תוכחה

תוכחה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1448 מקורות עבור תוכחה. להלן תוצאות 161 - 170

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


161

הכתב והקבלה דברים פרשת ראה פרק יג

 דברי המפליא לעשות.(ה) מצותיו תשמרו. תורת משה. ובקולו תשמעו, בקול הנביאים (רש"י מספרי) הנה רוב דברי הנביאים הם על פורעניות המוכנות לעוזבים ארחות יושר, והטובות שיגיעו לצדיקים, ומהם גזרות היורדות על עם ועם טרם תבאנה, ומהם שגוזרים אם יצאו למלחמה אם לא, ומהם דברי תוכחה לעם שילכו בדרך התורה. ורחוק לומר שעל אלה יזהיר כאן לשמוע בקול הנביאים, כי כל דברי תוכחותיהם אינם רק לשמירת המצות, ועל זה כבר הזהיר באמרו מצותיו תשמרו. ונ"ל דהך מאמר דספרי דקולו קול נביאים אתי' כהא דאיתא (בס"ת ויצא קמ"ז ב') פירושא דאורייתא דבכתב איהו תורה שבע"פ וכו' והיינו קול גדול, ע"ש. והכי

162

הכתב והקבלה דברים פרשת כי תבוא פרק כז

 בו, אבל לה"ר הוא שיספר מגנות פעולת אדם אשר יעשה באמת. וזהו מעונות החמורות שהאומרו חוטא ואשר ישמעהו חוטא, ולא תשא שמע שוא (משפטים כ"ג א') אזהרה למקבל לה"ר (ערמב"ם פ"ז מדעות, ובפירושו למשנה ספ"ק דאבות), ואמר קרא בסתר, טעמו אפילו בסתר ואצ"ל בפניו, שהמספר בגנות חברו לפניו אף בדרך תוכחה אסור מלא תשא עליו חטא, כבערכין י"ז אין אתה מוכיחו ופניו משתנות, וידוע חומר איסור להלבין פני חברו, ויתכן שאמר בסתר לעורר על הנקרא בפי רבותינו אבק לשון הרע, שאינו מזכיר הגנות בביאור רק יספר דבר לתומו וכאילו אינו יודע שאלה מעשיו של פלוני, או שיאמר שתקו מפלוני ואיני

163

העמק דבר בראשית פרשת ויצא פרק לא

 אינו מובן לשון ויען יעקב, כי בכ"מ דכתיב עניה מורה שהקדימו איש בדברים כמש"כ בס' שמות ט"ו כ"א ובכ"מ, אלא יעקב היה סובל ושותק, אלא מצטער בפ"ע על החשד שחשדהו לגנב, ולא היה מדבר עמו מאומה מרוב צער וחרון, אבל לבן רצה לכרות עמו ברית שלום, וזה אי אפשר בלי תוכחה כמבואר במ"ר פ' וירא כל שלום שאין עמו תוכחה כו', על כן התקוטט לבן עמו, ומשכו ליעקב לריב עמו ולדבר את כל לבו, מש"ה כתיב וירב בלבן, ע"י פעולת לבן רב עמו:ויען יעקב. על דברי לבן:מה פשעי. בזדון:מה חטאתי. אפי' בשגגה, שגם זה היה עול, ואם

164

העמק דבר בראשית פרשת ויגש פרק מה

 העוד אבי חי. אינו מובן שאלה זו וכי לא ידע שהוא חי, וגם מה שמסיים המקרא ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו, צריך ביאור מה היה להם לענות לולי לא נבהלו. והנה איתא בחגיגה ד"ד ר' אלעזר כי מטא להאי קרא בכי ולא יכלו אחיו לענות אותו, ומה תוכחה של בו"ד כך תוכחה של הקב"ה על אחת כמה וכמה, ולכאורה איזה תוכחה היה כאן, אלא חז"ל הבינו פשט הקרא שהוא כמתמיה, אם באמת עוד אבי חי ולא מת מדאגתו עלי, בהיותו יודע שהיה אהוב אצלו מכל בניו, והיינו שדייק לומר העוד אבי חי ולא אמר אבינו, אלא דייק

165

העמק דבר שמות פרשת בשלח פרק טז

 וכמש"כ בס' בראשית מ"ב ז', והכי משמעות וידבר ה' אל משה ואל אהרן, משה אמר לאהרן ביחוד, כך הפי' שמשה אמר לזקנים שיאמרו אליהם, ומשום שלא היה בזה עתה דבר ה' אלא מפי עצמו בנבואה, אבל לא דברה שכינה מתוך גרונו, ע"כ אמר לזקנים לבד, אם לא שהיה המאמר דברי תוכחה, אז אמר בעצמו לכל ישראל, כדי שיהיה נכנס בלבבם יותר:לכם לאכלה. האי לאכלה מיותר, שהרי ידוע דלחם בא לאכלה, מכאן דרשו במכילתא א"ל המן הזה שאתם אוכלים נימוח באבריכם, פי' לא כלחם חול שאין נכנס לגוף אלא העיקר שבו, והפסולת נזרק ויוצא מן הגוף, אבל זה הלחם כולו

