תוכחה

תוכחה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1448 מקורות עבור תוכחה. להלן תוצאות 81 - 90

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


81

דברי דוד דברים פרשת דברים פרק א

 לעשות כן, אלא ודאי יש זמן קבוע דהיינו סמוך למיתה, והטעם כדאיתא בסנהדרין22 דהיו שם בריוני ור' זירא היה רגיל להוכיחם, וכשנפטר ר' זירא אמרו הבריוני 'עד האידנא היה ר' זירא מוכיח אותנו השתא דנח נפשיה מי יוכיחנו' הרהרו תשובה בלבייהו. זה הטעם עצמו גם כן שלא יסמכו על תוכחה שנייה. ומה שאמר 'שלא יהא חוזר ומוכיחו' היינו שהעם יאמרו כן כל שהוא סמוך למיתת המוכיח מי יחזור ויוכיחנו, משא"כ בחייו יסמכו על תוכחה שנייה ולא ישימו לב על תוכחה ראשונה:(ה) [הואיל] התחיל, כמו23: הנה נא הואלתי . ובפ' וירא פירש"י: הואלתי23, רציתי, כמו: ויואל משה24

82

דברי דוד דברים פרשת האזינו פרק לב

 'לעולם ועד שאם כו'' ולפ"ז הוה הכל טעם אחד אלא שני טעמים יש כאן, וכן הוא בספרי1. ומה שהביא רש"י בפרשת נצבים על פסוק: העידותי בכם היום2, טעם אחר על עדות שמים וארץ, י"ל דשם מדבר הכתוב עם ישראל ומוכיחם, ע"כ שייך הטעם 'שמא שינו את מדתם' שהוא תוכחה לישראל, אבל כאן מדבר עם העדים עצמם שייך לומר מה שצריך לעדות שלהם באיזה אופן תהיה העדות:(ג) [כי שם ה' אקרא כו'] כשאקרא ואזכיר שם ה'. פירוש במקום שיהיה רשות למזכיר שם ה' ככתיבתו, דהיינו במקדש שיש רשות לכ"ג להזכיר השם ב"ה ביום הכפורים שם אתם חייבים כל

83

דברי דוד דברים פרשת וזאת הברכה פרק לג

 אלא דמתרץ שלא תקשה מה שפירשתי 'אין כאל בכל אלהי העמים', הא גם זה פשוט, לזה מביא ראיה מפסוק דלעיל גבי שירה: כי לא כצורנו17, אלמא דהפסוק משמיענו דבר זה ה"נ נפרש כן 'אין כאל'. ואין להקשות באמת על זה ל"ל להשמיענו זאת, בשלמא לעיל צריך לזה שאומר דרך תוכחה על האויבים שהיה להם לחשוב דבר זה כפירש"י שם, אבל כאן שמודיע לישראל דבר זה מה חידוש מודיע להם. יש לתרץ דקמ"ל מענין מדותיו של הקב"ה דאל שהוא רחמים גמורים18, ואמר דע לך שאין ראויין לשום מנהיג במדות רחמנות כרחמנותו של הקב"ה שהוא אל החסד, ואח"כ מפרש מהו

84

רבי אליהו מזרחי בראשית פרשת וירא פרק יט

 לבך. הוצרך להוסיף הדבור הזה אף על פי שאין בו רמז בכתוב, מפני שבזולת זה אין טעם למאמר "האחד בא לגור וישפוט שפוט" כי הוא לא שפט כלום, רק השיב להם על מאמר "ונדעה אותם - הנה נא לי שתי בנות עשו להן כטוב בעיניכם" שזהו פיוס, לא דין ומשפט ולא תוכחה:אדם נכרי יחידי שבאת לגור ונעשת מוכיח אותנו. אמר: "נכרי יחידי שבאת לגור", שממלת "האחד" משמע "יחידי", וממלת "בא" משמע "נכרי" שבא מארץ אחרת, וממלת "לגור" משמע שבא לגור ולא להתיישב. ואמר: "ונעשת מוכיח" במקום שופט המובן מ"וישפוט שפוט", מפני שאינו נופל מלוט אליהם אלא תוכחה, לא משפט ודין,

85

רבי אליהו מזרחי בראשית פרשת וירא פרק כא

 יורה חצים בקשת. מפני שמלת "רובה" פירושה "יורה חצים", ומלת "קשת" בפתח פירושה בעל קשת, ולא יתכן לומר: יורה חצים בעל קשת, כי אין מובן לו, הוכרח לפרש "רובה קשת - יורה חצים בקשת", שפירושו עם קשת.(כה) [והוכיח] נתוכח עמו על כך. מעניין תוכחה. לא מעניין ברור, כמו (כד, מד) "אשר הוכיח ה' לבן אדני".(ל) בעבור תהיה לי זאת. הוסיף מלת "זאת" המורה על הפעולה, כי בזולת זה היה ראוי להיות 'תהיינה'.לעדה לשון עדות של נקבה. אמר: "לשון עדות" לאפוקי מלשון קהלה. ואמר "של נקבה", שפירושו תואר לנקבה, שהיא הפעולה, שהיא לשון נקבה, שהזכר יקרא עד, והנקבה עדה,

