תוכחה

תוכחה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1448 מקורות עבור תוכחה. להלן תוצאות 121 - 130

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


121

אברבנאל עמוס פרק ט

 כנפות הארץ וימליך עליהם מלך מבית דוד ואז יירשו את שארית אדום ויתר הגוים שהחריבום ויתברכו תבואות הארץ כבראשונה וישובו על אדמתם ולא ילכו עוד בגלות אחר עד סוף העולם כמו שיבאר כל זה בפסוקים:הלא כבני כושיים וגומר עד סוף הספר. המפרשים כולם פירשו הנבואה הזאת שהוא תוכחה למלכות ישראל, ומפני שראיתי אני בפירושיהם בפסוקים דוחקים רבים נטיתי מהם ואבחר דרך אחר בפירושם כמו שתראה ולא אזכור עתה פירושיהם, אבל אבאר לך אשר ישים אלקים בפי בפירושם ראשונה ואחר כך אגיד לך דעתם. ואומר שדעתי בנבואה הזאת הוא שהיא כולה נחמה לבני ישראל ובני יהודה על הייעודים הרעים אשר

122

אברבנאל יונה פרק ד

 למי שארצה, ואין זה מדרך האיש הטוב שיחר לו על ההטבה כי טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, והראיה המורה על הפירוש הזה שלא תמצא תשובת יונה על זה המאמר, ואם היה אומרו ההיטב חרה לך שאלה היה וראוי שישיבהו היטב חרה לי כמו שאמר אחר זה אלא שהיא תוכחה, ואפשר לומר ג"כ שיונה לא רצה להשיב על המאמר הזה בהיותו שאלה לפי שיודע בודאי שהכל גלוי לפני כסא כבודו ושהקב"ה היה יודע אמתת כוונתו שלא חרה לו על הטבת נינוה כי אם על השחתת ישראל העתידה לבוא ממנה. (ה) ואמנם אומרו ויצא יונה מן העיר חשב הראב"ע שזה

123

אברבנאל מיכה פרק ד

 רע ר"ל למה תבקשי רעים זרים מצרים ואשור, המלך אין בך להושיעך הנה ה' מלכנו הוא יושיענו אם תשוב אליו, אם יועצך אבד אינו כן כי הוא יתברך שולח לכם נביאיו יום השכם ושלוח ולמה א"כ החזיקך חיל כיולדה שבאו בנים עד משבר וכח אין ללדה, והיתה אם כן זו תוכחה לשבטים שיבקשו עזרת הזרים ואת ה' מלכם לא דרשו. (י) וכן אמר כנגד בני יהודה חולי וגוחי בת ציון כיולדה ר"ל מלכות ישראל החזיקתה חיל אבל לא ילדה לפי שלא שבו בפקידה אמנם אתם מלכות יהודה חולי וגוחי והוציא הוולד מן הבטן, ואמנם החלחלה והכאב הוא לפי שעתה תצאי

124

אדרת אליהו דברים פרק לב

 אמרו ונשמע. לכן מרע"ה הזהירם תחילה על התלמוד המביא לידי מעשה ואמר האזינו השמים תחילה. וכוונתו על התורה מן השמים שילמדו לעשותה והזכיר האזנה שהוא לשון הבנה בדיוק רב. וישעיה קרא את העדות בשעת העמדתן בדין להביאן במשפט על כל נעלם ועל שעברו חוק המצות הפרו ברית אלהיהם והיא עיקר תוכחה על שעברו על מצות ה' והזכיר האזנה אצל ארץ שיתבוננו היטב כמ"ש בסאסאה בשלחה תריבנה על כל מצוה ומצוה שעברו. ואמר משה האזינו לשון רבים אצל שמים לפי ששבעה רקיעין הן. אבל הארץ אעפ"י שהיא כוללת ז' ארצות אעפ"כ היא יחידה ונקראת בת שבע. והזכיר דיבור אצל שמים. כי

125

אור החיים בראשית פרשת וירא פרק כ

 מתחייב רע בעולם כמשלם רעה תחת טובה, לזה רמז לו שלא יספיק עשותם לו לאברהם רעה לעשות להם מה שעשה שרצה לאבדם מן העולם ואין מציאות רע בעולם שיהיה זה תשלומו כאומרו מעשים אשר לא יעשו וגו' זולת אם קדם לעשות להם טובה והם גמלוהו רעה, וכל הכתוב הוא דברי תוכחה על מה שעשה:(י) ויאמר אבימלך. להיות שפסוק ראשון הוא תוכחה וקבלנות ודיבור זה הוא שאלה לדעת טעמו כי ודאי לא נתכוון להרע אלא טעמו כמוס עמו לזה ייחד אמירה בפני עצמו ששאלו מה ראית וגו':(יא) כי אמרתי וגו'. זו תשובה לאומ' מה ראית, ואומ' רק וגו' לצד

