שכירות

שכירות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 8234 מקורות עבור שכירות. להלן תוצאות 121 - 130

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


121

תיבת גמא פרשת וזאת הברכה

 פ' האזינו יע"ש וראוי ליתן גופו ונשמתו לה' על שזיכנו לעבוד אותו ועכ"ז עובד לטובת עצמו ג"כ ורוצה לנחול ב' עולמות עולם הזה ועולם הבא, יש אומרים כשומר שכר הואיל וכוונתו ג"כ לעוה"ז ולעוה"ב לקיבול פרס, ויש אומרים כשומר חנם, שהמלאכים ג"כ עובדים ה' לקיבול פרס לשמוע בקול דברו זהו שכירות שלהם, הא דאמרינן מדה טובה מרובה ממדת פרענות ק"ו, והיינו דווקא כשהמצוה לשמה בלי פניה, ק"ו מעבירה בלי פניה, אבל כשהמצוה בפניה אמרינן דיו, ה' יתן בלבינו לשוב בתשובה שלימה ויגאלנו גאולת עולם ב"ב אמן:סליק פרשיות התורה בעזה"י

122

הון עשיר מסכת בבא מציעא פרק ה

 בריש פרקין:בשלשים דנרים. דינר זהב הוא כ"ה דנרים, ולכן נוח בעיני התנא להשתמש במנין שלשים, ולא בפחות מזה כדי שלא להאריך. ועוד שהם כנגד שלשים סאים שבכור:משנה בבאלף זוז. הם עשרה מנה, ובחצר נקט עשרה סלעים, כי מן הסתם אין סכום מעות של שכירות חצר מגיעים לשכירות מעות של מכירת שדה, ומ"מ לא רצה התנא לצאת ממנין עשרה ושנים עשר הרמוזים ברישא, ועל שלא אמר עשרה מנה, כמו שאמר שנים עשר מנה או איפכא, כתבתי טעמו בפ"ג משנה ה':ואם לגורן. אורחא דמלתא נקט, שבזמן שאוסף את תבואתו מוצא מעות על ידה:משנה גועד שלש שנים

123

הון עשיר מסכת בבא מציעא פרק ו

 דרש"י והר"ב תרתי, חדא דאי בעי להוסיף ולקנות חמור אחר אין השוכר יכול לעכב עליו באמור שימהר יחישה מעשהו במה שישכור חמור אחר מדמי הנבלה ולא יאבד זמנו לבקש חמור אחר לקנות, דמצי מימר ליה איני רוצה לכלות הקרן כל היכא דאפשר. וכי אית בדמיה כדי לשכור ותו לא ונתיקר שכירות החמורים יותר ממה שהיה אינו יכול לדחותו במה שיחזיר לו שכרו המועט, אלא מבעי ליה להשכיר לו חמור עד כנגד כל דמי הנבלה, אע"ג דהוא לא קבל בשכרו כל כך מעות, דהא חמור זה שעבד לו:משנה דהשוכר את הפרה וכו'. הפסיק בשכירות פרה בין שכירות דחמור דמשנה

124

הון עשיר מסכת דמאי פרק ז

 דחייש ת"ק דיהיה תקנתו קלקלתו, ולע"ד אינו אלא דחושש שאם ילמדו אותו כך ימנע עצמו מלאכול די צרכו, ובזה ימעט במלאכתו של בעל הבית ויצא שכרו בהפסדו, ומשום הכי קאמר דאין מלמדין אותו, וזו היא סברת ר"ג דהכא, וחכמים לא חיישי להא, והלכתא כרבים, וכן פסק הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות שכירות, ומשום הכי לא פסק הכא כרשב"ג אלא כר"י, משום דהכי איתא בירושלמי (ה"ג ל ב) רב חייא בר אשי בשם רב, תניי ב"ד שתהא תרומת מעשר משל בעל הבית, ומעשר שני משל פועל. ואע"ג דאיתא נמי התם (ירושלמי שם) תני לא יחרוש וכו' לא ירעיב עצמו ולא יסגף עצמו

125

הון עשיר מסכת תרומות פרק יא

 כרשיני תרומה באותו הזמן מועט שמתעכבים בביתו משלקחם עד שישחטם. ועיין עוד מ"ש למטה בד"ה פרה:וכהן ששכר פרה מישראל, לא יאכילנה כרשיני תרומה. כתב הר"ב דכתיב (ויקרא כב, יא) קנין כספו. והאי לאו קנין כספו הוא. ואע"ג דשכירות מכירה ליומיה מקרי (ב"מ נו ב), מ"מ הואיל ומסתמא אין שכירות משתלמת אלא לבסוף (שם סה. ועי' שם תוד"ה שכירות אינה וכו') ודבר תורה מעות קונות דווקא, ומשיכה לבד לא מהני אלא מדרבנן, דהכי ס"ל לר"י דפליג אר"ל בפ' הזהב (שם מז ב), לא מקרי קנין זה קנין גמור מדאורייתא, ומשום הכי לא התירו לו רבנן בענין זה לזלזל בתרומה זו

