שממית

שממית מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 399 מקורות עבור שממית. להלן תוצאות 1 - 10

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


1

משלי פרק ל

 שְׂנוּאָה כִּי תִבָּעֵל וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ: פ(כד) אַרְבָּעָה הֵם קְטַנֵּי אָרֶץ וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻכָּמִים:(כה) הַנְּמָלִים עַם לֹא עָז וַיָּכִינוּ בַקַּיִץ לַחְמָם:(כו) שְׁפַנִּים עַם לֹא עָצוּם וַיָּשִׂימוּ בַסֶּלַע בֵּיתָם:(כז) מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ:(כח) שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ וְהִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ: פ(כט) שְׁלֹשָׁה הֵמָּה מֵיטִיבֵי צָעַד וְאַרְבָּעָה מֵיטִבֵי לָכֶת:(ל) לַיִשׁ גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה וְלֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כֹל:(לא) זַרְזִיר מָתְנַיִם אוֹ תָיִשׁ וּמֶלֶךְ אַלְקוּם עִמּוֹ:(לב) אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא וְאִם זַמּוֹתָ יָד לְפֶה:(לג) כִּי מִיץ חָלָב יוֹצִיא חֶמְאָה וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָם וּמִיץ אַפַּיִם יוֹצִיא רִיב: פ

2

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סנהדרין פרק ד

 כיני אמר אחד מן העדים יש לו ללמד זכות ובא חבירו וסייעו ויש כאן סיוע. אם אומר את כאן לא נמצאת חב לדייני'. ויש עדים לשקרן. א"ר יוחנן כל שאינו יודע לדון את השרץ לטהרו ולטמאו מאה פעמים אין יכול לפתוח בזכות. כיצד דנין השרץ א"ר ינאי מה אם הנחש שממית טהור עכבר שאין ממית אינו דין להיות טהור. או חילוף עכבר שאין ממית טמא נחש שממית אינו דין להיות טמא. התיב ר' פנחס הרי ועקרב ממית והרי הוא טהור. אשכח תני אמר הוא נחש הוא עקרב. אמר רבי תלמיד וותיק היה [לר"מ] והיה מטהר את השרץ ומטמאו מאה פעמים.

3

ספרי זוטא פרק יא

 שאמר למשה רבי כשם שהקב"ה מכלה את המורדים אף אתה כלה אותם וכן את מוצא בגיחזי כשאמר לו רבו קח משענתי בידך ולך (מלכים ב' ד כט) התחיל מסתמך והולך על מקלו פגעו בו בני אדם אמרו לו לאיכן אתה הולך אמר להן להחיות את המת אמרו לו והלא הקב"ה שממית ומחיה אמר להן אף רבי ממית ומחיה:פסוק כט(כט). ויאמר לו משה המקנא אתה לי, אמר לו משה יהושע סבור את שאני מקנא בך אלואי כל ישראל כיצא בך אלואי בני כיוצא בך ומי יתן כל עם י"י נביאים:פסוק ל(ל). ויאסף משה אל המחנה הוא וזקני

4

בראשית רבה (וילנא) פרשת תולדות פרשה סו

 העמים, עובד כוכבים אחד פגע ברבי ישמעאל ברכו, א"ל כבר מלתך אמורה, פגע בו אחד וקללו, א"ל כבר מלתך אמורה, א"ל כמה דאמרת לדין אמרת לדין, א"ל כן כתיב מברכיך ברוך אורריך ארור.ז [כז, לא] ויעש גם הוא מטעמים ויאמר לאביו יקום אבי הה"ד (משלי ל) שממית בידים תתפש, א"ר חמא בר חנינא באיזו זכות השממית מתפשת בזכות אותן הידים, ויעש גם הוא מטעמים וגו' יקום אבי, ע"י שא"ל יקום אני נפרע לו בו בלשון (תהלים סח) יקום אלהים וגו'.

