תוכחה

תוכחה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1448 מקורות עבור תוכחה. להלן תוצאות 191 - 200

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


191

כלי יקר דברים פרשת דברים פרק ב

 טז - יז) ויהי כאשר תמו וגו' וידבר ה' אלי. פירש רש"י מן שילוח המרגלים לא נתיחד אלי הדיבור. ומקשים כאן והלא אמירה רכה מורה יותר על חיבה מן לשון דיבור המורה על הקשות. ואומר אני היא הנותנת לפי שכל דיבור קשה הוא תוכחה ומוסר כמו אלה הדברים, לפי שהם דברי תוכחות וכו' ועל כן יש בהם יותר חיבה כי את אשר יאהב ה' יוכיח (משלי ג יב) לאפוקי אמירה רכה אין בה מוסר ועל כן אין בה חיבה כל כך. כי מה שאמרו לשון קשות ורכות בלשון דיבור ואמירה היינו מצד הענין עצמו אם יש בו רחמים או דין אבל

192

כלי יקר דברים פרשת וילך פרק לא

 כמוך (שם פסוק יח) כי אין התוכחה מצויה כי אם בזמן שאוהבים זה לזה אבל בזמן שאין שלום במעגלותם אז לא די שאינו מוכיחו אלא אדרבה שמח במפלתו כדי להדיח עליו הרעה ושיספה בעוונו. ואם תמצא לומר שהמצא ימצא איזה איש שלם שיוכיח גם את שונאו, הנה השונא אינו מקבל תוכחה ממנו כי הוא חשוד בעיניו שאינו מתכוון לטובתו, ואם כן הערבות מכה רבה בישראל בזמן שאין שלום ביניהם והם כצרות זו לזו כזיבורא ועקרבא, כי מה שנראה טוב וישר בעיני זה נראה רע בעיני חבירו וכן להיפך עד שלעולם אינן בהסכמה אחת מה שזה אוסר זה מתיר:על כן

193

כלי יקר דברים פרשת האזינו פרק לב

 נבל ולא חכם וגו'. קישור פסוקים אלו עם הפסוקים הקודמים נראה לי על דרך שנאמר (איוב לה ו - ז) אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו, אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח. כאותו סדר שנזכרו שם נזכרו גם כאן כי קודם שנכנס עמהם בדברי תוכחה הניח להם הקדמה זו שלא יחשבו על ה' תועה לאמר שיש אל ה' יתברך נפקותא בדבר אם תעשה רע או טוב, ותחשוב לומר שה' יתברך תועלת עצמו דורש לדחות מעליו הנזק המגיע לו מן פשעיך, ולקרב אליו התועלת הנמשך לו מן קיום המצוות, על זה אמר שאתה טועה בשניהם

194

מלבי"ם שמות פרשת בשלח פרק טז

 רק תרעומות על חסרון המזון הראוי להם:(ט) ויאמר משה וגו' אמור אל כל עדת בני ישראל קרבו לפני ה'. ר"ל באשר ע"י תלונתם שהראו שמאסו את דבר ה' ולא ילכו אחריו עוד במדבר בארץ לא זרועה, עי"ז התרחקו מאת ה', צוה אל אהרן שיאמר להם דברי תוכחה ויחזירם בתשובה, ויאמר להם שיקרבו לפני ה' כמו שהיו תחלה עם קרובו ואלהים קרובים אליו, כי שמע ה' את תלונותיכם, וע"כ צריכים לשום לב לשוב אליו, בל יתרחק מהם ע"י תלונותיהם:(י) ויהי כדבר אהרן. מבואר אצלי בס' התו"ה (ויקרא סי' ג) באורך, שהדבור הוא הדבור הארוך כדרך הדורש ומדבר באריכות, ר"ל

195

מלבי"ם שמות פרשת משפטים פרק כא

 להכותו בשבט, שבו מכה גם את בנו ליסרו כמ"ש אתה בשבט תכנו (משלי כג) חושך שבטו שונא בנו (שם יג) אבל בשאר כל דבר אסור להכותו, ולדעת הרמב"ם (פ"ג מה' רוצח) אם הכהו בדבר אחר אינו בדין יום או יומים רק בשבט מפני שהכהו ברשות, וכ"כ הרשב"ם שבשבט הוא דרך תוכחה אבל בחרב הוא דרך רציחה ונהרג עליו, וא"כ אם הכה עבד של שותפין אינו בדין יום או יומים, כי אסור להכות עבדו של חבירו וכמ"ש במכות (דף ט) [ובזה תראה שמה שתמה הב"י (בסי' תכ) עמ"ש הרמב"ם והטור שהכה עבד כנעני של חבירו והלא אף עבדו אין לו רשות

196

מלבי"ם ויקרא פרשת ויקרא (מקטע א)

