שטר

שטר מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 21999 מקורות עבור שטר. להלן תוצאות 181 - 190

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


181

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער כו

 פסול חיישינן שמא על שאילת שלום חתמו הרי מוכיחים דעדים כשחותמים הוא על מה שכתוב בסמוך לחתימות, א"כ הכא בשטר שכתוב בה ערבות בלא וי"ו החיבור נמי אמרינן דחתמו רק על הערבות ולא על גופה של השטר כן מוכיח הרמ"ה פירושו בסוגי', ולפי דבריו יוצא דהשטר עצמו אין עליו דין שטר דהוי בלא עדים וכמלוה ע"פ הוא, א"כ כל עיקר הך דינא אינו נוגע רק לדין של הערב, אלא לגוף השטר עצמו, והנה הטושו"ע בחו"מ סי' קכ"ט סע"ז הביאו דין זה בהל' ערבות, וכן הרמב"ם פכ"ו הל' מלוה הל"א ג"כ מביא בדיני ערב, ולכאורה מוכח מזה כפירשב"ם.אכן צריך ישוב

182

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער ל

 אחריות נכסים, וע"ז כתב רבינו שלא תעלה על דעתך לומר דמה שאנו צריכים לקבל עליו אחריות שיהא צריך לפרש בשטר מפורש, דהא קימ"ל כל סתמא כאלו קבל דמי, דאחריות ט"ס הוא, וצריך לפרש דרבינו אמר זה לפי מה דפסקינן דהלכה כשמואל דאם לקח מהסיקריקון וחזר ולקח מבעה"ב אף שכתב לו שטר לא קנה עד שיכתוב לו אחריות זהו שמואל לטעמיה דאמר בפ"ק דב"מ דף י"ד דבשטרי מכר הדין הוא דאחריות לאו ט"ס, אבל להלכה דפסקינן כרבא ב"מ דף ט"ו ע"ב וכן פסק רבינו לעיל בשער כ"ח דבין שטרי מלוה ובין שטרי מכר אחריות ט"ס הוא א"כ לא בעינן שיכתוב אחריות

183

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער לא

 דלא ידעינן כתבינן סתם כו' ולפיכך לא מבטלין המכר מחמת מודעה זו עד שיביא ראי' שנאנס כו' ואע"פ שאין כן דעת הרב רבינו יונה ז"ל דאמר דלא כתבי עד דידעי' באונסיה שהוא ז"ל חושש שמא יסמכו אעדים החתומים לומר דמסתמא לא חתמו עד שידעו מהאונס, משום כך אין חותמין על שטר מודעה אא"כ העדים יודעים מהאונס הובא דבריו בטור הנ"ל וסיים שם הטור דאפילו לפי ר"י ז"ל אם לא כתוב בשטר המודעה דהכרנו האונס לא סמכינן לומר כיון דאין חותמין אא"כ יודעים מהאונס א"כ ודאי היה אונס דאל"כ לא היו חותמין, לא סמכינן ע"ז וחוששין דלמא בכל זאת חתמו מבלי

184

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער לג

 דאודעיה לדידי' עכתו"ד הרשב"א וצ"ע מה שרבינו הביא זה למסקנת הלכה ועי' בס' תוס' רבינו פרץ מזה.ב) כתב רבינו בדין שני תדע דאין על לוי כו' אלא א"כ מתנה עמו כו'. פירוש דהלוקח מתנה עם לוי זה שהלוקח כתב השטר על שמו מתנה עמו שיחזור ויכתוב לו שטר על שמו וצ"ע הא האי פירושא בברייתא מפרש אותה רב ששת והסוגי' פריך אימא סיפא ע"מ כופין אותו ריש גלותא למכור אמאי ולימא ריש גלותא לא יקרייכו בעינא ולא זילותייכו בעינא, אלא אמר אביי ה"ק כו' הרי דלא נשארו בסוגי' כאותה אוקימתא של רב ששת אלא כאוקימתא של אביי ורבינו הביא

185

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער לד

 דף מ"ד] ד"ה משום דדוקא ראשון במכר ולא כטעם שכ' דאפילו מתנה דאית אחריות אית בה דינא דבר מצרא כמ"ש בפ' המקבל עכ"ל ויעוי' בנתיה"מ סק"א. והנה מדברי רבינו שכתב אם היה כתב המתנה מוקדם יש על הלוקח לטעון ולומר כו', וכן ממה שכ"ר וכמו כן אם היה כתב הראשון שטר המכר יש על הלוקח לטעון ולומר כו' לשון זה מתפרש דאיירי שהוציא שני השטרות בבי"ד והוא טוען את טענתו וצ"ע היכא דשטר מכר ראשון וכבר קנה בתורת מכר איך שייך שהשטר השני שהוא מתנה יועיל וכדברי הגר"א ז"ל שאין שייך מתנה על מה שכבר מכר וצ"ע.ב) אבל היכא

