שטרות

שטרות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 7019 מקורות עבור שטרות. להלן תוצאות 151 - 160

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


151

רש"ר הירש ויקרא פרשת בחקותי פרק כז

 ההקדש ששים יום וכו'" (שם כא ע"ב): הקרקע מוצע למכירה במשך שישים יום, ורק אחר כך נפדה. מסתבר שאורכה זו, הניתנת בשעת מכירת הנכס, איננה סותרת את "ביום ההוא" שבפסוק שלנו.(כה) וכל - ערכך וגו'. אין הקדשות נפדים אלא בכסף או בשווה - כסף, למעט עבדים, שטרות וקרקעות (בכורות נא ע"א - ע"ב). רק נכסי דניידי (ולא קרקעות ולא עבדים שהוקשו לקרקעות) ונכסים של ממש (ולא שטרות) נראים רק כחפצים בעלי ערך לצורך ההחלפה.(כו) אך - בכור אשר יבכר לה': שהוא לה' מכוח בכורתו:לא - יקדיש איש אתו: משנהיה בכור - כלומר, משנולד - אין להקדיש אותו לקרבן אחר. בכור מתקדש רק ביציאתו מרחם,

152

רש"ר הירש במדבר פרשת קרח פרק יח

 לוט כסף מזוקק. אולם מבנה המשפט "ופדויו וגו' תפדה וגו' כסף" הוא מבנה של כלל וכלל ופרט הנידון ככלל ופרט וכלל, ולפיכך "אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאין מטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאף על פי שמטלטלין אין גופן ממון", אלא הם מעידים על זכות לממון. נמצא שאפשר לפדות את הבכור בכל נכס מיטלטל שגופו ממון וערכו "כסף חמשת שקלים" (בכורות נא ע"א, וראה גם פי' ויקרא עמ' קסא).(יז) אך בכור - שור וגו':בכור - שור, בכור כשב, בכור עז: "עד שיהא

153

שפתי כהן במדבר פרשת בהעלותך

 ומה שעתיד להיות, משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו אפוטרופין הרבה זה ממונה על חפץ זה וכו' ואחד ממונה על כולם, כך יש מלאך ממונה על האש וזה על הברד וזה על הגובאי, ומשה שליט בכולם, למה הדבר דומה לעשיר שקנה קרקעות הרבה וכתב אונאות בשם אחד (אונאות פירוש שטרות) אמרו לו עכשיו הוא אומר שלו הם אמר להם נאמן הוא, כך הקב"ה ברא העולם מתוך התורה וקראה על שמו של משה שנאמר (מלאכי ג', כ"ב) זכרו תורת משה עבדי, אמרו לו עכשיו הוא אומר אף אני שותף בעולמו אמר הקב"ה בכל ביתי נאמן הוא, עד כאן. ופירוש בכל

154

תורה תמימה הערות בראשית פרק כד

 אליעזר שיראה אותו למשפחת רבקה, ולפי"ז אם לא הי' מספר מקפיצת הדרך והיו מחשבין נסיעתו בדרך הטבע כמה ימים הי' נראה להם שהשטר מתנה הוא מאוחר שנכתב ביום ביאתו. ואף שמדינא שטרי מאוחרין כשרים אך אין הדבר לכבוד לאברהם דמיחזי כשקרא וכמ"ש בחו"מ סי' מ"ג דמהאי טעמא לא יכתבו לכתחלה שטרות מאוחרים:כט) אינו מבואר לכאורה מאי קמ"ל בזה, אמנם כנראה בא המאמר הזה בגמרא כאן בקצור, ובמלואו נמצא במדרש שוח"ט מזמור נ"ט בזה"ל, בוא וראה כמה קשה הוא הזיווג, שמן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים [מבואר] שהקב"ה מייחד שמו על הזיווג, בתורה כתיב ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא

155

תורה תמימה שמות פרשת משפטים פרק כב

 דבר פשע, א"כ למה נאמר משור עד חמור - מפני שדבר הכתוב בהוהכד) [ב"ק נ"ד ב']:משור עד חמור עד שה - תנא דבי ר' ישמעאל, למה לי דכתב רחמנא שור וחמור ושה, חד למעוטי קרקעות שאינם מטלטליםכה), חד למעוטי עבדים שאין לך בהם אלא תשמישןכו) וחד למעוטי שטרות שאינן אלא לראיהכז) [ירושלמי ב"ק פ"ז ה"א]:חיים שנים ישלם - [כיצד משלם], אמר רב, קרן כעין שגנב, תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כשעת העמדה בדיןכח), מאי טעמא, אמר קרא גנבה וחיים, אמאי קאמר רחמנא חיים בגנבה - אחייה לקרן כעין שגנבכט) [ב"ק ס"ה א']:חיים שנים ישלם - תני,

