שבוע

שבוע מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 4796 מקורות עבור שבוע. להלן תוצאות 191 - 200

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


191

רבי אליהו מזרחי שמות פרשת כי תשא פרק לד

 בהן ארץ ישראל, אף כאן משבח ארץ ישראל", אלמא מגזרה שוה דארץ הוא דמפיק לה. ושמא יש לומר, זו היא אדמתך זו היא ארצך, כדתניא בתורת כהנים (ויקרא יד, לט. יד, מד בספרא): "ושב הכהן ובא הכהן, זו היא שיבה זו היא ביאה, מה שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, אף ביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע". אי נמי, משום דנפקא לן מגזרה שוה דארץ ארץ, שאין הבכורים נוהגים אלא בשבעת המינים בלבד, הוצרך לפרש פה דבכורי אדמתך, בשבח אדמתך שהם השבעה מינים בלבד קמיירי, ולא בכל פרי אדמתך.אבל בספרי שנו (דברים כו, ב): "מראשית כל פרי

192

רבי אליהו מזרחי ויקרא פרשת תזריע פרק יג

 כשהוכהה, אבל אם היה עומד בעיניו וכל שכן אם העז מראיתו, טמא.אבל רש"י כתב: "כהה - שהוכהה ממראיתו, הא אם עמד במראיתו או פשה טמא".והקשה עליו הרמב"ן ורבינו ישעיה הראשון ז"ל ואמרו שלפי מדרש רז"ל אינו כן, שהרי שנינו בפרק קמא דנגעים (נגעים א, ג): "להסגיר את העומד בסוף שבוע ראשון ולפטור את העומד בסוף שבוע שני". ובביאור אמרו בתורת כהנים: "בבגדים - עומד בראשון, מסגיר. ובשני, שורף. ובאדם - עומד בראשון, מסגיר. ובשני, פוטר".ועוד אמרו במגילה (מגילה ח ב): "יצא מצורע מוסגר שאין צרעתו תלויה בגופו אלא בימים" ואילו היה צריך שתהיה כהה, היתה טהרתו תלויה בגופו. ורש"י עצמו

193

רבי אליהו מזרחי ויקרא פרשת מצורע פרק יד

 שקבל הקציעה והטיחה, אבל עכשיו שכתב חלץ, שהוא מבנין פיעל הדגוש, על משקל דבר, כפר, צריכים אנו לומר שהוא שב אל הפועל שחלץ אותו, לא אל הבית שקבל.[ואם ישוב הנגע] יכול חזר בו ביום, יהא טמא, תלמוד לומר (פסוק לט): "ושב הכהן" "ואם ישוב", מה שיבה האמורה להלן בסוף שבוע, אף שיבה האמורה כאן בסוף שבוע.בתורת כהנים. פירוש: יכול אם חזר הנגע ביום שטח הבית, יהא טמא וטעון נתיצה, דשב קרינן ביה, תלמוד לומר: "ושב ואם ישוב", שיבה שיבה לגזרה שוה, מה שיבה האמורה להלן, הוא בסוף שבוע, דכתיב (פסוק לט): "ושב הכהן ביום השביעי" אף כאן "אם

194

רבי אליהו מזרחי ויקרא פרשת אמור פרק כג

 יא): "ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה'", ופרש"י ז"ל: "הקרבן קרוי פסח על שם הדלוג, שהקב"ה מדלג בתי ישראל, שבין בתי מצרים, וקופץ ממצרי למצרי, וישראל אמצעי נמלט", לא שיום ארבע עשר קרוי פסח.(ח) שבעת ימים כל מקום שנאמר שבעת ימים שם דבר הוא, שבוע של ימים, שטינ"א בלע"ז וכן לשון שמנת, ששת, חמשת, שלשת.ובקצת נוסחאות: "כמו שם דבר הוא" והכונה בזה, כי שבעה הוא כמו שם תואר לקבוץ השבעה, אי זה שבעה - בעלי אומר ובעלי חיים או צמחים או דוממים. והאחד מהם יתואר בשם שביעי, אבל השבוע אינו כן, רק הוא שם מורה על השבעה המופשטים מהחומר,

195

פירוש ר' עובדיה מברטנורא על רש"י (עמר נקא) ויקרא פרשת תזריע פרק יג

 דאשמועינן קרא בלא פשה חדושה קמ"ל דאפי' דלא פשה אפי' הכי צריך הסגר דהוה אמינא שהוא טהור. ונראה די"ל דשמעינן ליה מדכתי' לא פשה דלא אצטריך דהא כתב והנה הנגע עמד בעיניו במראהו ובשערו הראשון אלא להכי כתב לא פשה לאשמועינן הא פשה טמא והשתא שמעינן כולהו כהה ופשה בסוף שבוע ראשון טמא כדאמרינן לא כהה ולא פשה בסוף שבוע ראשון מסגיר ש"מ הא כהה ולא פשה טהור כהה ופשה בסוף שבוע שני טמא דמדכתי' וראה הכהן ביום השביעי שנית והנה כהה ולא פשה וטהרו ש"מ הא כהה ופשה טמא. ואין לומ' יסגיר דלא גרע בסוף שבוע ראשון כדאמרינן דטמא.

