שו"ת יביע אומר חלק ד' חיו"ד סימן כז

שו"ת יביע אומר חלק ד' חיו"ד סימן כז מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 515 מקורות עבור שו"ת יביע אומר חלק ד' חיו"ד סימן כז.
להלן תוצאות 171 - 180

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


171

שו"ת יביע אומר חלק א - אורח חיים סימן לא

 רבים, אבל לא גחלת של עץ. ופרש"י, דשל מתכת הויא מדרבנן, אבל של עץ איסורא דאורייתא הוא. ע"ש. וה"נ הרי בכבוי זה אינו עושה פחם, להכי הוי עיקר איסורו בשבת מדרבנן. וכן ראיתי שכ"כ בפשיטות בשו"ת ישכיל עבדי ח"ב (ר"ס י). אכן עדיין יש לדון בזה לפמ"ש בשו"ת בית יצחק (חיו"ד סי' קכ), שהמכבה את אור החשמל בשבת חייב מה"ת, ואף שהוא חוטי מתכת וקי"ל המכבה גחלת של מתכת פטור, שאני גחלת של מתכת שאין בה שלהבת, אבל הכא כיון דאיכא שלהבת חייב משום מכבה. והובא בס' מאורי אש (דנ"ה ע"א). ע"ש. ולפ"ז יוצא שאף כאן איסור כבוי מה"ת כיון

172

שו"ת יביע אומר חלק א - אורח חיים סימן לג

 בכלהו כתיב שמחה, והא דמחמירינן בט"ב הנהגת הדורות היתה, הואיל והוכפלו בו צרות, כמ"ש בר"ה (יח:). הילכך רצה רבי לעקור ט"ב, ולא חשיב מבטל דברי ב"ד חבירו. ע"ש. וכיו"ב כתב הריטב"א שם. (וע"ע בחי' הריטב"א ר"ה שם). ולכאורה נראה שכן הוא ג"כ דעת הרמב"ם (פ"ה מה' תענית ה"ד). שכ' וז"ל: ד' ימי צומות אלו הרי הן מפורשין בקבלה, צום הרביעי וצום החמישי וכו'. (ה"ה) ונהגו כל ישראל בזמנים אלו להתענות ובי"ג באדר וכו'. ע"ש. ומוכח שאין זה אלא מתורת מנהג. וכ"כ נאמן ביתו של רבינו הוא הרב המגיד ז"ל, שתלה רבינו ענין זה במנהג, כמ"ש בגמ' רצו מתענים וכו'. ע"ש.

173

שו"ת יביע אומר חלק א - אורח חיים סימן לד

 ואכלו בל' רבים משמע שכל בעלי ברית מותרים. (וע' בשו"ת רש"ל (סי' כט) שכ', שרבינו יעקב ברבי יצחק סג"ל היה בימי רש"י, ונקרא רבינו יעב"ץ. ע"ש). +/מילואים/ מלבד מה שהבאתי בפנים מהרבה ראשונים שפסקו כרבינו יעב"ץ במילה ביום תענית צבור דחוי, כן ראיתי גם בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס לבוב כת"ר, סימן רכ"ז), שהביא דברי רבינו יעב"ץ להלכה. ע"ש.+(ב) וראיתי בשו"ת שאלת יעב"ץ ח"ב (סי' כג) שכ' לפקפק בזה ע"ד רבינו יעב"ץ, (ההיפך ממ"ש בחולין מט כהנא מסייע כהנא) דמאי ראיה מיו"ט דקרבן העצים שהוא שנוי במשנה, ונסמך על הכתוב מפורש בנחמיה ולקורבן העצים והוא יו"ט ברור בדברי קבלה, משא"כ

174

שו"ת יביע אומר חלק א - אורח חיים סימן לה

 ר"ל אפי' במחשבה שאינה ידועה אלא לפני. ע"ש. ועלה במחשבה לפני ליישב, כי המלאכים יודעים המחשבות אחר שתגיע המחשבה אל הלב. אבל הקב"ה יודע המחשבות גם קודם לכן. וכדאיתא בילקוט תהלים (רמז תשמט), על הפסוק ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך וכו' וכל יצר מחשבות מבין, כל מחשבות אינו אומר, אלא כל יצר מחשבות, עד שאין האדם יוצר את המחשבה בלבו הקב"ה מבין. וכן הוא בבראשית רבה (פ"ט סי' ג). ע"ש. וכמדומני שכ"כ בקרבן מנחה למהר"י חאג'יז (סי' קנה). וכעת אמ"א. וכיו"ב כתב הרב נוה שלום (סי' קא סק"ט), כי הקב"ה יודע המחשבה שעתיד לחשוב, וכעין מ"ש על הפסוק

175

שו"ת יביע אומר חלק א - אורח חיים סימן לו

 במנהג זה, אדרבה הכי עדיף טפי למעבד לכנופי לכלהו מנהגים, אלא ודאי דס"ל לר"ת והתוס' דלא כרב האי גאון.(ב) וכן בקדש חזיתיה להריטב"א בחי' (ר"ה לד) ד"ה ונשאל שכ', שלדעת רה"ג שפיר אדם יוצא ידי חובתו בכל אחד מן הסימנים הללו כשעושהו שלש פעמים, או שעושה כל סימן פעם אחת, וכמו שנהגו עכשיו בתקיעות שעל סדר ברכות, וכל אדם יי"ח גם בזה"ז בתקיעות שעל סדר ברכות. אבל י"א דבודאי הא דר' אבהו ספיקא ממש הוי וכו', הילכך היה נוהג ר"ת לעשות תשר"ת פ"א בכל אחד מהם וכו'. עכת"ד. וכן מפורש יותר בחידושי הר"ן ר"ה (לד). ובחי' הרשב"א שם. מבואר

