שילוח

שילוח מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1245 מקורות עבור שילוח. להלן תוצאות 1 - 10

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


1

תוספתא מסכת ערכין (צוקרמאנדל) פרק ב

 הלכה האלו כלים שנפגמו בבית הראשון ולא עלתה להן ארוכה ועליהן הוא אומר נחשת ממורט ועליהן הוא אומר כלי נחשת מוצהב טובה שנים חמודות כזהב מלמד שהיתה יפה כשנים כזהב רבי נתן אומר שני כלים היו שנ' שנים: הלכה ורבן שמעון בן גמליאל אומר שילוח היה מוצא מים בכאיסר אמרו נרחיבנו כדי שירבו מימיו והרחיבוהו ונתמעטו מימיו וסתמוהו וחזר לתחילתו: הלכה זרבי יהודה אומר שבע נימין בכנור בזמן הזה שנ' שובע שמחות את פניך לימות המשיח שמונה שנ' למנצח על השמינית על נימא שמינית לעתיד לבוא בעשרה שנ' הודו לי"י בכנור בנבל עשור זמרו לו: הלכה ח

2

תוספתא מסכת פרה (צוקרמאנדל) פרק ט

 זה וחבית ממעין זה ונותנן בשוקת אחד ומקדש: הלכה בוכן היה ר' יהודה אומר ממלא אדם צלוחית מחבית זו וצלוחית מחבית זו ונותן בשוקת אחת ומקדש וכן היה ר' יהודה אומר יורדת הצלמון אסורה מפני שכזבה בשעת פולמוס אמרו לו כל מימי בראשית כזבו בשעת פולמוס שילוח היה נמלה מהלכת בו אבל מעיין שהיה יוצא שנה זו מצד אחד ושנה זו מצד אחר או שהיה רבה מימות הגשמים ונתמעטו בימות החמה כשר: הלכה גהכל שוין בבאר שירד לתוכה שטף של גשמים שהוא צריך להמתין לכמות שהיו מעיין שיצא בתחלה צריך לבדק דברי ר' יהודה וחכמ' אומ' אין צריך

3

מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק מא

 הלקט והשכחה והפיאה. ובעון גזל מתנות עניים: בעון תרומה והמעשרות השמים נעצרים מלהוריד טל ומטר והארץ (לגדל) [מלגדל] פירות והם רצים אחר פרנסה ואינם מספיקים: בעון החלה אין ברכה במכונם ומאירה נשלחת בפירות ואחרים אוכלין את עמלן: בעון שבועת שוא ועדות שקר וחילל השם שילוח חיה רעה באה לעולם והבהמה כלה ובני אדם מתמעטין והדרכים נשמות שנאמר והכריתה את בהמתכם והמעיטה אתכם ונשמו דרכיכם (שם שם כ"ב): בעון בטול תורה ועוות הדין חרב בא לעולם והבזה רבה והם נמסרים למלכות: בעון גזל (החוב) [הגובאי] עולה והיוקר הווה והם אוכלים בשר בנים ובנות: בעון השמטות יושבי הארץ הן גולים ממקומם ואחרים

4

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת בבא קמא פרק א

 מושב כהרי משכב אם מושב בטפח יטמא יטמא משכב בד' טפחים. מפני שטמא משכב בארבעה טפחים יטמא מושב בטפח. ואילו לא נאמר משכב הייתי למד משכב מן המושב אילו לא נאמר מושב הייתי למד מושב מן המשכב ולמה תנינתה הכא דאית לתנוייה סגין מילין. כן לא פרשה נירות כהרי פרשת שילוח טמאין. ולא פרשת שילוח טמאין כהרי פ' נירות. אילו לא נאמר פרשת שילוח טמאין הייתי למד פרשת שילוח טמאין מפרשת נירות. ולמה תנייתה הכא דאית לתנוייה סגין מילין כן הצד השוה שבהן שהן בצו מיד ולדורות. אף כל שהוא בצו מיד ולדורות. א"ר לא צריך הוא שיאמר לכל אחד

5

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סוכה פרק ה

 ולא עלתה עליהן ארוחה עליהן הוא אומר [דברי הימים ב ד טז] נחשת מרוק [מלכים א ז מה] נחשת ממורק [עזרא ח כז] וכלי נחשת מצהב טובה שנים חמודות כזהב תרין אמורין חד אמר חד מינייהון כתריי דדהב וחורנה אמר תריי מנהון כתריי דדהב. תני רבן שמעון בן גמליאל אומר שילוח היה מוציא מים כאיסר. אמרו נרחבנו וירבו מימיו הרחיבוהו ונתמעטו מימיו חזרוהו וגדרוהו וחזר לכמות שהיה. מגריפה רב ושמואל חד אמר עשרה נקבים היו בה כל אחד ואחד היה מוציא מאה מיני זמר וחורנה אמר מאה נקבים היו בה כל אחד ואחד היה מוציא עשרה מיני זמר מדברי שניהם