166

העמק דבר שמות פרשת משפטים פרק כא

 מיוחדת לו וכמש"כ לעיל י"ח ב', וכדתניא במכילתא יתן לו אשה שתהא מיוחדת לו ולא הפקר:(ו) והגישו אדניו אל האלהים. שיוכיחנו ויעמידנו על דרך הישר שאין כדאי בשביל אהבת אשה כנענית ובנים זרים לקפח כבודו, שהרי אחר הרציעה לא ישוב ליחס אבותיו ונפגם לעולם, וכדומה דברי תוכחה, ואם לא ישית אוזן לשמוע תוכחת חיים והגישו וגו':(ז) לא תצא כצאת העבדים. לפי הפשט משמעו שאינה יוצאת בשום יציאת עבד, לא של עבד עברי ולא של עבד כנעני, והיינו משום שמצוה ליעדה, וסתם מי שקונה אמה העבריה דעתו לישאנה לאשה, ואחר שנשאה אע"ג שהיא בתורת אמה, לא כאשה מיוחסת שאין

167

העמק דבר ויקרא פרשת קדושים פרק יט

 לא תשנא וגו'. לפי הפשט אזהרות שבזה המקרא קשורים זה בזה, וכמש"כ הרמב"ן ז"ל שלא ינטור אשם בלב אלא יתוכח עמו, אז ולא תשא עליו חטא. כי קרוב שיצדיק עצמו ויוכח שלא כמו שמדמה או להיפך יבקש מחילה, ובב"ר פרשת וירא אי' והוכיח אברהם את אבימלך כל אהבה שאין עמה תוכחה אינה אהבה, אמנם הדרשות רבו על כל פרט בפ"ע:(יח) לא תקום וגו'. אם אפילו חטא ודאי נגדך, מכל מקום נקמה אינה מדת הקדושה בישראל(א):ולא תטור. לא תשמור העת לעשות רעה, דגם בזה יתרבה השנאה ומדנים ופרעות השלום:ואהבת לרעך כמוך. א"א לפרש כמשמעו, כידוע דחייך קודם

168

העמק דבר במדבר פרשת בהעלותך פרק יא

 ל) הוא וזקני ישראל. לא נתבאר למאי יצא משה אל המחנה, והלא מקומו היה תדיר לפני אהל מועד ולא יצא משם אם לא לצורך, וצ"ל דביקש משה להוכיח את ישראל יחד עם הזקנים להבדל מתאותם, אבל לא הועיל, וכבר גזר הקב"ה להכותם, על כן מנע אותם מלקבל תוכחה, כענין שכתוב בבני עלי ולא ישמעו לקול אביהם כי חפץ ה' להמיתם [ש"א ב' כ"ה], וכדתניא בספרי והובא בתוס' נדה דף ע' דלאחר גזר דין חפץ ה' שלא ישובו, וכך מפורש בספרי שהלך משה להוכיחם ואמר להם היד ה' תקצר הן הכה צור וגו', ולמדו מזה המקרא:(לא) כדרך יום כה וגו'

169

העמק דבר במדבר פרשת חקת פרק כ

 זה פירש הכתוב כאשר צוהו שיהיה המטה שם:(י) את הקהל. הוסיפו להקהיל רוב עם, למען להקים דבר ה' להוכיחם כדרך גזרת תענית:אל פני הסלע. פניהם אל הסלע ששם היה השראת שכינה:שמעו נא המורים. החל להוכיח את העם, ובא לקצף ולא דבר כדרך תוכחה ברכות, אלא ברוגז ובוז לרבים ואמר, המן הסלע הזה נוציא לכם מים. טועים אתם במה שאתם סבורים לעשות נס להוציא מים, לא כן הלא זה הסלע כבר נעשה לטבע, ואלו לא קלקלתם מעשיכם לא היה נפסק טבעו, ועתה קלקלתם מעשיכם וקפחתם פרנסתכם. ואמר משה דברים אלו בכעס עד שנעלמה ממנו הלכה ברורה להגיד לרבים

170

העמק דבר במדבר פרשת פינחס פרק כח

 ז' בזמן שישראל ברצון לפני המקום נאמר בהם את קרבני לחמי כבנים שמתפרנסים מאביהם, בשעת תוכחות מהו אומר לאשי ריח ניחוחי, כל קרבנות שאתם מקריבים אינן אלא לאש, ואין הכונה שלא באים לרצון ח"ו, דאם כן למאי יקריבו, אלא הכי פירושו בזמן שברצון הפרנסה עולה בזכות קרבנות ישר לישראל, ובזמן תוכחה עולה בשביל שהוא קיום אשי ה' ופרנסת מלאכי מעלה, ובזכות זה עולה פרנסת ישראל, אמנם בין כה ובין כה, תשמרו להקריב. שהוא פרנסתכם:במועדו. לא כקרבן חגיגה שהוא גם כן קרבן צבור, ומצוה גם כן ביום הראשון, ומכל מקום יש לו השלמה כל שבעה, אלא דוקא במועדו, הן התמיד

1234567891011121314151617181920