176

שו"ת יביע אומר חלק א - אורח חיים סימן לט

 מספק, ואין מברכין מספק. ע"כ. וכתב ה"ה שם, שלדעת רבינו ודאי שאין הנשים מברכות, שהיאך יאמרו אשר קדשנו במצותיו וצונו והן פטורות. ע"כ. והנה מבואר שלא מנעם הרמב"ם אלא מן הברכה, אבל לעשות המצוה בלא ברכה שפיר דמי, וזה ברור. ודלא כמ"ש הגאון מהר"ח מצאנז בשו"ת דברי חיים (חאו"ח סי' כז), בדעת הרמב"ם ז"ל שאין הנשים רשאות לקיים מ"ע שהז"ג. ע"ש. והוא תמוה. ושוב ראיתי שכבר הושג בזה בשו"ת פני מבין (ס"ס רלט). ע"ש.(ב) והראב"ד בהשגות (פ"ג מה' ציצית) כ' ע"ד הרמב"ם הנ"ל: ויש שחולק ואומר אף בברכה. ע"כ. וכ"כ בהשגות (פ"ו מה' סוכה), וז"ל: רואה אני מדבריו שהנשים

177

שו"ת יביע אומר חלק א - אורח חיים סימן מא

 שו"ת יביע אומר חלק א - אורח חיים סימן מאבענין הנ"ל אם יש לפסוק הלכה ע"פ שו"ת מן השמים.ואשים דברתי על מה שנסמך מרן החיד"א סמיכה בכל כחו על תשו' מהר"י ממרויש, שכ' להתיר לנשים לברך על מ"ע שהז"ג, ובאמת שיש לדון בכלל על תשובות הנ"ל, אם יש לסמוך עליהם להכריע בין גדולי הפוסקים, ע"פ ההוראה מן השמים. או דילמא דאמרינן בהא לא בשמים היא. ודבר זה הוא מקצוע גדול בתורה. וה' יעזרנו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. (וכבר הרגיש החיד"א ז"ל בסו"ד בס' יוסף אומץ בזה, וכ' דליכא בהכי משום לא בשמים היא. אי לזאת איעבור פרשתא דא ואתנייה

178

שו"ת יביע אומר חלק א - יורה דעה סימן ה

 שם, כ' לחלק שאם זב תחת הפת אז אפשר להקל, שלא מצינו שתקנו חז"ל בזה שיהיה אסור בדיעבד, אבל אם לש בחלב כל הפת כולה אסורה, ולא מהני שום תיקון, ולכן אסר רבה בר אהילאי לאכול את הפת אפי' במילחא, ולא מהני שום תיקון. ע"ש. וכן פסק בשו"ת כתב סופר (חיו"ד ס"ס סא) שיש לחלק בין זב תחתיו לנילוש בחלב. וכ"פ בחוות דעת (חידושים סק"ג). וערוגת הבושם (סק"ג). וכן פסק בזבחי צדק (סק"ו). ושכ"כ הלבושי שרד. ע"ש. וכן מוכח במאירי (פסחים ל), שכ' שהוא מתורת קנס ולכן הפת אסורה. ומעתה הואיל ודעת האחרונים שאין שום היתר לפת זה, הו"ל כחתיכה

179

שו"ת יביע אומר חלק א - יורה דעה סימן ח

 הביא דברי החולקים בזה, וס"ל שאין להרבות עליו לבטלו. ע"ש. אנן קי"ל כהוראות מרן. ומעתה יש לדון אם איסור זה הוי מה"ת או מדרבנן, מכיון שאין בזה סכנת נפשות ממש, רק דקשה לדבר אחר דהיינו צרעת. והנה בדין החובל בעצמו אם הוא עובר על איסור תורה או לא, מצינו בשבועות (כז), יכול נשבע להרע לעצמו ולא הרע, יכול יהא פטור, ת"ל להרע או להיטיב, מה הטבה רשות אף הרעה רשות, אביא נשבע להרע לעצמו ולא הרע שהרשות בידו. וכ' הר"ן (שם), שאע"פ שבפרק החובל (ב"ק צא:) אמרינן שאין אדם רשאי לחבול בעצמו, מדרשא נפקא לן, וכל דליתא מן התורה מפורש,

180

שו"ת יביע אומר חלק א - יורה דעה סימן ט

 בינינו. א"נ כתבי הקדש שעליהם מצילין. [ר"ל שהיו כותבים על ביצה קלופה פסוקים ושמות וטוב לזכרון. כמ"ש במרדכי (ס"פ כלל גדול). ע"ש. וכ"כ הרב בגדי ישע]. עכ"ל. ובתשו' אחרת כתבנו עוד בזה. וע"ע באליהו רבה (סי' א סק"ד) בשם דמשק אליעזר, ליישב מה שלא הביא מר"ן בש"ע לד' הזוהר, שההולך ד' אמות לפני נט"י שחרית חייב מיתה, וכ' דה"ט משום דהיינו דוקא בזמנם, כדין זוגות וגילוי. ע"ש. וכן בתוספת יוה"כ (יומא עז:) הנ"ל, כ', דבזה"ז לא ראינו ולא שמענו מעולם, דמי שנגע בעינו קודם נט"י שחרית שנסמאו עיניו, אלמא דאף רוח רעה של שחרית אינו מצוי בינינו. ע"ש. וע"ע בים

1234567891011121314151617181920