שכירות

שכירות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 8234 מקורות עבור שכירות. להלן תוצאות 131 - 140

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


131

מלאכת שלמה מסכת בבא מציעא פרק ד

 נשבע פי' רש"י ז"ל לא הזקיקתו תורה לישבע על אלו שאינם מטלטלין וגופן ממון דונקרב בעל הבית וגומר במטלטל וגופו ממון הוא והך שבועה בש"ח היא לישבע שלא פשע בה, נראה מדבריו ז"ל דמשבועה הוא דפטרי' רחמנא אבל היכא דודאי ידעינן דפשע משלם וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ' שני מהלכות שכירות וכן כתב הראב"ד ז"ל וטעמייהו משום דפושע כמזיק ומש"ה לא קתני ש"ח אינו משלם אלא אינו נשבע אבל הריא"ף ז"ל כתב בתשובה המפקיד שטרות אצל חברו ומודה שפשע בהם ונאבדו פטור מן התשלומין שהרי התורה פטרתו וכתב הרשב"א ז"ל שכן עיקר ונראה שכן דעת הרנב"ר ז"ל שכתב בחדושיו שכן

132

מלאכת שלמה מסכת בבא מציעא פרק ה

 ריש סימן עק"ב מה שאמרו המלוה את חברו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחות היינו משום דהוי הלואה ממש דקאי המלוה קרוב לשכר ורחוק להפסד ויש לפעמים בו משום רבית קצוצה ולפעמים משום אבק רבית אבל היכא דקאי המלוה קרוב לשכר ולהפסד או באופן שאינו נקרא הלואה אלא שכירות או מכר אין בו משום רבית ומותר לפיכך אמרו משכנתא שריא והיכי דמי כגון המלוה את חברו ומשכן לו בית או שדה לשנים ידועות ע"מ שידור בבית ויאכל פירות השדה כל ימי המשכונה וכותב לו במישלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף וכשיעשה באופן זה אז אפילו מרחיב

133

מלאכת שלמה מסכת בבא מציעא פרק ו

 רבא לומר לא יפה דנתני עד שצוה לסופר שלו לכתוב לה פסק דין של זכות ובסוף השטר צוהו שיכתוב שוכר עליהן או מטען לסי' שלדחותה מפניו לבד נתכוון ולהטעותה והיא הבינה וקללתו שתטבע ספינתו ואע"פ ששראום לבגדי רבא במים כדי שתחול הקללה בכך אעפ"כ לא איפרק מטיבעא, וביד פ"ט דהלכות שכירות סימן ד', ובטור ח"מ של"ב ושל"ג:משנה בוחזרו בהן ידן על התחתונה כדפי' רעז"ל והכי ס"ל לר' דוסא בברייתא ורבנן פליגי עלי' דאפילו אם חזרו בהן אחר שעשו חצי המלאכה אפילו שנתייקרה אין הולכין אחר מה שעתיד להעשות אלא שמין להם את מה שעשו לפי חשבון תנאו עמהם

134

מלאכת שלמה מסכת בבא מציעא פרק ז

 השוכר את הפועל וא"ל כאחד וכשנים מבני העיר נותן לו כפחות שבשכירות דברי ר' יהושע וחכמים אומרים משמנין ביניהם לא בפחות ולא ביותר אלא הכל כמנהג המדינה בבינונים וכן פי' רש"י ז"ל ורוב הפוסקים פירשו כגון אם גדול בשש וקטן בד' נותן להם חמש והיא דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות שכירות, ירושלמי אמר רב הושעיא זאת אומרת המנהג מבטל את ההלכה א"ר אמי כל המוציא מחברו עליו הראיה חוץ מזו ע"כ וצ"ע לע"ד אכשהפועלין טוענין שפסק להן מזונות יתירים קאי או אכשהבעל הבית טוען שהתנה עמהן ע"מ שאין לכם עלי מזונות כלל אפילו כמנהג המדינה או אשניהם או אאם טענו

135

מלאכת שלמה מסכת בבא מציעא פרק ח

 ולפיכך אותה שעה פוטרתו רב אשי אמר אמר קרא וכי ישאל איש מעם רעהו ולא רעהו עמו שלם ישלם הא רעהו עמו פטור ואי לאו אם אין בעליו עמו וכו' ה"א האי אורחא דקרא הוא, ובגמרא איכא מ"ד דש"ח שפשע אם בעליו עמו לא ישלם והלכתא כותיה, וביד פ"א דהלכות שכירות סימן ב' ורפ"א דהלכות שאלה ור"פ שני, ובטור ח"מ סוף סימן רצ"א וכולה מתני' עד סוף סימן ב' שם בסימן שמ"ד שמ"ה שמ"ו:משנה בהשואל את הפרה שאלה חצי היום וכו' ע"ס סימן ג' פ"ג דהלכות שאלה ופקדון, ובטור ח"מ סוף סימן רכ"ג:שאלה היום ושכרה למחר תוס'