5

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת נח

 שבע"פ הרבה ותורה שבכתב מעט ועל שבע"פ נאמר ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים (איוב י"א) וכתיב ולא תמצא בארץ החיים (שם /איוב/ כ"ח), ומאי לא תמצא בארץ החיים וכי בארץ המתים תמצא אלא שלא תמצא תורה שבע"פ אצל מי שיבקש עונג העולם תאוה וכבוד וגדולה בעולם הזה אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל (במדבר י"ט) וכך דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, לפי שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על התורה שבע"פ שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך

6

מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - פרשת חקת

 שלשמעון הצדיק. אשר לא עלה עליה עול. זו אדום הרשעה שלא עלה עליה עלו של הב"ה... מים טהורים וגו'. פסיקתא דר' כהנא ומדרש תלים ובילמדנו.(דף ע"ו, ע"ב) מאי דכתי' לא תמצא בארץ החיים, אין התורה נמצאת אצל מי שמבקש תענוג תאוה וגדולה בעולם הזה, אלא במי שממית עצמו עמה, שנ' זאת התורה אדם כי ימות באהל. ילמדנו.א"ר מני כל דבר ודבר שהיה הב"ה או' למשה היה או' לו טהרתו וטומאתו ועונשו, קולו וחומרו, וכיון שהגיע לפר' אמר אל הכהנים א"ל: רשל"ע אם נטמאו אלה במה טהרתן? ולא השיבו דבר. וכיון שהגיע לפר' פרה א"ל הב"ה למשה: אותה אמירה

7

מדרש משלי (בובר) פרשה ל

 סימן כא[כא - כד] תחת שלוש רגזה ארץ. [כב] תחת עבד כי ימלוך. [כג] תחת שנואה כי תבעל ושפחה כי תירש גברתה. אמר ר' אלכסנדראי מהיכן למדנו מהגר שפחת שרה: [כד] ארבעה הם קטני ארץ והמה חכמים מחוכמים.סימן כח[כח] שממית בידים תתפש. אמר ר' ירמי' דא היא אדום אומתא רשיעתא דכל דקיימא תמן משתכחא.סימן כט[כט - ל] שלשה המה מיטיבי צעד וארבעה מיטבי לכת. ואלו הן [ל] ליש גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל. למה לא ישוב מפני כל, שאינו מתבייש.סימן לא[לא] זרזיר מתנים או תיש. מה הזרזיר הזה הולך ואינו תמה, כך כל מלכות

8

מדרש אגדה (בובר) שמות פרשת יתרו פרק יח

 לך, אף הם כל הספיקות שלהם הם יאמרו אליך ואתה מודיע להם:סימן כ[כ] את החקים. זה מצות שבת: ואת התורות אלו איסור והיתר, שנא' זאת התורה אדם כי ימות באהל (במדבר יט יד), ומה הוא אדם כי ימות, אלא אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם: את הדרך ילכו בה. זו ביקור חולים: ואת המעשה אשר יעשון. זו לפנים משורת הדין, דקיימא לן מפני מה נחרבה ירושלם, מפני שדנו בה דיני תורה דלא עבדו בה לפנים משורת הדין:סימן כא[כא] ואתה תחזה. בנבואה שהיה לו, ואתה תראה שונאי בצע שאפילו בממונם אינם חסים:סימן כה

9

מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת קרח - חקת פרק יט

 ד"א אשר ימות בו. דם המת מטמא ולא דם החי: את משכן ה' טמא. אם יכנס לשם ולא יתחטא הוא חייב חטאת והוא חייב עונש, ומנין מצינו אזהרה, שנאמר ולא יטמאו את מחניהם (במדבר ה ג):סימן יד[יד] זאת התורה וגו'. אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה: וכל אשר באהל: מכאן שהמת מטמא באהל אעפ"י שלא נגע בו:סימן טו[טו] וכל כלי פתוח. איזה כלי אתה מוצא שאינו מטמא אלא דרך פתחו, הוי אומר זה כלי חרש, שנאמר וכל כלי חרש אשר אין צמיד פתיל וגו', שאינו מטמא כולו הוא מטמא באהל המת שהטומאה נכנסת בתוכו,

10

משנת רבי אליעזר פרשה ג

 ומה אם הארבה, שהוא מאכלו, הקב"ה נותנו לו לפורענות כשהוא מכעיס, קל וחומר שאר ספקלטורין [עמוד 60] שיש לו, כמה דובין, כמה אריות, כמה נמרים, כמה חיות. ולא עוד, אלא שנו עומדת עליו, עינו עומדת עליו, כמה צמחים ומכאובות יוצאין עליו, וכן הוא אומר ממנו משפטו ושאתו יצא.שממית בידים תתפש. לא היה לכם ללמוד מן השממית, שהיא שוכנת בהיכלי המלכים, והן מניחין כל מיני מאכל ומשתה וכל מיני בשמים, והיא הולכת ובאה ורואה אותן ואינה נוגעת בהן, שהיא יראה שלא יהרגו אותה. ואתם לא תכבשו יצרכם, שאתם יראין מן הדין. וכן הוא אומ' רגזו ואל תחטאו, ואומר ומושל ברוחו

1234567891011121314151617181920