שכירות

שכירות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 8234 מקורות עבור שכירות. להלן תוצאות 41 - 50

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


41

תשובות הגאונים שערי צדק חלק ד שער ח סימן כב

 הגאונים שערי צדק חלק ד שער ח סימן כבמר רב הילאי. וששאלתם. היכא דיהב ליה ראובן לשמעון אגרא לתרתין שנין ודר ביה שיתא ירחי ואמר ליה פוק מן ביתא שקול מאי דאית לך גבאי, לית מן דינא להנפוקיה עד דמליין הנך תרתין שנין, דקאמרינן (ב"ק ע"ט) כך שכירות נקנית בכסף בשטר ובחזקה, ואמר רב נחמן שכירות קרקע. עד הנה. +(ח"מ קצ"ה ט', ש"ז ב', שט"ו א', ב"מ נ"ו)+.

42

רש"י יחזקאל פרק טז

 היהודי' האומללי' (נחמיה ג) וכן כי אומלל אני (תהלים ו):לבתך - כמו לבך:שלטת - שיצרה שליט עליה:(לא) בבנותיך גבך - כמו בבנותך לשון בנין:לקלס אתנן - לדבר ולהתהלל באתנן יפה שנותנין לה וכן כל לשון קלס לשון דבור פארלי"ץ בלע"ז:אתנן - הוא לשון שכירות לויאי"ץ בלע"ז:(לב) האשה המנאפ' - את האשה המנאפת:תחת אישה וגו' - בהיות' תחת בעלה נותנת עיניה באחרים:(לג) נדה - מוהר:בתזנותיך - מרוב זנות שהיה ביך עשית כן:(לד) לא זונה - לא נזנה לכל זונה כזנותך:(לו) השפך נחושתך - הוא לשון שולים שקורין פונ"ץ בלע"ז וכן הרבה בסדר טהרות נחושתו של תנור, השפך נחושתך מרוב תאות זנות

43

גור אריה שמות פרשת משפטים פרק כא

 שנמכר לשם עבד "שש שנים יעבוד", אבל נמכר שיהיה פועל אמרינן (ב"מ י.) אפילו בחצי יום חוזר, וכן קיימא לן, מטעמא ד"לי בני ישראל עבדים" 'ולא עבדים לעבדים'. ואף על גב דקיימא לן גם כן דעבד מגרע פדיונו ויוצא, מיהא כל זמן שלא נתן כספו אינו יכול לחזור בו, אבל שכירות, מתי שירצה יכול לחזור. והרא"ם פירש דלכך כתיב "עבד", מפני שהתורה התירה לקרותו עבד לשם בזיון. ובמכילתא שלנו אין הגירסא כמו שהביא שמותר לקרותו עבד, אדרבא, משמע שם שאין לקרותו עבד לשם בזיון:כי תקנה מיד בית דין. הפירוש שלא כסדר, שאם היה מדבר בעבד כנעני אין צריך לומר

44

גור אריה ויקרא פרשת קדושים פרק יט

 בכל מקום הוא פועל עומד, וכאן נמי צריך לפרש פועל עומד, ולפיכך אי אפשר לפרש רק לשון נקיבה, מוסב על הפעולה, שלא תלין אצלו:בשכיר יום הכתוב מדבר וכו'. ואין לומר איפכא, בשכיר לילה הכתוב מדבר כאן, והכתוב אומר לך שלא יצא מן המלאכה עד שישלם לו, דזה אינו, שהרי שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף (ב"ק קי:), אם כן כאשר עבר הלילה אתה חייב לו לשלם. ושכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, דילפינן מקרא (להלן כה, נג) "שכיר שנה בשנה", שכירות של שנה זו משתלמת בשנה האחרת (ב"מ סה.):(יד) תלמוד לומר בעמך לא תאור וכו'. פירוש, דלא הוי למכתב "בעמך",

45

רבי אליהו מזרחי ויקרא פרשת קדושים פרק יט

 עובר עליו משום (דברים כד, טו) "ולא תבא עליו השמש", "תלמוד לומר: 'לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר'. ומנין לשכיר לילה שגובה כל היום, שנאמר (דברים כד, טו) 'ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש'". ופריך בגמרא: ואימא איפכא, דקרא ד"לא תלין" - בשכיר לילה, ו"לא תבא" - בשכיר יום. ומשני: שכירות אינה משתלמת אלא בסוף, כדאמרינן בפרק איזהו נשך (בבא מציעא סה. על כה, נג): "כשכיר שנה בשנה", שכירות שנה זו משתלמת בתחלת שנה אחרת, אלמא לא משתעבד ליה לשכיר יום עד שתשקע החמה. וכי כתיב "לא תבא עליו שמש", על כרחך (בשביל) [בשכיר] לילה תוקמיה, שנשתעבד לו לבקר משכלתה