186

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער לו

 נתבאר שיטת רבינו לעיל בשער י"ג שהיא גם שיטת אביו רבינו שרירא גאון ז"ל הובא ברא"ש בפ"ק דב"מ סי' מ"ח יעו"ש באורך בישוב הסוגי' דכתובות דף פ"ו יעו"ש.ב) כתב רבינו אבל אם בא שמעון כו' נמצא שאין לו לראובן לאחר מיכן [פי' לאחר ששמעון שהוא הלוה כתב שטר על שמיה של הלוקח] לא שימחול ולא שיעשה בו כלום דהא נסתלק ליה, לשון זה מתפרש דע"י מה שהלוה כתב ללוקח שטר על שמיה אין המלוה שהוא המוכר יכול למחול את חובו וד"ז צ"ע דהא ברור דלא נפקע שעבוד הגוף של הלוה כלפי המלוה במה שכתב לו שטר על שמיה של

187

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער נג

 חובך היא כ"כ טענה מעלייתא עד שהיא עושה ריעותא במגו, ועוד בכה"ג ה"ז מגו להוציא כיון דעכשיו שמודה שהי' ביניהם מכר הרי היא עומדת בחזקת הלוקח והגבייה בא להוציא ממנו והוי שפיר מגו להוציא אכן אי"ז מוכרח די"ל כיון דבא להוציא את השדה בתורת גביי' של החוב, ועל החוב יש שטר אלא דהלוה בטענתו עושה ריעותא דהשטר כבר פרוע ולכן אפשר דהמגו של המוכר מוריד טענותו של הלוה ואי"ז מיגו להוציא וצ"ע בזה, והדר קושי' לדוכתא משכ"ר דהמכר הי' במעמד עדים וצ"ע.ג) כתב רבינו ונתן לו את הדמים כו' שהוא מקום שאין כותבין שטר הרי קנה הלוקח כו' אין

188

משפטי שבועות לרב האי גאון חלק א שער א

 אמר הא לך פטור, מאי טעמא כיון דקאמר ליה הא לך הני חמשין דקא מודי ליה בגווייהו כמאן דנקיט להו תובע בידיה דמי באידך נ' הלה הא לא קא מודי ליה הילכך ליכא הודאה במקצת הטענה, והלכה כרב ששת.והתנאי השביעי אם תהיה ההודאה במקצת שאין עליו לא שטר ולא עדות מתחייב גזירה, אבל אם הודה במה שיש עליו שטר או עדים אין חייב גזירה וזה כגון אדם שאמר לחבירו יש לי עליך ק' דינרים והיה לו עליו שטר או עדות בנ' והודה לו בנ' שהשטר או העדות עליו וכפר לו בנ' הנשארים אינו חייב גזירה, לפי שלא הודה לו

189

משפטי שבועות לרב האי גאון חלק א שער ד

 השער הרביעי מי שמתחייב גזירה, כגון אדם שהיה חייב לחבירו ד' דינר בשטר וטען עליו המלוה בכלם והודה הלווה שחציו עליו חוב והחצי פרוע ועדים העידו שכל החוב פרע, חייב לשלם החצי ועליו שבועת גזירה על החצי, כמו שאמרו (ב"ב קכ"ח ב') שלח ליה רבא לרב יוסף בר חמא המוציא שטר חוב על חבירו מלוה אומר לא נפרעתי ולוה אומר פרעתי מחצה ועדים מעידים אותו שפרע כולו, נשבע לוה על מחצה וגובה מלוה מחצה מנכסים בני חורין: וזה הוא בין שני דינין, האחד אם היה טוען שפרעתי השטר כולו שאין מקבלין ממנו זה הדבר כאשר הוא מפורש, אבל קבלנו מזה

190

משפטי שבועות לרב האי גאון חלק א שער ה

 שכבר אבד וכן אם יכפור מתחלק לשני דרכים, או אם יעמיד עליו ראיה או לא. ואם יודה וגם יאמר שמצוי הוא עמו יחזירו, זה הדבר מבורר הוא. ואם יטעון שאבד ממנו השטר ההוא אין מתחייב המאבד ממון זולתי הקלף. ואם היו עדים שראו השטר ועמדו על הכתוב בו היטב יכתבו שטר כמותו ויעמידוהו ביד התובע להיות בידו לזכות בעיקר הכתב. ועל זה אמרו חכמים (ב"ק צ"ח סוע"א) אמר רבה השורף שטרותיו של חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, מאי טעמא דאמר ליה ניירא בעלמא קליי מינך. ועוד דקדקו זה הדבר לדברי בעלי הדין בדברי התובע שאם יש עדים שנתברר

1234567891011121314151617181920