שכירות

שכירות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 8234 מקורות עבור שכירות. להלן תוצאות 151 - 160

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


151

ר' עובדיה מברטנורא מסכת בבא מציעא פרק ה

 ברשותיה אייקר:משנה במרבין על השכר - בשכר המתנת מעות השכירות:ואין מרבין על המכר - בשכר המתנת המקח. וטעמא, משום דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, הלכך כי שקיל מיניה סלע בחודש דהוו להו שתים עשרה סלעים אין זה שכר המתנת מעות, שהרי לא נתחייב לשלם לו שכירות עד סוף החודש, והאי דאמר ליה אם עכשיו תתן לי הרי היא שלך בעשר סלעים, אי הוה מקדים ליה הוה מחיל ליה מדמי השכירות ומוגר ליה בפחות משויה. אבל גבי מכר משמשך המקח דינו ליתן המעות, וכי אמר ליה אם מעכשיו תתן הרי היא לך באלף זוז, הן הן דמיה, וכי מטפי עלייהו

152

ר' עובדיה מברטנורא מסכת בבא מציעא פרק ט

 דלאו אדעתא דקורות נחית, דבשנים מועטות אינם חוזרים לקורות. אבל קבלה לשבע שנים, שנה ראשונה זורעה פשתן וקוצץ שקמה שבה:משנה יאשכיר יום גובה כל הלילה - שלאחריו, שנאמר (ויקרא י"ט) לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. ואי אפשר לומר שבשכיר לילה מדבר, שהרי אין שכירות משתלמת אלא בסופה, דכתיב (שם כ"ה) כשכיר שנה בשנה, ודרשינן מינה [בבא מציעא ס"ה ע"א] שכירות של שנה זו משתלמת בתחילת שנה אחרת. אלמא לא משתעבד ליה לשכיר יום עד שקיעת החמה. וכי כתיב לא תבא על כרחך בשכיר לילה תוקמיה, שנשתעבד לו לבוקר משכלתה שכירותו. וכן לא תלין נמי לא תוקמיה בשכיר

153

ר' עובדיה מברטנורא מסכת עבודה זרה פרק א

 כולי עלמא נמי אביקו, ואימא הכי כי היכי דליתבו לי, קמשמע לן:דקל טב - פירות דקל משובח שפירותיו רגילין להקריב מהן לע"ז:וחצב - קנים שעושין מהן הצוקר"א:ונקליבם - מין עשב משובח מאד. והלכה כר' מאיר:משנה ואין מוכרין בהמה גסה - דגזרינן מכירה אטו שכירות והשאלה, שהיא בהמתו של ישראל, ויעשה בה הנכרי מלאכה בשבת. וע"י סרסור דליכא לאחלופי בשכירות, שאין הסרסור משכיר. שרי למכרה:שלימים ושבורים - שאף השבורים חזו למלאכה, שטוחנים בהם:רבי יהודה מתיר בשבורה - ואין הלכה כר' יהודה:בן בתירא מתיר בסוס - ואפילו הסוס שהציידים מביאים עליו העופות שצדין בהם. קסבר החי נושא את עצמו. ורבנן סברי,

154

ר' עובדיה מברטנורא מסכת ערכין פרק ד

 למות, ומת וירש ממנו רבוא קודם שהביא קרבנו, אינו מביא אלא קרבן עני, כמו שהיה בשעה שנתחייב בקרבן:ספינתו בים - לא שהיתה ספינתו טעונה מסחורות שלו ברבוא, דא"כ עשיר הוא. אלא שהיתה ספינתו מושכרת לאחרים בריבוא שכר, והוא אין בידו אלא אותה ספינה. ומשום שכרה לאו עשיר הוא, דאין שכירות משתלמת אלא בסופה, ונמצא שעכשיו עני הוא. ומשום הספינה עצמה לאו עשיר הוא, דהאי תנא סבר כמאן דאמר לקמן שאם היה המעריך חמר נותן לו הכהן חמורו ואינו נוטלו להקדש, ואם היה אכר מניח לו צמד בקרו דהיא פרנסתו, והכי נמי מניח לו ספינתו:משנה דילד - מבן עשרים ועד

155

ר' עובדיה מברטנורא מסכת שבועות פרק ו

 יתן איש אל רעהו, כלל. חמור או שור או שה וכל בהמה, פרט. לשמור, חזר וכלל וכו', כדאמרינן לעיל. רעהו כתיב בשומר חנם ובשומר שכר, דמשמע רעהו ולא הקדש. ושואל ושוכר לא הוזכרו כאן למעוטי בהו עבדים וקרקעות ושטרות והקדשות, דלא שייך שאלה בקרקעות, ולא בשטרות על הרוב, וכל שכן שכירות שאינו שייך בשטרות, וכן לא שייך שאלה ושכירות בהקדש שאסור להשאיל ולהשכיר ההקדשות:משנה ורבי מאיר אומר יש דברים שהם כקרקע - ענבים העומדות ליבצר הוא דאיכא בין חכמים לרבי מאיר, דרבי מאיר סבר ענבים העומדות ליבצר כבצורות דמיין, וחכמים סברי לאו כבצורות דמיין. והלכה כחכמים. ודוקא בדין שומרים,

