שמלאי

שמלאי מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 654 מקורות עבור שמלאי. להלן תוצאות 151 - 160

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


151

צרור המור דברים פרשת כי תבא

 מנחה לה' מונחת בטנא. שהוא סוד ק"ש בששים אותיות וברמ"ח תיבות כנגד רמ"ח איברים. בענין שכל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני וכו' שהוא יצה"ר. ואולי לזה אמר וענית ואמרת שהוא לשון עדות. שצריך להעיד שבכל איבריו עובד את ה' שהם כנגד רמ"ח מצות. כאומרם בסוף מכות דרש רבי שמלאי שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו למשה מסיני. שס"ה כנגד ימות החמה ורמ"ח כנגד איבריו של אדם. בענין שאם ביטל אדם מצוה שהאבר חייב בה. נקרא פושע באותה מצוה. כאומרם בפרק קמא דר"ה עון פושעי ישראל בגופן מה היא כגון קרקפתא דלא מנח תפלין מעולם. ואם קיים אדם מצוה

152

פירוש הרא"ש על התורה ויקרא פרשת קדושים פרק יט

 לקדשו את שבתותי תשמורו כבד איש אמו ואביו תיראו. לא תרצח. לא תעמוד על דם רעך לא תנאף מות יומת הנואף והנואפת לא תגנוב לא תגנובו לא תענה לא תלך רכיל לא תחמוד לא תעשוק הרי כל הדברות כלולות ולפי' כתיב אל כל עדת בני ישראל:שאלו המינים את ר' שמלאי מהו שאמר הפסוק כי אלהים קדושים הוא ואיך אתם אומרין שהוא רשות א' הרי שתי רשויות מן הפסוק הזה א"ל שוטים שבעולם אלו אמר כי אלהים קדושים הם יפה אתם אומרים ומהו שאמר כי אלהים קדושים הוא א"ר ברכיה בר' ישעיה שהוא קדוש בכל מיני קדושות וכל מעשיו בקדושה

153

רד"צ הופמן שמות - הערות פרק כ

 יד עתיק זה, כמו כמעט בכל המהדורות העתיקות נקרא עד 'על פני' כפסוק אחד דווקא בפ' יתרו אך לא בפ' ואתחנן מוכיחה כנכון מה שטען כבר רוו"ה באשר לאתנח זה, אלא שלא ביסס את טענתו כראוי. אתנח זה צעיר לימים יחסית הוא. לפי דברי התלמוד (מכות כד. - המ'): "דרש רבי שמלאי: שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה... אמר רב המנונא: מאי קרא? (דברים לג, ד - המ') תורה צוה לנו משה מורשה, תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי, 'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמענום" חייבים להניח, כי רק עד 'על פני' דיבר ה' אל כל ישראל, כי

154

רד"ק בראשית פרשת בראשית פרק ג

 כתנות לתכונת אבריהם. ואין צריך לכל זה כי האל צוה ונבראו כמו הלוחות. ורז"ל אמרו (ב"ר כ', סוטה י"ד) כתנות עור, רב ושמואל, חד אמר דבר הבא מן העור, וחד אמר דבר שהעור נהנה ממנו, ומאי ניהו כיתנא, ועוד שהם מן הדברים שנבראו בין השמשות. ואמרו רז"ל (שם) דרש רבי שמלאי תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים, תחילתה "ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם" וסופה "ויקבר אותו בגי":(כב) ויאמר ה' אלהים וגו' כאחד ממנו - שיתף עצמו יתברך עם המלאכים כמו שאמר בצלמינו כדמותינו. לדעת טוב ורע, כבר פירשנו ידיעת טוב ורע כמלאכים בפסוק ומעץ הדעת. ובב"ר (כ"א)

155

פירוש הריב"א על התורה ויקרא פרשת תזריע פרק יב

 פירוש הריב"א על התורה ויקרא פרשת תזריע פרק יבפרשת תזריע (ב) אשה כי תזריע. אמר ר' שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה וחיה ועוף במעשה בראשית אף תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף עכ"ל. וקשי' דא"כ היה לו לפרש דין איש קודם כגון מצורע קודם דין אשה שהוא נברא תחלה. וי"ל דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם שרוב הנשים יולדות ומיעוט האנשים מצורעים ור"מ מקוצי פי' וז"ל אחר שהזכיר תורת הטמא והטהור מן הנאכלים הזכיר טומאת אדם והתחיל מן היולדת שהיולדת תחלה. עוד פרמ"מ שלכך נסמכה פרש' מצורע לפרש' נדה לומ' לך שכל מי שבא על אשתו

