שו"ת יביע אומר חלק ד' חיו"ד סימן כז

שו"ת יביע אומר חלק ד' חיו"ד סימן כז מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 515 מקורות עבור שו"ת יביע אומר חלק ד' חיו"ד סימן כז.
להלן תוצאות 131 - 140

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


131

ילקוט יוסף ביקור חולים ואבלות הערות סימן נב - איסור פינוי המת

 ילקוט יוסף ביקור חולים ואבלות הערות סימן נב - איסור פינוי המתא) להעביר הקבר למקום הקרוב לבנים שיוכלו לבקר אצל הקברבמכתב מיום י"ח סימן תשל"א כתב בזה מרן אאמו"ר שליט"א וזה לשונו: לכבוד הנהלת חברה קדישא גחש"א. פה תל אביב - יפו, שלום וברכה.בתשובה למכתבכם מיום כז ניסן תשלא, אם מותר להעביר את עצמות ע. פ. שנקבר בנחלת יצחק בתאריך ו' אב ת"ש, על מנת לקברו בבית עלמין חיבת ציון על יד קבר אשתו שנפטרה בכ"ב כסליו תשל"א, וציותה להעבירו על יד קברה. ובהתחשב שהמשפחה מתגוררת בחיבת ציון ועל ידי העברתו יתאפשר להם לבקר על קברו. הנני להשיב: כי

132

ילקוט יוסף ביקור חולים ואבלות הערות סימן נג - איסור הנאה במת

 ילקוט יוסף ביקור חולים ואבלות הערות סימן נג - איסור הנאה במתא) שלחן ערוך סימן שמט סעיף א.ב) לקחת קרנית ממת גוי להשתלהבנידון זה יש לדון מצד ג' ענינים, א. באופן שנוטלים הקרנית ממת ישראל קיימת השאלה של הנאה מהמת, וידוע דמת אסור בהנאה. ב. שעל ידי כך מבטל מצות קבורה מהקרנית, וגם במת גוי יש לדון מצד זה. ג. שבניתוח להוצאת הקרנית מהמת, עוברים על איסור ניוול המת, ואז יש לדון שיהיה אסור ליהנות מזה, כמו המבשל בשבת במזיד שאסור בהנאה. ובכל זה דן באורך וברוחב בשו"ת יביע אומר חלק ג' (חיו"ד סימן כ - כג). עש"ב.ולשאלה

133

ילקוט יוסף ביקור חולים ואבלות הערות סימן נו - דין המאבד עצמו לדעת

 דין המאבד עצמו לדעתא) מתי מתאבלים על מאבד עצמו לדעתבמדרש רבה (בראשית פרשה לד) איתא, אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש. להביא את החונק עצמו, יכול כשאול תלמוד לומר אך, יכול כחנניה מישאל ועזריה, תלמוד לומר אך. ובמדרש תלפיות איתא, המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעולם הבא, ובאבל רבתי (פרק ב) איתא, המאבד עצמו לדעת אין מתעסקין עמו בכל דבר וכו'. אין קורעין עליו ואין חולצין עליו ולא מספידין עליו, אבל עומדים עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים מפני שהוא כבוד חיים, כללו של דבר כל שהוא כבוד של חיים מתעסקין בו וכו'. והובא להלכה ברמב"ם (סוף פרק

134

ילקוט יוסף ביקור חולים ואבלות הערות סימן נז - דין אזהרת טומאת כהן

 ויש לחקור בדין טומאת כהנים לקרוביהם, אם ההיתר הוא בגדר דחויה בלבד, או הותרה. ונחלקו בזה הראשונים. כי הרמב"ם (פרק ב' מהלכות אבל הלכה ו והלכה טו, ופרק ה'), כתב, שטומאת כהנים הוא דחויה ולא הותרה. אולם דעת ר"ת שבעוד שהוא עוסק במתו מותר ליטמאות אף לאחרים. והובא בטור (סימן שעג). וכן דעת הרמב"ן בתורת האדם (שער המיחוש ענין הכהנים סוד"ה תורת), דמצות טומאת קרובים בכהנים הותרה לגמרי ואינה דחויה, כיון דאי אפשר לקיימו רק כשעובר על הל"ת דטומאת כהנים על כרחך שהתורה התירה לגמרי האיסור. ע"ש.ומרן בשלחן ערוך (סימן שעג סעיף ז) פסק, אסור לכהן להיטמא למת אפילו

135

ילקוט יוסף ביקור חולים ואבלות הערות סימן נח - שמועה קרובה ושמועה רחוקה

 אב ואם, שדינו לנהוג אבלות רק שעה אחת, אם הוא גם לענין דין תספורת, או שלענין התספורת צריך לנהוג שלשים וגערה, על אב ואם. שדעת הרמב"ם והמאירי שמותר לרחוץ ולגלח מיד, ואפשר דהכי הוו גרסי בירושלמי, וכמ"ש באו"ז שראה כתוב כן בשם הירושלמי. וכן הובא בראבי"ה ובמהר"ם מרוטנבורג. (רא"ש מו"ק סימן צו) והרמב"ן בתורת האדם (דף סא) כתב, שאף על פי שמבואר בגמ' (מועד קטן כ א) דשמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד אף על אביו ואמו, מסתברא דהני מילי לענין גזרת שבעה, אבל לענין גזרת שלשים נוהג הוא על אביו ועל אמו, עד שיגערו בו חבריו. ובגיהוץ עד