156

תורה תמימה הערות שמות פרק כב

 שייך שאלה ושכירות בהקדש, וע"ע בנמוק"י:קכג) פרשו המפרשים משכחת קנס בבהמה, כגון בהמה שהזיקה את האדם דמחייבי בעלים משום קנסא [לפי מה דקיי"ל פלגא נזקא קנסא], אך לפי"ז לא הוי דומיא דהמקרים שבר ושבויה שהם מסבבים ההיזק להבהמה עצמה וכאן מה שהבהמה מסבבת לאחר ובירושלמי כאן ולא אוציא שטרות שיש להן קנס, משמע דאם הזיק שטרות וכמ"ד שם שחייב משום קנס, ולכן נראה דהכונה בהמה יש לה קנס אם הוזקה ע"י שור תם יש לה חצי נזק (קנסא) משא"כ בעבד אם הוזק ע"י תם פטורין משלשים שלו והוי כל החומרות דומות להדדי:קכד) העבד שהזיק אין הבעלים משלמין כלום

157

תורה תמימה ויקרא פרשת ויקרא פרק ה

 וכחש בעמיתו בפקדון וגו' - וכחש - כלל, בפקדון או בתשומת יד - פרט, או מכל אשר ישבע עליו - חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינם מטלטלים, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאין גופן ממוןקכו) [שבועות ל"ז ב']:בפקדון - דומיא דבפקדון, דבר שהוא של ממון יצא דבר שאינו של ממוןקכז) [תו"כ]:או בתשומת יד - [היכי דמי תשומת יד], אמר רב חסדא, כגון שיחד לו כלי להלואתוקכח) [ב"מ מ"ח א']:או עשק את עמיתו - [היכי דמי עשק], א"ר חסדא, כגון

158

תורה תמימה ויקרא פרשת בהר פרק כה

 תשובו - לרבות המוכר שדהו ועמד בנו וגאלה שחוזרת לאביו ביובלעט) [תו"כ]:(יד) וכי תמכרו ממכר - תניא, השכירות יש לה אונאה, מאי טעמא ממכר סתמא כתיב, והאי נמי ביומיה מכירה הואפ) [ב"מ נ"ו ב']:וכי תמכרו ממכר - ממכר שגופו מכור וקנוי יש לו אונאה, יצאו שטרות שאין גופן מכור ואין גופן קנוי ואין עומדים אלא לראיה אין להם אונאהפא) [שם שם]:ממכר לעמיתך - [תניא, ישראל מישראל קונים במשיכה ועובד כוכבים מישראל קונים בכסף דכתיב] וכי תמכרו ממכר לעמיתך, לעמיתך במשיכה, הא לעובד כוכבים בכסףפב) [בכורות י"ג א']:ממכר לעמיתך - לעמיתך אתה מחזיר אונאה ואי אתה מחזיר אונאה

159

תורה תמימה הערות ויקרא פרק כה

 בזמן שיובל נוהג, וא"כ, ממילא מבואר דאף מכירה שאינה עולמית שייך בה דין אונאה, ומה לי ממכר ליום או לחמשים שנה, כיון דשניהם אינם זמנים נצחיים. וצריך לומר דמשום מטלטלין אצטריך דמכירתם הוי מכירה עולמית. ולענין יתר פרטי דיני פסוק זה יתבאר לקמן אות פ"ז:פא) ר"ל המוכר שטרות לגבות חוב שבתוכו, ומדייק דהלשון ממכר משמע שהדבר עצמו הוא הממכר. ונראה פשוט דזה רק במוכר שטר חוב, אבל במוכר חוב בעל פה במעמד שלשתן מקרי גופו ממון ויש לו אונאה, וכ"מ בס' קצוה"ח סי' קכ"ו ס"ק ט'. וכן נראה פשוט דשטרות הממלכה ובתי אוצר בטוחים העוברים לסוחר מיד ליד נקראים

160

תורה תמימה במדבר פרשת קרח פרק יח

 בקרקעות, מאי טעמא, דדרשינן כלל ופרט, ופדויו מבן חודש כלל, בערכך כסף חמשת שקלים - פרט, תפדה - חזר וכללנט), כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינן מיטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאין גופן ממוןס) [שם נ"א א']:עשרים גרה הוא - תניא, עשרים גרה השקל (פ' תשא) למדנו לשקל שהוא עשרים גרה, ומניין שאם רצה להוסיף יוסיף, ת"ל (פ' בחקתי) עשרים גרה יהיה השקל, יכול יפחות, ת"ל עשרים גרה הואסא) [שם נ' א']:(יז) אך בכור שור וגו' - רחל

1234567891011121314151617181920