156

ר' עובדיה מברטנורא מסכת שביעית פרק ח

 אגודות - שלא ימכור כדרך שמוכרים בשאר שנים:ונץ חלב - מפורש בפרקין דלעיל:משנה דשכרו מותר - ואין בו קדושת שביעית. ואע"ג דשביעית תופסת דמיה, האי לאו דמי שביעית הוא:לקוט לי בו ירק - לשון מכר הוא, דמשמע לקוט לי שוויו ירק, אבל לקוט לי לשון שכירות הוא ולא לשון מכר:ככר בפונדיון - לא שאמר לו אתן לך פונדיון, רק ככר שוה פונדיון:כשאלקט ירקות שדה אביא לך מותר - משום דמתנת חנם יהבי זה לזה, לפי שירקות שדה מצויין:לקח ממנו בסתם - בהקפה כדרך מוכרים בחנות:לא ישלם לו מדמי שביעית - דהוי כסחורה:משנה הבייר - חופר בורות ומספיק מים לבני

157

ר' עובדיה מברטנורא מסכת שבת פרק כג

 אדם פועלים - דכתיב (ישעיה נ"ח) ממצוא חפצך ודבר דבר:ולא יאמר אדם לחבירו כו' - לדיוקא נקטיה, לא יאמר לחבירו שכור לנו פועלים, אבל אומר לו הנראה שתעמוד עמי לערב, כלומר עכשיו נראה אם תבא אלי לכשתחשך, ואע"פ ששניהם יודעים שעל מנת לשכרו לפעולתו הוא מזהירו, כיון דלא מפרש ליה שכירות בהדיא שרי, דקי"ל דבור אסור הרהור מותר:אין מחשיכין על התחום - לקרב עצמו בשבת עד סוף התחום ולהחשיך שם שיהא קרוב למקום הפועלים או לפרדס להביא פירות, דכל דבר שאסור לעשותו בשבת אסור להחשיך עליו, אבל מחשיך הוא להיות קרוב לצאת ולשמור פירותיו, דזה דבר המותר בשבת לשמור פירותיו:ומביא

158

רא"ש מסכת פאה פרק ד

 זכה בה. וכן אם נפל עליה. ובפ"ק דבבא מציעא מקשי מהכא לריש לקיש דאמר ד' אמות קונות לו בכל מקום ומשני משום דגלי דעתיה דבנפילה קא ניחא ליה בד' אמות לא ניחא ליה דליקני א"נ לא תקנו ד' אמות בשדה אחר. ורשע לא מיקרי הנוטלה ממנו דדוקא בחררה דמכר או שכירות הנמצא במקום אחר נקרא רשע אבל בהפקר לא.משנה דמגלות - קוצרין בהם חיטין ושעורים:קרדומות - גדולות וקוצצין בהם שבולת שועל ושיפון.משנה האובעיות - בירושלמי מפרש מלשון נבעו מצפוניו דמתרגמינן אתגליין מטמורוהי, שבעל הבית מתגלה ונראה בתוך שדהו כדי שיקחו העניים פאה, פירוש באחד מאלו הזמנים יניח הפאה

159

רא"ש מסכת שביעית פרק ח

 שכר רגליו כלומר שהוא בעצמו יכול לילך ללקט אבל בסתם הוה כסחורה ותופס דמיו ר' יונתן אמר אפילו לא הראה כמי שהראה לו דקל הוא שהקלו בשביעית. ובריש פרק בתרא דע"ז פי' רש"י ז"ל לקט לי בו לשון מכר הוא דמשמע לקט לי שוויו ירק אבל ירק לקט לי לשון שכירות הוא ולא לשון מכר ואין לו מי יתפסנו בקדושה:ככר בפונדיון - לא שאמר לו אתן לך בו פונדיון אלא כדי שוה פונדיון ואמר לו כשאלקוט ירקות שדה אביא לך מותר, ובירושלמי מפרש משום דעבדין דין לדין מתנת חנם לפי שירקות שדה מצויים ר' יהודה ור' נחמיה אוסרין לפי שאין

160

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת בבא בתרא פרק ה

 אצלינו כל העומד לבצר כבצור דאמי, ולפיכך הפשתן המחובר לקרקע אם יבש שם וצריך לעקרו הרי דינו כדין המטלטלין, וכבר באר התלמוד שזה שאמר כאן ותלש ממנה כל שהוא קנה שאין זה אלא כשאמר לו יפה לי קרקע כל שהוא וקנה כל מה שעליה, הרי נעשה כאלו הקנה לו בדרך שכירות שהרי שכרו לעבוד במקום הזה בדבר מסוים, ומשעה שעבד כמו שפסק עמו זכה בשכרו וקנה אותו הדבר המסוים. וזכור כל הכללים האלו המובאים כאן, ואל ילוזו מעיניך.[ח] הוקרו, עלה מחירן. הוזלו, ירד מחירן. וסרסור, המתווך. ודין זה הוא כשהיתה המדה של סרסור ובסימטא או ברשות הלוקח. והבן את

1234567891011121314151617181920