שכירות

שכירות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 8234 מקורות עבור שכירות. להלן תוצאות 81 - 90

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


81

מצודת דוד מלאכי פרק ג

 שלמה שקבל המקום קרבנותיהם ברצון וירדה אש מן השמים ואכלם על המזבח:(ה) וקרבתי - ואז אקרב אליכם לעשות משפט לשלם גמול מעשה האיש:והייתי עד ממהר - ר"ל לא יתמהמה המשפט עד יחקרו את העדים כי אני בעצמי אהיה עד ממהר לענות במכשפים וגו' ובעושקי שכר של שכירות אלמנה ויתום ולא ישלמו שכרם:ומטי גר - מטים משפט הגר לחייבו בחנם ולא יראוני ר"ל את כל אלה עשו כי אין פחד אדם לנגדם כי הכשוף והנאוף נעשה בלאט ובסתר ואין מי רואה ושבועת השקר אין מי יודע שנשבע על שקר ועשיקת שכר שכירות אלמנה ויתום והטיית משפט גר הלא יעשום על כי

82

משך חכמה בראשית פרשת ויצא פרק ל

 ואשר נגמרה צורתו לתשעה, כיהודה וחזקיה בני רב חנינא בנדה כז, א. ולכן קראה שמו מלשון "גודו אלנא" (דניאל ב, יא), שנקצץ מאחיו. ואמרה "בגד", מלשון בגד - שהיה מלובש באחיו כמו בגד, ודו"ק.(טז) כי שכר שכרתיך... בלילה (הוא). צריך להבין מאי שכירות יש כאן. ונראה דהוא מטעם שסילקה עצמה מלשכב עמו לילה זה, הוי כקנין. ולא שייך על זה לאמור דהוי כמו קנין דברים. ועיין ברא"ש בבא מציעא גבי בן המצר דקנה מיניה, ברא"ש פרק המקבל סימן כ"ג. ועוד יש לדבר בזה, ואכמ"ל.(כ) (ותאמר לאה), זבדני אלקים אותי זבד טוב. תורה כהונה מלכות, וזה "יזבלני אישי", וכמו שדרשו

83

משך חכמה דברים פרשת כי תצא פרק כד

 בשעריך" מצאנו במכילתא יתרו דריש (שמות כ, י) "וגרך אשר בשעריך" דכתיב בשבת על גר צדק, והובא בפרק החולץ (יבמות) דף מח, ב [ודברי התוספות כאן צריך עיון]. ולפי זה ליכא שום אזהרה - לא לא תעשה ולא עשה - גבי גר תושב. וצריך ביאור דברי הרמב"ם שכתב ריש פרק יא מהל' שכירות הלכה א: וגר תושב יש בו משום "ביומו תתן שכרו" ואם אחרו אינו בלא תעשה (עכ"ל) - כמאן?! וצריך עיון.(טו) ביומו תתן שכרו. מלמד ששכיר לילה גובה כל היום. ושכיר יום גובה כל הלילה, מנין? תלמוד לומר (ויקרא יט, יג) "לא תלין", (פסוקנו) "לא תבא" כצ"ל. ומכוון לדברי הירושלמי (

84

ספורנו ויקרא פרשת בהר פרק כה

 ב):אחר היובל תקנה. שאין ראוי לקנות ביובל באופן שלפעמים לא תשהא ביד הבעלים השבים אליה שום זמן והיו כלא שבים אל אחוזתם כלל:שני תבואות. ולא שני שדפון וירקון כמשפט בשכירות קרקע וחכירותו:(טז) תרבה מקנתו. תקנה ביותר ממה שהיה ראוי לקרקע בתורת שכירות לשנה כי אמנם כשתקנה לשנים רבות עד היובל תוכל לעשות בה לשנים רבות גדרות צאן ושובכים וזולתם מלבד התבואה:תמעיט מקנתו. שלא תקנה לפי חשבון ממה שהיית שוכר ואין צריך לומר קונה לשנים מועטות. והטעם כי מספר תבואות הוא מוכר לך. כי כשתקנה לשנים מועטות לא תוכל להשתמש בה אלא בתבואה לבדה ולא בדבר מכחיש

85

עקידת יצחק בראשית שער כה (פרשת ויצא)

 אלהים שכרי כי נתתי שפחתי לאישי שנראה שיש בידה בזה זכות או מצוה. ודמיון עד חמישי מצינו בפרשת ויחי בסדר זכרון השבטים כי שם ראינו שהכניס אל גד ואשר בני זלפה בין דן ונפתלי בני בלהה להורות כי הם היו ראויין להולד ראשונה כמו שיתבאר שם. אמנם אחשוב שהוצרך שם שכירות הדודאים לפי שכשראה יעקב שלאה עמדה מלדת כסבור שפסקה לגמרי ולא יהיו ביאותיו עמה לשם מצוה היה מייחד משכבו אצל רחל שהיתה בחורה ממנה ועדין לא ילדה ומצפה שיהיה לה הריון (ו) וזה טעם המעט קחתך את אישי ומאמר לכן ישכב עמך הלילה כאלו היא זכתה בו מהטעם ההוא.