156

ריקאנטי בראשית פרשת בראשית פרק א

 הוא אור דאישתאר מאויר והיינו אור דכבר הוה. וכוונת' היא, כבר ידעת כי הספירה הראשונה נקראת האויר הקדמון, ומלת אויר ר"ל אור יו"ד, והיו"ד רמז לחכמה, והנה בהסתלק היו"ד מאויר ישאר אור, וזהו אור שכבר היה, רוצה לומר כי אור נכלל באויר הקדמון:מדרש רות [עו ע"א] אמר רבי שמלאי כד ברא הקדוש ברוך הוא עלמא אעל נהורא בנהורא ואלביש דא בדא וברא שמים, כתיב [תהלים קד, ב] עוטה אור כשלמה, והאי אור איקרי אור לבושו אור קדמאה דאתלבש בה הקדוש ברוך הוא, והאי אורה אתפשט בהוד והדר ואברי עלמא. וזה המאמר דומה למאמרם האחד, שמים מהיכן נבראו מאור לבושו.

157

ריקאנטי שמות פרשת משפטים פרק כב

 עמיקין בשמא מסאבו, ועל דא עובדא בה תלייא, ומילין בדכורא, ותרווייהו מן נוקבא מתערי, ובגין כך כל זיינין חרשין משתכחין בנוקבי ולא בדכורי. תנן [פסחים קיא ע"א] העובר בין שתי נשים, אם נדות הן נכפה, ואם אינן נדות עין הרע שולט בו בגופו או בממונו, כי הא דרבי יוחנן בר שמלאי זמנא חדא הוה בדרך קסרין עבר בין תרין נוקבי, ממה דאיסתכלו ביה איסתכן מיד בגופיה ובממוניה, מאי טעמא בגין דההוא רוח בישא שראת עילווי ויכיל לנזקא, מאי תקנתיה לימא הכי זי"ל זי"ל דומ"י דומ"י אערי וקטור דקטר לא לך ולא לי, לבתר יתחיל באל ומסיים באל, יתחיל באל דכתיב

158

רש"ר הירש דברים פרשת וזאת הברכה פרק לד

 ט ע"ב הנושא של "ויקבר" הוא ה' שנזכר בפסוק הקודם: "על - פי ה'"; ואמרו שם יד ע"א שהתורה מתחילה ומסתיימת בגמילות חסדים שה' בעצמו גמל לחיים ולמתים. בבראשית ג, כא התגלה ה' כמלביש ערומים, בפרשה שלנו - כקובר מתים, וראוי לו לאדם להידמות לבוראו במידה זו של גמילות חסדים. "דרש רבי שמלאי תורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים, תחילתה גמילות חסדים דכתיב ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם וסופה גמילות חסדים דכתיב ויקבר אותו בגיא". אולם לדעת ר' ישמעאל (ספרי לבמדבר ו, יג) משמעות "אתו" כאן היא חוזרת: הוא קבר את עצמו, השכיב את עצמו בקבר על מנת

159

שיר מעון שמות פרק טז

 שאלו כהוגן, כי ע"י שהיה להם הרבה בקר וצאן ואכילת בשר לבד אינה משבעת ואדרבה אכילת בשר הרבה בלא לחם מזיק לכך היה שאלת לחם כהוגן.(יב) בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני ה'. במס' סוטה (י"ד ע"א) דרש ר' שמלאי מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לארץ ישראל, וכי לאכול מפרי' הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך, ומסיק אלא לקיים מצות התלויות בארץ. יל"ד על לשון דנקט ר' שמלאי וכי לאכול מפרי' הוא צריך, יאמר וכי לאכול מפריה הי' רוצה. ונלע"ד לפרש, כי ידוע שהמאכלים שאדם אוכל הם המה פועלים מאד לטבע בני האדם,

160

שלל דוד בראשית פרשת בראשית פרק ג

 דאיתא התם "ובדיני נפשות אע"ג דלא טען טענינן ליה ואין טוענין למסית, מ"ש מסית, אמר ר' חמא בר חנינא מפירקיה דר"ח בר אבא שמיע לי שאני מסית דרחמנא אמר [דברים יג, ט] לא תחמול ולא תכסה עליו. אמר רשב"נ אמר ר' יונתן מנין שאין טוענין למסית מנחש הקדמוני, דאמר ר' שמלאי הרבה טענות היה לו לנחש לטעון ולא טען, ומפני מה לא טען לו הקב"ה לפי שלא טען הוא, מאי הוה ליה למימר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין". ובחמרא וחיי הנדפס מחדש להרב כנה"ג [ד"ה תוד"ה דברי הרב] הקשה, דלמה לן למילף מנחש הקדמוני, הא קרא קאמר לא

1234567891011121314151617181920