שכירות

שכירות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 8234 מקורות עבור שכירות. להלן תוצאות 161 - 170

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


161

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת מכות פרק ב

 אחר הנוף שאם היה עקרו בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום, אם נמצא תחת נופו נקלט כיון שעקרו בפנים אף נופו קולט. וכן אם היה עקרו בחוץ ונופו בפנים עקרו קולט.[ח] אין מחלוקתם אלא בארבעים ושתים עיר, אבל שש ערי מקלט אין מחלוקת שדרים בה בלי שכירות, והלכה כר' יהודה בשני הענינים, ושררה, המעלה וגדולה.

162

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת ערכין פרק ד

 והוא עומד לרשת ממנו ממון אלא שהוא עני באותה שעה שנתחייב בה בקרבן הרי זה מביא קרבן עני. וכן אם ירש ספינה והיא בים ודבריו בספינה אינו במי שהיתה לו בה סחורה לפי שהוא נקרא עשיר, אלא היא ספינה מושכרת ברבואות, הרי זה נחשב עני עד שתגיע הספינה לפי שאין שכירות משתלמת אלא בסוף. וגם אין אנו חושבים אותו עשיר בגלל היותו בעל ספינה, כיון שאין לו פרנסה אלא משכירותה. ומשנה זו לר' אלעזר האומר שאין לוקחין בערכין את החמור שהוא משכיר כדי להתפרנס בשכירותו כדי שלא נפסיק פרנסתו כמו שנתבאר סברתו בששי דמסכתא זו. ואינה הלכה.[ד] כל זה

163

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת שביעית פרק י

 חמשה לוין מאחד אינו כותב אלא פרוזבול אחד.[ו] כל שהוא, אמרו בתלמוד אפילו קלח של כרוב. ממושכנת, "מרתהנה". אפילו היתה משכנתא דסורא שהיה מקבל המשכון נותן לבעלים כסף ויגור ויאכל פירות המשכון עד זמן ידוע שהסכימו עליו ואז חוזר המשכון לממשכן ואינו משלם כלום, וכאלו הוא שכירות מוקדמת, וכך היו כותבין במשלם שניא אלין תיפוק ארעא דא בלא כסף, אע"פ שאין לו בה רשות עד סוף הזמן. ואפטרופין, הם הממונים שמעמידים אותם על היתומים, יש שמעמידם האב ויש שמעמידים אותם בית דין, ויתבארו דיניהם במקומם. ואיני רואה שיש חולק על ר' חצפית.[ז] כוורת דבורים, "כור אלנחל" שיש בה

164

ר"ש מסכת שביעית פרק ח

 כנותן לו שכר רגליו כלומר שהוא עצמו יכול לילך וללקט רבי יוחנן אמר אפילו לא הראה כמו שהראה לו ומסיק דקל הוא שהקילו בשביעית שהוא מדבריהם ובריש פ' בתרא דמסכת עו"ג (סב א) פי' בקונטרס לקט לי בו לשון מכר הוא דמשמע לקט לי שויו ירק אבל לקט לי לשון שכירות ולא לשון מכר ואין מי שיתפשט בקדושה:ככר בפונדיון - כלומר בשוה פונדיון ולא קצב לו דמים אלא אמר לו בשעת לקיחה כשאלקט ירקות שדה אביא מותר דעבדין דין לדין מתנת חנם לפי שירקות שדה מצויין ובירושלמי (שם) תני ר' יהודה ורבי נחמיה אוסרין לפי שאין ירקות שדה מצויין:לקח

165

שושנים לדוד מסכת בבא מציעא פרק ג

 ונשאלתי ע"ז ממהר"ר בנימין קמחי נר"ו מק"ק סאלוניקי יע"א. וז"ל לינהר לן מר עיינין בסוגיין דהמפקיד, אמר רבא שומר שמסר לשומר חייב דא"ל את מהימנת וכו', ובודאי דלהאי טעמא דרבא א"צ לאיקומה למתני' כשנתנו לו הבעלים רשות, וכמ"ש רבא גופיה לקמן לדידכו דאמריתו וכו'. וא"כ קשה דכיון שהרמב"ם בפ"ק מהלכות שכירות פסק כרבא, דטעמא דשומר שמסר לשומר חייב, משום דא"ל את מהימנת וכו', אמאי בפירושו אוקי למתני' כשנתנו לו הבעלים רשות ע"כ. והשיבותי לו דאע"ג דקאמר רבא בש"ס לדידי ליכא לאותוביה כלל, דמשמע דלדידיה א"צ לאוקומה בשנתנו לו רשות, היינו דוקא משום ההיא קושיא דר' אבא בר ממל. דאותה קושיא