 דף פ"ו) שמעשר דינו כתרומה דאסור לזרים לר"מ או דטובל לרבנן. אבל במאמר הפשוט בא מלת לה' מאוחר כמש"ש (י"ט) תרימו תרומה לה'. וכן אמר תמיד, מנחה לה', שלמים לה', ובארו חז"ל הטעם משום דאין ראוי להזכיר השם על דבר ריקן, ולכן מקדים הדבר המקודש שעליו יחול שם ה' (ומזה תוכחה למזכירים השם לבטלה). ומה שכתוב בספרא ומה מי שהוא עתיד להתקדש. כ"ה בב"ר (פ"א). ובנדרים (דף י') גריס, ומה זה שלא נתכוין אלא להזכיר ש"ש על הקרבן. וזה כפי גירסת התוספות שם. ולימא קרבן לה', דלמא אמר לה' ולא אמר קרבן. אבל בגירסא ישנה כתוב, דלמא אמר לה' קרבן.

197

מלבי"ם ויקרא פרשת שמיני

 ופירשו שהי' דודו ואוהבו מתנהג בדרכיו, כמ"ש החוקר שהאהבה לא תמצא אלא בין השוים. שמדותיו של אהרן הי' אוהב שלום ורודף שלום כמ"ש באבות. שזה מצד אהבת הבריות. וע"כ בכו עליו כל בית ישראל. ומשה ע"ה מדה אחרת הי' בו להנהיג ולהוכיח את הדור וזה לא ירוצה רק להגדולים האוהבים תוכחה. ובזה מפרש הכתוב (מלאכי ב) שמדבר בשבח אהרן בריתי היתה אתו החיים והשלום וכו'. ר"ל שבענין דברים שבינו לבין הבריות שהוא חיי המדיניות, הי' אתו החיים והשלום. ששלום הבריות זה היה עסק חייו. ובענין דברים שבינו לבין אלקיו. ואתן לו מורא. הי' מתירא מן דברי התורה עצמם. כי התורה

198

מלבי"ם ויקרא פרשת קדושים

 שאז תשא חטא בסבתו. ומלת עמיתך פי' חז"ל עם שאתך בתורה ובמצות. וכמ"ש בסדר ויקרא (ס' שע). כי כבר אמר החכם. אל תוכח לץ. ומוכיח לרשע מומו. והתוכחה היא רק בשוים. ששניהם המוכיח והמוכח מסובלים בתורה ובמצות. כי הפורע תורה איך יוכיח ויאמרו לו טול קורה. וכן הרשע לא יקבל תוכחה. ולפ"ז יש בתנאי התוכחה ג' דברים, א] שיהיה המוכיח נקי מחטא, ב] שיהי' המוכח מוכן לקבל תוכחה. ושניהם נכללים במלת עמיתך שהוא אתו ושוה לו בתורה ובמצות, ג] בסדר התוכחה ואיכותה שלא יביישנו כמ"ש ולא תשא עליו חטא. ור' טרפון אמר שבדורו נמנע התוכחה מצד המוכיח שהוא בלתי זך

199

מלבי"ם ויקרא פרשת בחקותי

 כל הטובות והרעות שתחת השמש. ובקללות כל מיני עוני ומחסר כלולי ברעב. כל נזק המגיע מבע"ח כלולים בחיה רעה. כל מיני פצעים ורעות ע"י בעלי בחירה כלולים בחרב. כל חולאים טבעיים כלולים בדבר. וסדר בפרשה זו תחלה רעב ואחריו חי' רעה ואחריו חרב ואחריו דבר. רק שקודם הסדר הזה הקדים תוכחה הכוללת תולדותיהן של חרב ורעב ודבר. שחפת וקדחת תולדות דבר. וזרעתם לריק תולדות רעב. וכפי' חז"ל שיזרעו ולא יצמח. ומ"ש ואכלוהו אויביכם וכו' הוא תולדות חרב שבשנה שני' שיצמח יצורו האויבים עליכם ויאכלוהו אויביכם הצרים מבחוץ ואתם תמותו ברעב בפנים. גם כלל בזה מיתת הבנים שהם זרע אדם ופרי

200

מלבי"ם במדבר פרשת בלק פרק כב

 ומנהגה הי' שתהי' מונהגת מהרוכב עליה ושלא תמרה בו, ועתה בטלה טבע זו ג' פעמים בג' מדרגות, בפעם הא' רכב עדיין עליה רק שלא הלכה אל הצד שהוא מכוין אליו, ובפעם הב' הוסיפה להזיק את הרוכב וללחצו אל הקיר, ובפעם הג' רבצה תחתיו עד שלא יכול לרכב עליה כלל, וזה תוכחה אל בלעם שגופו החמרי הוא האתון שלו, ויצרו הרע הוא הרוכב על חמרו ומנהיגו תמיד כפי רצונו, ועתה בטל חמרו בפעם הא' עצת רוכבו, ר"ל עצת היצה"ר שלו, מפני ה' ומלאכיו, במה שלא הלך בעצת יצרו לאור אותם, רק רצה ללכת לקוב לבד שהוא נטיה מדרכו, ובפעם הב' הוסיף

1234567891011121314151617181920