86

רבי אליהו מזרחי בראשית פרשת חיי שרה פרק כד

 אפילו מברא בישא לברא טבא". ושמא יש לומר, שאני הכא דכתיב (כא, יב): "כי ביצחק יקרא לך זרע".(יד) [אתה הכחת] שתהא גומלת חסדים וכדי היא ליכנס בביתו של אברהם. דאם לא כן למה בחר בזה הסימן:ולשון הוכחת בררת. לא מלשון (הוכחה) [תוכחה]. ואם תאמר, למאן דאמר בפרק ארבע מיתות (סנהדרין נו ב): "כל האמור בפרשת מכשף (דברים יח, י - יא) בן נח מוזהר עליו", היאך ניחש. כבר הקשו התוספות בפרק גיד הנשה (תוספות חולין צה ב ד"ה כאליעזר) על זה, ותרצו: דההוא תנא סבר שלא נתן לה הצמידין עד שהגידה לו בת מי היא. ואף על גב דכתיב (

87

רבי אליהו מזרחי בראשית פרשת ויצא פרק לא

 מענין חליפין, כמו (ויקרא כז, י) "לא יחליפנו", שאם כן היה לו לכתוב: ותחלף את משכורתי בדברים אחרים, ושפירוש "משכורתי" - תנאי משכורתי, לא משכורתי ממש, כי לא שינה שכרו, רק - התנאי שהתנה עמו להיות שכרו כך וכך - מנקוד לטלוא או לעקודים או לברודים.(מב) ויוכח אמש לשון תוכחה היא ולא לשון הוכחה. פירוש: תוכחה - ויכוח, כמו (משלי כז, ה) "טובה תוכחת מגולה", ופירוש הוכחה - בירור, בלשון חכמים (שבת קמה ב). ואי אפשר לפרש ויוכח מענין בירור, כי לא היה פה דבר מסופק שיצטרך בירור, רק שהוכיחו על רוע פעולתו, כמו (ויקרא יט, יז) "הוכח תוכיח את עמיתך".(מג) מה אעשה

88

רבי אליהו מזרחי שמות פרשת שמות - וארא פרק ו

 הודעתי, היה די להוסיף בי"ת במלת ושמי ה', לא שיפרש נודעתי נכרתי, ולא שיאריך לומר: "במדת אמתות שלי, שעליה נקרא שמי ה'":נאמן לאמת דברי. הוצרך לומר זה. כדי להודיע הנפוקותא שיש בין ההבטחות עם "אל שדי" ובין ההבטחות עם שם ה', דבשלמא לפי המדרש שפירשו הפרשה הזאת שהיא תוכחה על מה שהקשה לדבר, ולומר "למה הרעותה", הוצרך להודיע ההפרש שבין נבואת האבות לנבואתו, שנבואת האבות היתה באל שדי, ונבואתו בשם ה', ואפילו הכי לא שאלו, והוא שאל. אבל לפי פשוטו, שהפרשה הזאת היא תשובה על "למה זה שלחתני", שאמר שהשליחות הזאת היתה כדי לקיים הבטחת האבות, מאי נפקא מינה

89

רבי אליהו מזרחי דברים פרשת דברים פרק א

 ברמז מפני כבודן. פירוש: מפני שפירש "אלה הדברים" אלה התוכחות, כדאיתא בספרי. ופירש "במדבר בערבה" בשביל מה שעשו במדבר ובשביל מה שעשו בערבה, כדלקמן, כדאיתא בספרי, וכמו שתרגם אנקלוס. וכאילו אמר: אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן, בשביל מעשה המדבר ובשביל מעשה הערבה, שהם שתים רעות: תוכחה וגם זכירת כל ההכעסות יחד, שהוא בושתן של ישראל, לפיכך לא הוכיחן בפירוש, אלא ברמז בעלמא. אבל אילו היה מוכיחן על הכעסה אחת בלבד, שלא היתה כל כך בושה להם, כי "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז, כ), היה מזכירה בפירוש, כמו שהזכיר תוכחת המרגלים (

90

רבי אליהו מזרחי דברים פרשת האזינו פרק לב

 עמו ולהלחם עמהם. זהו פירוש הבטח, כאילו אמר שמה שנהגם במדבר בטח, ולא פחד פן יקום שום אחד מכל אלהי הגוים להראות כחו עמו להלחם עמהם, הוא מפני שלא היה כח לשום אחד מכל אלהי הגוים להראות כחו עמו:ורבותינו דרשוהו על העתיד, וכן תרגם אנקלוס. ואני אומר דברי תוכחה הן להעיד השמים והארץ, שתהא השירה להם לעד שסופן לבגוד, ולא יזכרו לא הראשונות שעשה להם ולא הנולדות שעתיד לעשות להם כו'. האי: "ואני אומר דברי תוכחה הן" נראה לי שאינו חולק על דבריהם, כי מי הגיד לו שגם רבותינו ז"ל והמתרגם אינם מפרשים אותו דברי תוכחה "מוסב על זכור

1234567891011121314151617181920