שכירות

שכירות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 8234 מקורות עבור שכירות. להלן תוצאות 1 - 10

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


1

מדרש תנחומא (בובר) פרשת בהעלותך

 שמות יט יא), ואף במינוי הזקנים וירדתי כתיב, למה הדבר דומה, למלך שהיה לו פרדס, ושכר לתוכו שומר, ונתן לו שכר שמירה שישמור הפרדס, לאחר זמן אמר לו השומר איני יכול לשמור כולו לבדי, אלא תן לי אחרים שישמרו עמי, א"ל המלך לך נתתי את כל הפרדס כולו לשמרו, וכל שכירות שמירתו לך נתתי, ועכשיו תאמר לי לך והבא אחרים שישמרו עמי, הריני מביא אחרים שישמרו עמך, אלא הוי יודע שאיני נותן להם שכרם משלי, אלא מתוך שכרך שנתתי לך הם נוטלים שכירותם, כך אמר הקב"ה למשה, כשאמר לפניו איני יכול לבדי, אמר לו הקב"ה אני נתתי בך בינה ודעת

2

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בהעלותך

 ביום השלישי ירד ה' ואף במינוי הזקנים כתוב בו ירידה, מלה"ד למלך שהיו לו פרדס ושכר לתוכה שומר ונתן לו שכר שמירה לשמור את הפרדס לאחר זמן א"ל השומר איני יכול לשמור כולו לבדי אלא הביא לי עוד אחרים שישמרו עמי א"ל המלך נתתי לך את הפרדס כולו לשמרו וכל שכירות שמירתו לך נתתי ועכשיו אתה אומר הבא לי אחרים שישמרו עמי הרי אני מביא אחרים שישמרו עמך והוי יודע שאין אני נותן להם שכר שמירה משלי אלא מתוך שכר שנתתי לך משם הם נוטלין שכירתן, כך א"ל הקב"ה למשה בשעה שאמר לו לא אוכל אני לבדי לשאת א"ל הקב"ה

3

שכל טוב (בובר) שמות פרשת בא פרק יב

 חזקתו בדוק. ואי יהבי' ליה בחזקת בדוק ונמצא שאינו בדוק וטרח שוכר גופיה אי נמי יהיב דמי ובדקי' אין המשכיר חייב בדיני אדם משום מקח טעות, בין באתרא דיהבי אגרה ובדקי, בין באתרא דבדקי אינהו גופייהו, דמצי אמר ליה חזקה ניחא להו לישראל לקייומיה מצוה בממוניה כל שכן בגופיה ובשכר שכירות סברת וקבילת והשתא הוא דהדרת. תני ר' עקיבא אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם (שמות יב טו), ביום הראשון היינו יום י"ד דמיקמי יו"ט ואם איתא דהאי יום הראשון יו"ט הוא, הא כתיב וכל מלאכה לא (תעשו) [יעשה] (שם שם טז) והיכי מצית משכחת ליה, והא אין ביעור חמץ

4

ילקוט שמעוני תורה פרשת קדושים

 ישנו כמו שגזל יחזיר, ולאביי האי אשר גזל על גזל שלו מוסיף חומש ואין מוסיף חומש על גזל אביו, לא תלין פעולת שכיר ת"ר מנין לשכיר יום שגובה כל הלילה שנאמר לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר, ומנין לשכיר לילה שגובה כל היום ת"ל ביומו תתן שכרו, ואיפוך אנא שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, ת"ר ממשמע שנאמר לא תלין פעולת שכיר איני יודע שהוא עד בקר אלא מה ת"ל עד בקר מלמד שאינו עובר אלא בקר ראשון בלבד, מכאן ואילך אמר רב עובר משום בל תשהה שנאמר אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך, כל הכובש שכר

5

ילקוט שמעוני תורה פרשת בהר

 וא"ל אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך בעשרה סלעים לשנה ואם של חדש בחדש סלע לחדש מותר, מכר לו את השדה וא"ל אם עכשיו אתה נותן לי הרי שלך באלף זוז ואם לגורן בשנים עשר מנה אסור, מאי שנא רישא מאי שנא סיפא, רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו שכירות אין משתלמת אלא לבסוף והאי כיון דלא מטא זמניה למיגבי לאו אגר נטר ליה משוי הוא דהכי שווי והאי דקאמר ליה אם מעכשיו אתה נותן לי הרי שלך בעשר סלעים אוזולי הוא דקא מוזיל גביה, סיפא כיון דזביני נינהו בעי למישקל דמי מהשתא הלכך אגר נטר הוא ואסור, אמר