136

מלאכת שלמה מסכת בבא מציעא פרק ט

 מלאכת שלמה מסכת בבא מציעא פרק טמשנה אהמקבל שדה מחברו מקום שנהגו וכו' עד סוף סי' י' ביד פ"ח דהלכות שכירות, ובטור ח"מ מסימן ש"ך עד סוף סימן שכ"ח:מקום שנהגו לקצור יקצור. ואינו רשאי לעקור דבעל הקרקע אומר אי אפשי שתעקור דבעינא שישאר בה הקשים ויהא לה לזבל לזורעה לשנה הבאה ואי אמר בעל הקרקע לעקור מצי האי אמר לא מצינא למיטרח שהקצירה נוחה מן העקירה:לעקור יעקור. ואינו רשאי לקצור דבעל הקרקע מצי אמר בעינא שתהא נקיה השדה שלי שאינה צריכה זבל ואי אמר לו בעל הקרקע לקצור מצי אריס לומר לו אני צריך התבן לבהמותי

137

מלאכת שלמה מסכת בבא מציעא פרק י

 לו כל יציאותיו ע"כ, וז"ל נמוקי יוסף וא"ת ואמאי אינו חסר והרי משחיר לו כותליו בעשן כשדר שם וכל שזה חסר אע"פ שזה אינו נהנה כתב הרב אלפסי ז"ל בפ' כיצד הרגל שהוא חייב לפיכך כתב הרשב"א ז"ל וכו' עיין בתוס' יו"ט, וחזר הרב אלפס ז"ל וכתב כאן אשמעי' בקמייתא שכירות וקמ"ל בהא קנין ע"כ:משנה דוכן בית הבד אי האי וכן אנפחתה העליה דלעיל קאי קשה אמאי הפסיק ביניהם ולא הסמיכם תוס' ז"ל:וגנת אחר על גביו כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל:וגנה אחת על גביו כגון שחקק אדם בסלע תחתיה כמין כפה והיתה גנתו למעלה ובית בדו

138

מלאכת שלמה מסכת בכורות פרק ד

 דידיה מנינן ויליף לה רב מקרא דכתיב לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה איזוהי שנה שנכנסת בחברתה הוי אומר שנה של בכור פי' דכי אזלת אחר שנת הבכור הויא נכנסת בחברתה דכי הוי לבכור שנה אחת נכנסת שנייה למנין עולם מתשרי, וכתוב בתוס' וגם בתוס' חיצוניות ול"ד להא דדרשינן גבי שכירות בפ' איזהו נשך כשכיר שנה בשנה דשכירות של שנה זו אינה משתלמת אלא בשנה האחרת דהתם הוי מעניינא דקרא שאין שכירות משתלם אלא לבסוף אבל גבי בכור אין לנו לומר שאין לו להיות נאכל אלא בשנה האחרת דאדרבא יש לו לפסול וגבי מעשר דכתיב שנה שנה דדרשינן דאין מתעשר

139

מלאכת שלמה מסכת יבמות פרק ז

 הוא כדין אלו כך דין אלו ואנן לא חזינן להאי דיוקא דהא קא מקשינן בגמ' למ"ד כל היכא דמיחייב באחריותן אכלי בתרומה מהא דתנן כהן ששכר פרה מישראל אע"פ שמזונותיה עליו לא יאכילנה כרשיני תרומה וקא מפרקינן ותסברא נהי דמיחייב באונסיה בכחישה וביתירות דמים מי מיחייב מדקא מפרקינן הכי גבי שכירות פרה מכלל דלגבי צאן ברזל מיחייב ואפי' בכחישה וביתרות דמים ולהכי אכלי בתרומה ושמעת מינה דליתה להאי דיוקא דדקו קמאי ז"ל אלא מיהו אע"ג דדינא דגמ' הכי לא מחייבי' ליה לבעל השתא בכחישות וביתרות דמים דכיון דלא נהגי עלמא הכי כל מאן דמקבל נכסי צאן ברזל וכתב להו אדעתא

140

מלאכת שלמה מסכת כתובות פרק ח

 נלע"ד:וכזה מצאתי שתירץ בתוספת יום טוב בסוף דבריו אלא שהאריך:זיתים וגפנים זקנים ימכרו לעצים. אית דלא גרסי מלת לעצים אבל בירושלמי ובהרי"ף והרא"ש ז"ל איתיה וכן משמע קצת מהרמב"ם ז"ל שם ביד:המוציא הוצאות על נכסי אשתו. ביד שם פכ"ג סי' ח' ט' ובפ"ג דהל' שכירות סי' ז':ואיתא פ' המפקיד דף ל"ט ותוס' פ' חזקת דף ל"ו:ובטור א"ה סי' פ"ח:קמעא. דבר מועט ומפר' בירושלמי ואפילו גרוגרת אחת והוא שאכלה דרך כבוד כדרך איש בביתו או אכל דינר אפילו שלא דרך כבוד:ישבע כמה הוציא ויטול. כתב ר"ח ז"ל ואי קשיא לך אמאי לא תני לה

1234567891011121314151617181920