126

חידושי מהרי"ח מסכת עבודה זרה פרק א

 היה צ"ל אלא התם לאו גזירה היא דסבר כיבוש כו' דהא לפי הה"א סבר דאינו כיבוש והל"ל אלא ועוד א"כ אינו נ"מ בין א"י לסוריא ולמה משכירין בתים ומ"ש רש"י והרב תוי"ט ומיהו לא אחמור בה רבנן כו' זה לא נזכר בגמרא לכן אפשר לומר דלהרב רע"ב היה הגירסא והא שכירות שדות דגזירה לגזירה היא וגזרינן ומשני הגמרא שדה דאית בי' תרתי גזרו רבנן פי' אפי' גזירה לגזירה בתים כו' לא גזרינן פי' גזירה לגזירה ובאמת כמה פעמים מצינו שגזרו גזירה לגזירה היכא שהיה נראה לחכמים טעם בדבר וברבי יוסי ג"כ לא גריס הרב רע"ב קסבר כיבוש יחיד לא שמיה

127

חידושי מהרי"ח מסכת שבועות פרק ו

 כו' ותמיהני למה לא כו' עכ"ל אמת דבקרקע שייך שאלה כמו שאמר הגמרא אבל שיהא חייב לשלם אם נאנס זה לא שייך כי אם ששאל בית ונשרף ע"ש בש"ע ח"מ סי' ש"א בבאר הגולה שמנה שם הרמב"ם מכלל אלו הפוסקים שסוברים שתלוש ולבסוף חברו הוי תלוש רק שכתב שצ"ע מהלכות שכירות ע"ש א"כ היה קשה להרמב"ם דאזיל לטעמי' והש"ך בסימן צ"ה לא כתב כן ע"ש וגם בחיבור הרמב"ם חדשתי רק פתחתי פתח למי שרוצה לעיין:משנה ותוי"ט ד"ה וחכמי' אומרי' כו' וכל שכן להרמב"ם כו' עכ"ל. לא ידעתי איך לא השגיח הרב תוי"ט מה שמביא הטור ח"מ סימן פ"ז

128

יש סדר למשנה מסכת תרומות פרק יא

 כמה אופנים דשמין ומותר. עוד איכא למידק לפי' הר"י והר"ש דהך בבא דסיפא ישראל ששם פרה וכו' איירי בשואל. א"כ יתבאר דלענין להאכילה בתרומה שאלה קניא. ורישא ישראל ששכר וכו' וכהן ששכר פרה אינו מאכילה דשכירות לא קניא כמבואר בסוגיא דע"ז ט"ו דהוכיח הש"ס מרישא דשכירות לא קניא. דאי אמרת שכירות קניא אמאי אינו מאכילה הכהן בתרומה לפרה ששכר מישראל ע"ש. והשתא כשם שהוכיח הש"ס מרישא דשכירות לא קניא הכי נמי מוכיח מסיפא דשאלה קניא לענין להאכילה בתרומות וה"ה נמי לענין שביתות בהמתו. והיכי מסיק הש"ס התם והשתא דאמרת שכירות לא קניא. גזירה משום שכירות ומשום שאלה וכו'. הלא מוכח

129

מלאכת שלמה מסכת בבא בתרא פרק ז

 ורש"י ז"ל פי' דיד המוכר שהוא מוחזק בקרקע על העליונה הלכך אם פיחת להכי א"ל הן חסר הן יתר אם הותיר להכי א"ל מדה בחבל ע"כ וזה דעת המחבר ז"ל וכן נ"ל, ואפילו בא מוכר ליקח מעות כופין את הלוקח ליתן בשהותיר לפי שהקרקע בחזקת בעלי' עומדת וכן אמרו בענין שכירות בשתי לשונות סותרים עכ"ל ז"ל, נלע"ד שבפי' רעז"ל צריך להגיה כך ה"ג פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה וה"פ וכו' שכן היא גרסת רשב"ם ז"ל ותוס' ז"ל ובכל הספרים וכן הגיה ג"כ בתוי"ט וגם החכם הר"ס אוחנא ז"ל, וכרב הונא דס"ל דעד שתות ינכה דקתני במתניתין עד ולא עד

130

מלאכת שלמה מסכת בבא מציעא פרק ג

 הכא שבועה כלל דהכא מיירי שאנו יודעים שמתה והשואל נמי מודה שמתה כדרכה דאי לא ידעינן שמתה אלא מפיו דשואל יש לו לישבע שאינה ברשותו ע"כ, וכתב עוד ואפילו ראו בעלים שמתה ממש בפניהם חייב השואל לשלם אותה לבעלים וכן דעת הריא"ף ז"ל וכן הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות שכירות וגם הר"ן ז"ל כתב דלר' יוסי אפילו ידעו הבעלים שמסר אי אפשר שיעשה סחורתו בפרתו של זה משום דס"ל שהשואל נכנס תחת השוכר והוי שומר של בעלים לגמרי והיינו דקא מתמה דכיצד הלה עושה סחורה בפרתו של זה ע"כ, וגם בחדושי תלמידי הרשב"א ז"ל כתוב דאפילו מתה בפני המשכיר

1234567891011121314151617181920