידא על שבירת הרגל רק על האיש שנמצא בו מום זה, ואין חילוק בין אם הוא ע"י שבירה או ע"י תולדה, וכל אלה שחשב כאן באים מתולדה ולא ע"י שבירה:קכט) מום מבפנים - כגון ניטל הטחול או הכוליא או שניקבו אע"פ שנעשה טריפה אינו מום. והנה לפנינו בתוספתא הגירסא דכתיב עור ופסח מה אלו בגלוי וכו', אבל כנראה מרמב"ם פ"ו ה"ז מבמ"ק ומסמ"ג לאוין ש"ח היה לפניהם הגירסא כמו שהעתקנו,

1234567891011121314151617181920