166

שושנים לדוד מסכת בבא מציעא פרק ו

 ואדרבא כתב התי"ט בשם הרא"ש, דהכא אפילו קודם שהתחילו מיירי דומיא דרישא. וא"כ הדרא קושיא אמאי שינה בלישניה, דברישא תני הטעו ובסיפא חזרו. אבל באמת לק"מ, דברישא מיירי דוקא קודם שהתחילו, שאז אין לו אלא תרעומת, דאילו כבר התחילו שמין להם מה שעשו, וכדאיתא בש"ס וכ"פ הרמב"ם בפרק ט' מהל' שכירות. אבל בסיפא מיירי בין קודם התחלה ובין לאחר התחלה, דהדין שוה בדבר האבד, דלעולם שוכר עליהן או מטען, אבל אעפ"כ לשון הרמ"ז יש בו קצת גמגום, ואולי יש איזה חסרון מהמעתיק.תי"ט ד"ה האומנין וכו' נקט פועלים וכו'. קשה דהא בסיפא תנן ופועלים להעלות פשתנו וכו', וכיון דהך דינא

167

שושנים לדוד מסכת בבא מציעא פרק ז

 שושנים לדוד מסכת בבא מציעא פרק זמשנה אואמר להם. אי הוה ר"ל שהתנה כך בשעת שכירות, הומ"ל השוכר את הפועלים להשכים וכו', א"נ על מנת להשכים וכו', אלא ודאי מוכח כמ"ש התי"ט.מקום שנהגו שלא וכו'. הול"ל בקיצור מקום שלא נהגו כן אינו רשאי וכו', אבל איתא בש"ס גבי הא דאמר ר"ל, פועל בכניסתו משלו, וליחזי היכי נהיגי, ומשני בעיר חדשה, והדר פריך וליחזי מהיכא קא אתו, ומשני בלקוטאי, שנתלקטו ממקומות הרבה, והיינו דקמ"ל בלישנא דטיפויא, שאם עיר הזאת היא חדשה שאין בה מנהג, יש לילך אחר מנהג המקום דאתו מניה פועלים:פת וקטנית. לא הבנתי כוונת התי"ט

168

שושנים לדוד מסכת בבא מציעא פרק ט

 לית לך אלא מעותיך. ותדע דמתני' מתפרשא נמי בשוכר, דהא הרמב"ם בפירושו במשנה דלקמן, אחר שהקדים לפרש מהו שוכר וחוכר ומקבל, כתב ועוד פירוש מקבל נופל דרך כלל על השוכר ועל החוכר וכו', ומה שאמר בזה המשנה והלכה שלפניה מקבל, זה הדין בעצמו בשוכר ג"כ ע"כ. וגם בחבורו (פ"ח מהל' שכירות דין ו') כתב, השוכר או המקבל שדה מחבירו מקום שנהגו לקצור וכו', הרי בהדיא כמ"ש התי"ט, ודלא כהבית דוד שהעתיק דברי הרמ"ז. והוסיף מדידיה להקשות על התי"ט באמרו לא נהירא, דהא לא שייך אלא גבי קבלנות וחכירות, אבל בשכירות אין סברא כלל שיוכל לכופו וכו' ע"כ. ואם סברתו נותנת

169

שושנים לדוד מסכת נדרים פרק ה

 הר"ן ז"ל:משנה גהר"ב ד"ה המודר וכו', כגון בור וכו'. וכ"פ הרמב"ם ולדידיה מאי דאמרינן בש"ס (מו ב) היכי דמי דשרי דמקבל בטסקא ר"ל שאין לו אלא דמי השכירות בלא שום שיור בגוף המרחץ, והרא"ש פי' בטסקא שהשוכר נותן גם מס של המרחץ ובית הבד דהוי שכירות בריאה וכן פירש רש"י, והר"ן פי' שאינו נוטל חלק ידוע בריוח המרחץ אלא נותן לו דבר קצוב לשנה.תי"ט ד"ה ויש וכו', דאם איתא וכו'. ואין לומר דמשום סיפא תני מכרו דעיקר הדין הוא הרישא ובה היה לו לאשמועינן חידוש דשכירות הרמ"ז. ועוד י"ל דלרבותא דסיפא כבר תנא חדא דהיינו מת א"כ

170

שושנים לדוד מסכת ראש השנה פרק ב

 ד"ה משקלקלו וכו' ומשיאין כותים וכו'. הכי מסתבר, דהא מהגמ' מוכח שהבייתוסין היו מתייראין מן הפרושין שהיתה ידם תקיפה עליהם, כדחזינן במעשה דלעיל שגזרו בית דין והשוכרך ימתח על העמוד, וכדחזינן נמי ביומא גבי ההוא כהן צדוקי דא"ל אבוה בני אעפ"י שצדוקים אנו מתייראין אנו מן הפרושים, א"כ בשלמא שכירות העדים אפשר שיעשו שהוא בצנעא ומלתא דלא עבידא לגלויי, דאפי' יאמרו הרבה בני אדם לא ראינו הרי לא ראינו אינה ראיה, אבל שימלאו לבם לעשות דבר כזה בפרהסיא איך לא נתייראו מבית דין, אלא ודאי דכותים הם, והכי גרסינן ג"כ בפ"ק דביצה (דף ד') וכן עיקר:משנה גתי"ט ד"ה

1234567891011121314151617181920