86

עקידת יצחק במדבר שער עה (פרשת בהעלותך)

 ורישול ידים לבד:ובמדרש (במדבר רבה פרשה ט"ו) למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס ושכר לתוכו שומר ונתן לו שכר שמירה אחר זמן אמר לו השומר איני יכול לשמרו כלו אלא הביא לי עוד אחרים שישמרו עמי אמר לו המלך לך נתתי את הפרדס כלו לשמרו וכל שכירות ושמירות שבו. עכשיו אתה אומר לי הבא אחרים שישמרו עמי הריני מביא אותן אבל הוי יודע שאין אני נותן להם משלי שכר שמירה אלא מתוך שכר שנתתי לך הן נוטלין שכירותן. כך בשעה שאמר לו משה להקב"ה לא אוכל לבדי וגו' אמר לו הקב"ה אני נתתי בך רוח דעת לפרנס את

87

פנים יפות בראשית פרשת ויצא פרק כט

 כא) הבה את אשתי כי מלאו ימי וגו'. יש לומר מה שהמתין יעקב עד סוף ז' שנים, משא"כ ברחל כשניתנה ליעקב אמר לבן ניתנה לך גם את זאת בעבודה אשר תעבוד וגו', משום שהיה סבור יעקב שיאמר לבן אין שכירות אלא לבסוף, ומהאי טעמא טען יעקב הבה אשתי שכבר היא מקודשת לי בשכר השיעבוד, והיינו כדאיתא בקידושין דף מ"ח [ע"א] גבי עשה לי שירים ונזמים, דלמ"ד אין שכירות אלא בסוף לא הוי מלוה ומקודשת, וטענת לבן היתה דלא נתקדשה לו רחל משום דישנו לשכירות מתחלה עד סוף דה"ל מלוה, לכך הוצרך ליתן לו רחל מיד בשביל העבודה שיעבוד מפני שמתחיל

88

פנים יפות שמות פרשת שמות פרק ג

 תועלת כנ"ל.ויש לומר מה שהקדים לומר לישראל דבר זה בתחלת השילוח, אף שהוצרך לחזור ולכפול בשעת יציאתם ממצרים גם אמר כאן משכנתה ומגרת ביתה ובשעת יציאתם אמר סתם אשה מאת רעותה, מפני שאמרו חז"ל [ר"ה ל א] בניסן הוא ר"ה לשכירות בתים, לכך אמר להם כדי שיתכוונו לכך בתחלת שכירות בתים להיות שכינתם ומגרת ביתם אצל בעלי רכוש ועושר כדי שישאלו מהם:

89

פנים יפות שמות פרשת משפטים פרק כא

 למ"ד וכו', הרי אפילו לר"י בר' יהודא היתה המכירה לשם קידושין ועיין בסמוך:והפדה [כא, ח] פירש"י שמסייע בפדיונה, הקשה הרא"ם מה זה סיוע הא קי"ל [ב"מ י א] כל פועל יכול לחזור בחצי היום, ונדחק שם וכבר כתבנו בחידושי קידושין דף י"ד ע"ב בפירש"י שם דלא דמי לפועל, שאין שכירות משתלמת אלא לבסוף ובוודאי בשנים האחרונות היה השכר פחות משנים הראשונות, ומהאי טעמא קי"ל בב"מ בפרק איזהו נשך [סה א] דמרבין על השכר שנותן לו פחות בשביל הקדמת המעות, נמצא אם ירצה האדון עתה לשכור פועל על שנים האחרונות יצטרך ליתן יותר משיעור הדמים שנתן בתחלה לפי ערך השנים,

90

פנים יפות ויקרא פרשת ויקרא פרק ג

 במשנה [אבות פ"ב מט"ז] לא עליך המלאכה לגמור וכו' ודע שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא, ענינו שאין טענה על הש"י שמאחר תשלומי השכר לעולם הבא אף דכתיב [דברים כד, טו] ביומו תתן שכרו כיון שאין המלאכה נגמרת כמ"ש שהמע"ה [משלי כ, ט] מי יאמר זכיתי לבי וגו', וקי"ל דאין שכירות משתלמת אלא לבסוף [קידושין מח ב] וכיון דאין המלאכה נגמרת כל ימי חייו ולעולם אינו בן חורין להבטל ממנה אין חיוב תשלומי השכר עד לעוה"ב, והיינו דקאמר ודע כלומר בזה תדע שהתשלומין אינו אלא לעוה"ב.אמנם מי שמבקש שכרו בעוה"ז הוא כענין שאמרו במשנה פ' איזהו נשך [סה א]

1234567891011121314151617181920