126

אור החיים במדבר פרשת בהעלותך פרק יב

 אור החיים במדבר פרשת בהעלותך פרק יב(א) ותדבר וגו' במשה. אולי שדברו בפניו של משה, והדעת מסכמת בזה גם כן, כי מה יועילו דבר לא טוב ביניהם לבין עצמן, אלא אמרו דבריהם דרך תוכחה והוא שומע מלתם, שוב ראיתי בדברי רז"ל (ספרי) שאמרו כן ורמזוהו במאמר וישמע ה' והאיש משה וגו' פירוש גם הוא שמע:(ב) הרק אך במשה. רז"ל אמרו (ב"ר פ"א) אכין ורקין מיעוטין, וכאן נתכוונו לומר בזה שמעשה משה ירשום הפגם בהם גם באבות העולם אשר דבר עמהם ה', וכן הוא במדרש (ספרי) וזה לשונם והלא גם עם האבות דבר עד כאן. ועוד אפשר שנתכוונו לרמוז

127

אלשיך דברים פרשת דברים פרק א

 יום מחורב כו' והוא יתברך הוליך אתכם בשלשה ימים, עם כל זה אין זה מן התוכחות כי אם הוראת חסידותו יתברך. ואם הוא לומר שהיו ישראל כפויי טובה שאת כל הרעות הנזכרות עשו ולה' יגמלו זאת, הלא לעונות אשר היו קודם לכתם מחורב כמול סוף ובמדבר ודי זהב אין זו תוכחה על כפיות טובה ההיא. ב. כי גם פירושם ז"ל (בספרי) שהוליכם יתברך בשלשה ימים שהוא עיקר הכונה חסר מן הספר ולמה לא נזכר, ואין זה מהדברים שאמרו בהם לקצר בתוכחת מפני הכבוד:אמנם, למה שאחר שכל ישעו וכל חפץ להעירם בל יוסיפו עוד לחטוא פן יוסיפו לדאבה עוד במדבר,

128

אלשיך דברים פרשת עקב - ראה פרק יא

 לשון עדי, לומר, כי אחר שהלב כבר משועבד אל עבודת ה' לא למשא יהיה תת אדם נפשו על קדוש השם, כי אם לטטפת ועדי עדיים להתנאות בו לפניו יתברך במותו על קדושת שמו יתברך:(יט) וסמך ואמר ולמדתם כו', הוא ענין מפורסם אצלנו בביאור משלי כי כל לימוד או תוכחה יעשה רושם בלומד או השומע לפי בחינת המוכיח, והוא, כי כל דבר ידבק במה שמתייחס אל מקום שיצא משם, ועל כן אם דברי המוכיח או המלמד הם שקועים תוך לבו ונפשו, גם בשומען ידבק בלבו ובנפשו דבקות עצמיי, אך אם המשמיע אין דבריו רק מן השפה ולחוץ גם בשומע ישארו

129

אלשיך ישעיהו פרק לז

 אלשיך ישעיהו פרק לז(א - ג) ויאמרו אליו כה אמר חזקיהו וכו'. ראוי לשים לב מה ענין שלשת התוארים האלה צרה ותוכחה ונאצה. ועוד כי היות יום צרה גם לישעיה היה ידוע ומה בא להשמיעו. וגם אומרו תוכחה מה היא התוכחה, אם הוא מה שהוכיח רבשקה, בכלל אומרו יום צרה הוא. ועוד שהוא דבר קל מהצרה והראוי היה להיות הולך ומוסיף. ועוד אומרו ונאצה אם הוא כי ניאץ רשע, אדרבא הוא סיוע לישראל כי ילכד בשחיתתו. ועוד אומרו כי באו בנים עד משבר מה ענין המשל הזה פה, ואיזו לידה תתייחס בדבר:ועוד אומרו (ד) אולי ישמע ה' כו' כי

130

אלשיך הושע פרק ה

 אפרים ושמו מיכיהו וכו', הייתם שוממין אותו לחוש לכבוד ה', לא הייתי אומר עלו סתם ומסתיר מכם האמת שלא אתנם בידכם, כי אם כאשר ביום השלישי הודעתי האמת, ואמרתי אתנם בידכם כך הייתי עושה. וזהו (ט) אפרים. שהוא בעל הפסל גם לשמה תהיה שהייתם מוחים לכבודי, אז גם אני ביום תוכחה שקמו להוכיח את עושי הרעה בבנימן, בשבטי ישראל השואלים האעלה על בנימן, הייתי מודיע נאמנה ולא מסתיר מכם האמת כאמור עלו סתם, כן גם עתה אם (י) יהיו שרי יהודה בזרוע כמסיגי גבול ישראל לאמר, כי עם היות ירבעם גדול בחכמה כנודע מרחבעם, ומלך על עשרה שבטים, באופן שהיה

1234567891011121314151617181920