136

ילקוט יוסף ביקור חולים ואבלות הערות כללים בהלכות אבלות

 ד"ה דאמר שמואל. ומרן בספר כללי הגמרא (דף נ ע"ב) הביא דברי התוס' והרא"ש (ריש כתובות) הנ"ל, דלא אמרינן האי כללא אלא בתנאים ולא באמוראים. ע"ש. והנה בשו"ת מהריט"ץ (סי' עח) ד"ה והשתא, הביא דברי התוס', וכתב, ולפ"ז כל שכן שאין לומר הלכה כהמיקל באבל במחלוקת הפוסקים. וכ"כ בשו"ת מהרשד"ם (חיו"ד ס"ס רא). ובשו"ת מהר"א ששון (ס"ס קסז). ע"ש. ובשו"ת הרדב"ז ח"ג (סי' תקנח) כתב וז"ל: ולענין פסק ראוי לפסוק כדעת הרמב"ן להחמיר, ואע"ג דאמרינן הלכה כדברי המיקל באבל, לא אמרינן הכי אלא במחלוקת תנאים, ולדעת קצת פוסקים אמרינן הכי גם במחלוקת אמוראים. [ע' במרדכי פ"ג דמ"ק סי' תתפב]. אבל

137

ילקוט יוסף דיני חינוך קטן הערות סימן קו - חינוך קטנים להתפלל

 ועוד, שהמהרי"ל כתב, דאין לעשות עירובי תחומין לצורך תפלה בצבור, אחר שאין תפלה בצבור חיוב גמור. וממילא אין חיוב חינוך בהידור מצוה. ולכן כתבנו בלשון "מצוה להביא ילדים וכו'", דמכל מקום היכא דאפשר טוב ונכון להרגילם להתפלל בצבור, כמו שיש חיוב השתדלות לגדול להתפלל בצבור. ובכלל ההשתדלות לילך לפניו עד ד' מילין ולאחריו עד מיל, ממילא יש לחנך את הקטן להשתדל להתפלל בצבור כדין הגדול. דטעם החינוך הוא כדי להרגילו במצוות לכשיגדיל, וכמ"ש רש"י בחגיגה (ו א), וממילא לכתחלה מצוה לחנכו גם לתפלה בצבור, וגם כי יזקין לא יסיר ממנה. [וע' בספר מנחת אהרן כלל ט' אות יג]. וכן ראינו

138

ילקוט יוסף דינים לאשה ולבת הערות פרק ד - מהלכות ציצית ותפילין

 מנחות (מג א) אמרו, תנו רבנן, הכל חייבין בציצית, כהנים לוים ישראלים גרים נשים ועבדים. רבי שמעון פוטר בנשים מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא. דתניא, וראיתם אותו פרט לכסות לילה. והרמב"ם (פרק ג' מהלכות ציצית הלכה ט') פסק, כדעת רבי שמעון, דנשים פטורות ממצות ציצית. וכן הוא בשו"ת הרי"ד (סימן קיח), דאף על גב דיחיד ורבים הלכה כרבים, מכל מקום הלכה כרבי שמעון, אחר שכן מוכח בגמרא. וכן פסקו הטור והשלחן ערוך (סי' יז סעיף ב'). וכן פסק בשו"ת מהרי"ל החדשות (סי' ג'). ע"ש.אשה הרוצה להחמיר על עצמה להתעטף בציצית בלי ברכהואם אשה רשאית להתעטף בציצית, כתב

139

ילקוט יוסף דינים לאשה ולבת הערות פרק ח - מהלכות פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע

 ורש"י ורבינו ישעיה הראשון והאור זרוע ושאר פוסקים. וממילא כל מה שרצו בכמה אחרוני זמנינו לחלק בין ברכות שיש בהם נוסח וצונו, לברכות קריאת שמע שהם ברכות השבח, הנה מדברי הרשב"א מבואר להדיא שאין לחלק כן, והרשב"א מחשיב ברכות קריאת שמע כמצוה שהזמן גרמא.וגם מה שיש שרצו לומר [שו"ת שערי ציון], דברכות פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע אינן בגדר ברכה שהזמן גרמא, דבאמת זמנן כל היום, ורק מפני שצריך לאומרם קודם התפלה, לפיכך אין לברך ברכות קריאת שמע אחר ד' שעות שהרי אין להתפלל אחר ד' שעות. ולפי האמור חזינן דברכות קריאת שמע שפיר מיקרי ברכות שהזמן גרמא. ואחר

140

ילקוט יוסף דינים לאשה ולבת הערות פרק ט - חיוב נשים בתפלה ודיני תפלה

 מדברי תלמידי רבינו יונה שלא היו גורסים כן בגמרא. וכן נתבאר כל זה במאירי ברכות שם. ונוסחת בעל האשכול ורבינו ישעיה הראשון בפסקיו, כהרי"ף והרמב"ם. וכן הוא בפסקי ריא"ז. וראה עוד בחידושי הרשב"א ובתוספות רבי יהודה החסיד שם.ואנו תופסים עיקר כהרי"ף והרמב"ם וסיעתם. וכן תפס מרן בשלחן ערוך (סימן קו סעיף א') בסתם, דנשים ועבדים אף על פי שפטורים מקריאת שמע חייבים בתפלה. ובפשטות משמע דחייבות בכל התפלות מדלא חילק בזה בין האנשים לנשים. אך מאחר ומרן ז"ל כתב כטעם הרמב"ם, דנשים חייבות בתפלה משום שאינה מצות עשה שהזמן גרמא, ולא כתב טעמא דרחמי נינהו כמו שכתבו התוס', משמע

1234567891011121314151617181920