6

ילקוט שמעוני תורה פרשת בהעלותך

 ביום השלישי ירד ה' וגו' והכא כתיב וירדתי, משל לה"ד למלך שהיה לו פרדס ושכר לתוכו שומר ונתן לו שכר שמירה שישמור את הפרדס לאחר זמן אמר ליה השומר איני יכול לשמור כולו לבדי אלא תן לי אחרים שישמרו עמי, אמר לו המלך לך נתתי את כל הפרדס לשמרו וכל שכירות שמירתו לך נתתי ועכשיו תאמר לי הבא אחרים שישמרו עמי, הרי אני מביא אחרים שישמרו עמך אלא הוי יודע שאיני נותן להם שכר שמירה משלי אלא מתוך שכרך שנתתי לך, כך אמר הקב"ה למשה אני נתתי בך בינה ודעת לפרנס את בני תתיחד אתה באותה גדולה עכשיו משלך הם

7

ילקוט שמעוני תורה פרשת פינחס

 ראובן אחד וגו' שער שמעון אחד וגו' והקב"ה מחלק להן בעצמו שנאמר ואלה מחלקותם נאם ה', מדקאמר נתחלקה לי"ב שבטים ש"מ לשבטים איפלוג ולא לקרקף דגברי, אמר מר עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים, אידך למאן, לנשיא דכתיב והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל, ואימא דון גר (מדת גר שכירות) בעלמא, לא סלקא דעתך דכתיב והנותר לנשיא מזה ומזה לתרומת הקדש ולאחוזת העיר, ולא נתחלקה אלא בכספים, למאי אילימא לשופרא ולסניא, אטו בשופטני עסקינן, אלא לקרובה או לרחוקה, כתנאי רבי אליעזר אומר בכספים העלוהו, ר' יהושע אומר בקרקע העלוהו, ת"ר אך בגורל, יצאו יהושע וכלב שלא נטלו בגורל אלא

8

פירוש הסולם לזוהר - בראשית פרשת ויצא מאמר וימצא דודאים בשדה

 באות קצ"ו) ונופל השכירות על הזווג עם החכמה בסבתו. ב) שכור שכרתיך לך לגופך ממש. שהשכירות הוא על גופו של יעקב דהיינו שיעלה למ"ן לזווג חכמה ובינה (כמ"ש לעיל דף פ"ט ד"ה ועד ע"ש). ג) שכור שכרתיך, להוליד צורתך. שהשכירות הוא על לידת הצורה, דהיינו להוליד בן. וכל אלו ג' שכירות נכללות בכפל המלות שכור שכרתיך.[אות רלב] מהכא מאן דלעי וכו': מכאן נשמע, שמי שעוסק בתורה יורש עולם הבא, שהוא המוחין דבינה, ויורש נחלת יעקב, שהוא המוחין דאו"א עלאין. שכתוב יששכר שהוא נוטריקון יש שכר, והיינו, יש שכר לפעולתך, שפעולתו הוא עסק התורה כנ"ל. והשכר הוא, כמו שכתוב, להנחיל

9

ספר הלכות גדולות סימן מ - הלכות קידושין

 שעשיתי עמך אינה מקודשת, בשכר שאעשה עמך הרי זו מקודשת, רבי נתן אומר בשכר שאעשה עמך אינה מקודשת וכל שכן בשכר שעשיתי עמך, רבי יהודה הנשיא אומר באמת אמרו אחד זה ואחד זה אינה מקודשת, ואם הוסיף לה נופך משלו מקודשת. מאי איכא בין תנא קמא לר' נתן, איכא ביניהו שכירות, בין רבי נתן לרבי יהודה הנשיא איכא בינייהו מלוה ופרוטה, מר סבר מלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה, ומר סבר דעתיה אמלוה, והילכתא מלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה.(שם מא א) האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו. כשהיא נערה אין, כשהיא קטנה לא, מסייעא ליה לרב, דאמר רב יהודה אמר

10

ספר הלכות גדולות סימן מג - הלכות בבא קמא

 למה לי קרא, אלא לאו לאחר ייאוש, וש"מ ייאוש לא קני, והא רבא דאמר דגזל קרבן חבריה, איבעית אימא הדר ביה, איבעית אימא חדא מינייהו רב פפא אמרה.איתמר (ב"ק עט א) א"ר אלעזר כדרך שתיקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים, וכשם שקרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה כך שכירות נקנית בכסף בשטר ובחזקה. שכירות דמאי אי נימא דמטלטלי, מטלטלי בני שטרא נינהו, אמר רב חסדא שכירות קרקע.ת"ר (שם צב ב) הגזלנין ומלוי ריביות שהחזירו אין מקבלין מהם וכל המקבל מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו, א"ר יוחנן בימי ר' נשנית משנה זו דתנן מעשה באדם אחד שבקש לעשות

1234567891011121314151617181920