תוכחה

תוכחה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1448 מקורות עבור תוכחה. להלן תוצאות 71 - 80

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


71

רש"י איוב פרק לג

 מגבר יכסה - ביסוריו למען הכניעו ולהשפילו לשוב כדי שיחשך נפשו ממיתה גמורה:גוה - כמו גאוה:(יח) וחיתו מעבור בשלח - בשלחו וחרבו של מלאך המות כלומר לטובתך הביא עליך יסורין:שלח - כלי זיין וכן (נחמיה ד) ידו אחת מחזקת השלח:(יט) והוכח - ל' תוכחה שישוב מעונו:ורוב עצמותיו - שהוא איתן מוכיחן במכאוב:(כ) וזהמתו חיתו לחם - ממאסתו נפשו וחייתו של חולה כל מאכל:ונפשי - מזהמת כל מאכל תאוה:(כא) יכל בשרו מרואי - יחשך בשרו ממראה כמו כלו בדמעות עיני (איכה ב) מכלות עינים (ויקרא כו):ושופו עצמותיו - מתנתקין ממקומו, ושופו כמו דשף מדוכתיה (חולין מב):לא רואו - אין להם מראה ותואר:

72

רש"י איכה פרק ה

 לעולם תשב והואיל וכן הוא:(כא) למה לנצח תשכחנו - הלא נשבעת לנו בך כשם שאתה קיים כך שבועתך קיימת:(כב) כי אם מאוס מאסתנו - בשביל שחטאנו לא היה לך להרבות קצף עד מאד כאשר קצפת:(כג) השיבנו ה' - מפני שמסיים בדברי תוכחה הוצרך לכפול מקרא שלפניו פעם אחרת וכן ישעיה ותרי עשר וקהלת:

73

רש"י קהלת פרק ד

 כמו ליצ"הר:חכם - שמשכיל את האדם לדרך טובה:ממלך זקן וכסיל - יצה"ר שהוא שליט על כל האיברים זקן שמשעה שנולד הוולד הוא נתון בו שנאמר (בראשית ד) לפתח חטאת רובץ:וכסיל - שמתעהו בדרך רעה כך נדרש במדרש:אשר לא ידע להזהר עוד - שהרי הזקין ואינו מקבל תוכחה:(יד) כי מבית הסורים יצא למלך - ממקום הטנופת וסרחון כדמתרגמינן ויבאש וסרי:כי גם במלכותו - משמלך באדם נולד הרש המסכן הטוב ממנו ובא מתוך טהרה ולא מתוך טנופת הרחם כך דרשוהו במדרש, ד"א כי טוב ילד מסכן וגומר כמשמעו, אשר לא ידע להזהר עוד שכבר הזקין ברשעו וכסילותו, כי מבית האסורים יצא למלוך

74

גור אריה בראשית פרשת וירא פרק כא

 כן למה הוצרך לומר מ"מצרים", דמאי נפקא מיניה, אלא לומר לך דכל דבר הולך אחר עיקרו ויסודו:(כב) ונפקדה אשתו וכו'. ובג' זימנין הוי חזקה (יבמות סד ע"ב), לכך אמרו עתה "אלהים עמך בכל אשר אתה עושה":(כה) נתווכח עמו. אינו לשון תוכחה ממש - שהוכיח את המלך, דאין זה דרך כבוד לנהוג עם מלך, כי מלך היה. ועוד דלא שייך תוכחה [אלא] מה שעשה לעצמו שלקח ממונו, אלא נתווכח עמו מפני שאמר לו שיעשה חסד עם נינו ונכדו, והיה מתווכח עמו על אשר עשו לו עבדיו:(ל) תהיה לי זאת. התי"ו לנקיבה נסתרה, ואינה לנוכח, שיהיה אבימלך לעדה, דאם כן

75

גור אריה בראשית פרשת ויצא פרק לא

 ואם הוא שם הוי למכתב 'גנובתי' הב' בקמ"ץ, אלא היו"ד יתירה, כמו "רבתי" (איכה א, א) דהוי למכתב 'רבות', וכן "שרתי" (שם):(מ) לשון שינה. מלשון ישן, ואף על גב דאין כאן יו"ד, דרך היו"ד להיות נופלת כדין נחי פ"א הפועל:(מב) לשון תוכחה ולא לשון הוכחה. שאם היה לשון הוכחה שהוא לשון בירור - היה פירושו כי השם יתברך ראה יגיע כפו ועניו וברר דבר זה, שראה הקב"ה את עניו ויגיע כפו, ואין צריך לזה בירור והוכחה, כי מה שהיה אומר לו שראה יגיע כפו אין צריך לזה בירור, אך פירושו לשון תוכחה (כ"ה ברא"ם):(מג) איך יעלה על לבי