46

רבי אליהו מזרחי דברים פרשת כי תצא פרק כה

 לכתוב: לא תדוש בחסימה":להוציא את האדם. כדתניא בספרי: "את השור אי אתה חוסם, אבל אתה חוסם את האדם". וכך אמרו (בגמרא) [בתלמודא] בפרק הפועלים (בבא מציעא פח ב): "מה לשור שכן אתה מצווה על חסימתו, תאמר באדם שאינך מצווה על חסימתו". וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק י"ג מהלכות שכירות (הלכה ב): "והחוסם את הפועל פטור".וליכא לאקשויי מהא דאמרינן (בגמרא) [בתלמודא] בפרק הפועלים: אשכחן אדם במחובר, דכתיב (כג, כה): "'כי תבא בכרם רעך', ושור בתלוש, דכתיב: 'לא תחסום שור בדישו', אדם בתלוש מניין, אמר קרא: 'קמה' 'קמה' (כג, כו) שני פעמים, אם אינו ענין לאדם במחובר, תנהו ענין לאדם

47

אבן עזרא ויקרא פרשת קדושים פרק יט

 ממון ממי שאין לו אצלו כלום:(יב) וטעם ולא תשבעו בשמי לשקר אחר לא תגנובו, כי החשוד בגנבה ופקדון ישבע, וטעם תשבעו - להכניס המשביע. וטעם וחללת - שהנשבע לשקר מכחש השם, כאשר פירשתיו:(יג) לא תעשק את רעך - בסתר. ולא תגזול - בגלוי בחזקה. פעלת כמו שכירות, וכן ופעולתו לפניו (ישעי' מ, י). ויתכן היותו דרך קצרה, והטעם שכר פעולתו. ורבים פירשוהו על שכיר יום, שיאמרו לו, גם תעשה בבקר ובבקר אתן לך שכר שני ימים, והמעתיקים אמרו כי הוא שכיר יום, כי שכיר לילה לא תבא עליו השמש:(יד) וכן לא תקלל חרש בעבור שיש לך כח. וכן לפני עור. ויראת

48

אברבנאל דברים פרשת שופטים פרק יט

 מזה לרוצח בשגגה. ובספר יהושע (סי' ב') התבאר עוד בזאת המצוה שהרוצח בבואו לערי המקלט יעמד פתח שער העיר וידבר באזני שוערי העיר להגיד להם שהוא רוצח והם יתנו לו מקום וישב עמם. ומזה למדו חכמינו זכרונם לברכה בפרק אלו הגולין (ד' יב) שיתנו לו בערי המקלט בית דירה בלא שכירות אבל לא בשאר ערי הלוים. ואמרו ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך. היטיב הרב רבי משה בר נחמן לראות שפרשה זו עתידה. ואמר שג' הערים יצטרך להבדיל אחרי כבוש הארצות וירושתם בארץ. אבל כאשר ירחיב ה' את גבולם כאשר נשבע לאבותם לתת להם כשיתן להם את

49

אברבנאל מלכים א פרק י

 בזהב בלבד, ולכן אמר שהביאו אל המלך משלו הכמות אשר זכר מהזהב ושהיה זה מלבד מה שהיו מביאים אנשי התרים שהם הסוחרים הגדולי' המוכרי' בגדי שש ומשי ושאר הסחורו', והרוכלים שהם העוסקים בבשמים, שכל אלה היו באים באניותיו, והיו מפני זה פורעים לו דבר רב בכל שנה, והיה זה בעד שכירות האניות ורשות המלך ללכת בהם. והנכון אצלי שאמרו בכאן ומסחר הרוכלים, אין פירושו הסוחרים כ"א סחורות הרוכלים שהיו מביאים אותו עם הזהב מאופיר למלך, וכן הוא עוד היום שמאותו מקום שמביאים הזהב מביאים הבשמים, והם ג"כ היו למלך. וגם היה לו העושר מדבר אחר, והוא שכל מלכי הערב וגדולי

50

אדרת אליהו ויקרא פרק כה

 מכסף מקנתו וגבי מעט כפי שניו אלמא דאיירי ביוקרא וזולא). אין לי אלא נמכר לא"י שידו על העליונה נמכר לישראל מנין ת"ל שכיר שכיר לג"ש מה שכיר האמור לא"י כשהוא נגאל ידו על העליונה אף שכיר האמור לישראל כשהוא נגאל ידו על העליונה:(נג) כשכיר שנה בשנה. שכירות של שנה זו בשנה שניה מלמד ששכירות אינה משתלמת אלא בסוף (אינו בת"כ רק בב"מ סה א): יהיה עמו. מה שהוא אוכל הוא אוכל מה שהוא שותה הוא שותה: לא ירדנו בפרך. יכול יכנס לביתו לידע מה הוא עושה ת"ל לעיניך אין אתה מצווה אלא מה שלעיניך:(נד) ואם לא יגאל באלה

1234567891011121314151617181920