6

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פסחים פרק ו

 בר רבי בון אמר בשם ר' אבא בר ממל אם בא אדם לדון אחר גזירה שוה מעצמו עושה את השרץ מטמא באהל. ואת המת מטמא בכעדשה דו דרש [ויקרא יא לב] בגד עור [במדבר לא כ] בגד עור לגזירה שוה. כך אם יהיה השרץ בידו של אדם אפילו טובל במי שילוח או במי בראשי' אין לו טהרה עולמית השליכו מידו מיד הוא טהור. ר' יוסה בי רבי בון בשם רבי בא בר ממל אדם דן גזירה שוה לקיים תלמודו ואין אדם דן גז"ש לבטל תלמודו. רבי יוסי בי רבי בון בשם ר' בא בר ממל אדם דן ק"ו לעצמו ואין

7

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת קידושין פרק א

 כדון כרבי עקיבה דאית ליה למד מן הלמד כרבי ישמעאל דלית ליה למד מן הלמד אשכח תני רבי ישמעאל להא מילה [ויקרא יט כ] וחפשה מלה חפשי מחופשה בכל אתר לית ליה לרבי ישמעאל למד מן הלמד והכא אית ליה לר' ישמעאל תני לה בשם חכם מנן תיתי רבי ישמעאל שילוח שילוח מה שילוח שנאמר להלן בשטר אף כאן בשטר ולא דמיא תמן להקנות לעצמה ברם הכא להיקנות לאחרים אמר רבי מתנייה מכירה מכירה מה מכירה שנאמר להלן בשטר אף כאן בשטר אי מה להלן בחזקה אף כאן בחזקה אמר ר' חייה בר אדא הוא עברי הוא עברייה בכסף והיה

8

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ראש השנה פרק ג

 שלא השמיטו אע"פ שלא תקעו בשופר. או יכול אע"פ שלא שילחו עבדים ת"ל היא דברי ר' יודה ר' יוסה אומר יובל אע"פ שלא השמיטו אע"פ שלא שילחו עבדים. או יכול אע"פ שלא תקעו בשופר ת"ל הוא א"ר יוסה מאחר שהכתוב תולה אותה לענין תקיעת שופר וכתוב אחד תולה אותה לענין שילוח עבדים. מפני מה אני אומר יובל שלא בשילוח עבדים שאיפשר ליובל בלא שילוח עבדים אבל אי אפשר ליובל שלא בתקיעת שופר. ד"א תקיעת שופר תלויה בב"ד ושילוח עבדים תלוי בכל אדם ואתייא כהיא דא"ר שמואל בר רב יצחק [שמות ו יג] וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל

9

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת תענית פרק ב

 נפקוי לתעניתא דרש ר' בא בר זבדא [איכה ג מא] נשא לבבנו אל כפים ואיפשר כן אית בר נש דנסב ליביה ויהיב גו ידיה. אלא מהו נשא [דף ח עמוד ב] נשוי ליבינן לכף ידינן ואחר כך אל אל בשמים כך אם יהיו השרץ בידו של אדם אפילו טובל במי שילוח או במי בראשית אין לו טהרה עולמית השליכו מידו מיד טהר. דרש ר' תנחום בר עילאי [דברי הימים ב יב ו ז] ויכנעו שרי ישראל והמלך ויאמרו צדיק ה' ובראות ה' כי נכנעו היה דבר ה' אל שמעיה לאמר. נתענו אין כתיב כאן אלא נכנעו לא אשחיתם. דרש ר'

10

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דעמלק פרשה א

 כישראל וישראל כמשה, שקל רב כתלמיד ותלמיד כרב. - כי הוציא ה' את ישראל ממצרים, מגיד ששקולה יציאת מצרים כנגד כל הנסים וגבורות שעשה הקדוש ב"ה לישראל. ויקח יתרו חותן משה את צפורה אשת משה אחר שלוחיה. רבי יהושע אומר, אחר שנפטרה ממנו בגט. נאמר כאן שלוח ונאמר להלן שילוח, מה שלוח האמור להלן גט, אף כאן גט. ר' אלעזר המודעי אומר, מאחר שנפטרה ממנו במאמר, שבשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה, לך הוצא את עמי בני ישראל ממצרים, שנאמר +שם /שמות/ ג י+ ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, באותה שעה נטל אשתו ושני בניו והיה מוליכם למצרים, שנ' +שם /שמות/

1234567891011121314151617181920