76

גור אריה שמות פרשת שמות פרק ב

 אתה מזכיר השם עלי, דאיך יעלה על הדעת שיזכיר השם עליו להורגו בו, אלא שכך אמר לו - שמא כמו שהרגת את המצרי בשם גם כן תזכיר עלי השם, ואני לא אוכל לשמוע אם אתה מזכיר השם. ועוד כי משה אמר (פסוק יג) "רשע למה תכה רעך", ומפני שזה הדבור הוא תוכחה לרשע אמר הרשע "הלהרגני אתה אומר", כלומר שזה הדבור הוא תוכחה להרגני, ומזה למדו רז"ל (שמו"ר א, ל) שהרגו למצרי בשם המפורש, דאי לא הרגו בשם המפורש לא שייך לומר "הלהרגני אתה אומר", דבשביל שהיה אומר "רשע למה תכה רעך" וכי בשביל זה אומר להרגו, שהוא מעשה ממש להרוג,

77

גור אריה במדבר פרשת שלח פרק יג

 רש"י לקמן (שם) 'ולמה אמרה בתוכחות', ולא מתרץ שאמרה בתוכחות מה שלא היו מאמינים לדברי השם יתברך שאמר שהארץ טובה ורחבה, הכי פירושו, למה אמר משה רבינו עליו השלום "ויטב בעיני" בתוכחות, שכיון שהיה טוב בעיני משה רבינו עליו השלום, לא היה לומר לשון זה בתוכחות, ומתרץ דלשון זה בעצמו תוכחה היא, כי הוא משל וכו', ולפיכך כשראיתם שהוא טוב בעיני היה לכם לחזור ולומר לא נשלחה מרגלים, שהרי הוא בטוח שהארץ היא טובה, ואפילו הכי חטאתם ולא האמנתם, ולפיכך אמרה בתוכחות:ומה שהקשה (הרמב"ן) מה חטאו שאמרו "ערים גדולות ובצורות בשמים" (דברים א, כח), תירץ הרא"ם, דודאי חטאם היה

78

גור אריה דברים פרשת דברים פרק א

 כתב רש"י התירוץ על תיבת "אלה הדברים", ולא במקום הקושיא "במדבר בערבה", לפי שרש"י בא לתרץ לשון "אלה הדברים", דלא הוי למכתב רק 'וידבר משה בעבר הירדן וגומר', אלא לכך כתב "אלה הדברים", לפי שהן דברי תוכחות, כמו שכתב רש"י במגילת קהלת (א, א), שכל מקום שנאמר "דברים" הוא דברי תוכחה; "דברי ירמיהו" (ירמיה א, א), "דברי קהלת" (קהלת א, א), וכן "אלה הדברים". אי נמי, דהוקשה לרש"י, דלא מצאנו שום דברים לישראל, דאין לומר דקאי על מה שאמר אחר כך (פסוק ה) "הואיל משה באר את התורה", דאם כן הוי ליה למימר 'וזאת התורה אשר באר משה', מאי "אלה

79

גור אריה דברים פרשת האזינו פרק לב

 דכתיב אחריו מיד "הלא הוא אביך". לפיכך לא פירש העתיד גם כן בטובה - שיש בידו להטיב לכם, מפני כי לשון "הלה' תגמלו זאת" כלומר שאין זה נגד הקדוש ברוך הוא, מפני שיש בידו להפרע מכם. וזהו נכון:(יב) ואני אומר כי דברי תוכחה. רש"י פירש את הכתוב "ה' בדד ינחנו" במה שעבר, שהושיבם בטח. ורז"ל (ספרי כאן) פירשו אותו על העתיד. וקאמר, מפני כי זאת השירה דברי תוכחה וכו', שלא יזכרו את הראשונות וגם הנולדות לא יזכרו, ולפיכך צריך ליישב המקרא לכאן ולכאן. פירוש, לשעבר ומה שעתיד להיות לא יזכרו גם כן. ודבר זה לא יתכן רק בראשונות ואחרונות שראו

80

דברי דוד בראשית פרשת ויצא - וישלח פרק לב

 ה'12, הו"ל לחנניה לומר אע"פ שנבואתי אמת בטלה ההבטחה כי גרם החטא. ותו אמרינן בפרק במה בהמה13: מעולם לא יצאה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בה לרעה חוץ מדבר זה, ויאמר ה' אליו וגו' והתוית תו על מצחות האנשים כו'14, ופי' רש"י שהוציא דבור לטובה ומפני עונש תוכחה חזר בו. ותירץ הרא"ם מה שתירץ. ול"נ לתרץ דודאי החטא גורם לבטל ההבטחה הטובה, והיינו אם הוא חטא גדול כההיא דחוץ מדבר זה, ומש"ה היה יעקב מתירא שמא חטא שלו גדול, וההוא דאפילו על תנאי אינו חוזר היינו בלא חטא שעשה אח"כ מי שמובטח אחר ההבטחה. ומירמיה עם חנניה

1234567891011121314151617181920