196

פירוש ר' עובדיה מברטנורא על רש"י (עמר נקא) ויקרא פרשת מצורע פרק יד

 ונתץ את הבית היה לו לכתוב וכו' נראה לישבו למה כתבו כאן שבא להשמיענו דזו היא שיבה זו היא ביאה לכך סמכו למקרא דואם ישוב. והואיל דזו היא שיבה זו היא ביאה ילפינן ליה מושב הכהן ביום השביעי דמה להלן חולץ וקוצה וטח אף כאן חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ומניין שאם עמד בזה ובזה פיר' בראשון ובשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ת"ל ובא. ואם בא יבא במה הוא מדבר אם בפושה בראשון הרי כבר אמור וכו' צריך לישב במה צריך לדבר בפושה בראשון הרי כתיב ואם בא יבא הכהן והנה לא פשה. ואם נפרש שר"ל בפישיון

197

פירוש ר' עובדיה מברטנורא על רש"י (עמר נקא) דברים פרשת ראה פרק יג

 כי תשמע כי אין עקר פירושו על כי תשמע אלא על מלת לאמר:(טו) ודרשת וחקרת ושאלת היטב מכאן למדו ז' חקירות וכו' פי' שבע חקירות הם באיזה יום באיזה חדש באיזה שנה בכמה בחדש באיזה שבוע כלומר באיזה שמטה באיזה שעה באיזה מקום ובדיקות הם שאר שאלות כגון בסייף הרגו או בארירן הרגו כיצד חלל את השבת ואיזו מלאכה עשה והדומין להן. ויש הפרש בין חקירות לבדיקות שאם כוון אחד מהן את דבריו בחקירות והשני אומ' איני יודע עדותן בטלה. אבל בבדיקות אם אמ' השני איני יודע ואפי' שניהן אומ' אין אנו יודעין עדותן קיימת. אבל אם הכחישו זה

198

שפתי חכמים בראשית פרשת ויצא פרק כט

 יעשה שום רמאות בעולם שהרי התנאי הוא שיתן לו בתו הקטנה, לכן אמר ברחל בתך הקטנה:פסוק כאו שאין מדרך מוסר שיאמר השכיר תיכף ששלמו שני עבודתו הבה את שכרי:פסוק כזז שכן כתוב וימלא שבוע זאת ויתן לו וגו':פסוק לח דייק מדכתיב אחרות דיתור הוא, אי נמי מדכתיב עוד, משמע עוד אחרות הדומות לראשונות, מה הראשונות באמונה דהא עדיין לא רמאו, אף האחרונות באמונה אף על פי שרמאו וק"ל:פסוק לדט ואם תאמר והא בפ"ק דמגילה (י"ד א) לא חשיב אלא ז' נביאות: שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, וחולדה, ואסתר. ויש לומר דהתם חשבו

199

שפתי חכמים ויקרא פרשת תזריע - מצורע פרק יד

 פשה חולץ וקוצה וטח כמו ושב הכהן דלעיל:ק פירוש האי וראה והנה פשה לאו אחוזר ופורח קאי דהא גמרינן ממארת לגזירה שוה דלעיל דאפילו אם לא פשה טמא ואם כן במה הכתוב מדבר אי בפושה בראשון הרי כבר אמור ושב הכהן ביום השביעי והנה פשה אלא בבא בסוף שבוע ראשון ומצאו עומד בעיניו ופשה בשניה גמרינן ביאה משיבה בגזירה שוה מה להלן קוצה וטח ונותן לו שבוע אף כאן, וקרא דונתץ את הבית וגו' אואם ישוב ופרח קאי שלא דבר כלום הכתוב בו פירש כאן שהוא בנתיצה אבל עומד בשבוע ראשון ופשה בשבוע שניה חולץ וקוצה וטח ונותן לו

200

שפתי חכמים ויקרא פרשת בחקותי פרק כז

 באחריותו אם נאבד ואינו חייל החרם אלא בכדי טובת הנאה ואינו נותן לכהן אלא טובת הנאה דהיינו מה שכהן אחר רוצה ליתן לבעל הבית זה שימתין בקרבן זה להקריבו עד שיגיע משמר שלו כדי שיהיה לו העור של קרבן וכן שאר דברים, לפי שהיו כ"ד משמרות וכל משמר היה נוטל שבוע אחד דבכל שבוע היה משמר אחד מקריבים כל הקרבנות וכל מה שראוי לכהנים נוטלין אותו משמר של אותו שבוע ומה שנותן כהן אחר לבעל הבית זה שימתין בקרבן זה להקריב עד שיגיע משמר שלו כדי שיהיה לו העור של קרבן ושאר דברים דהיינו דבר מועט דשמא יאבד הקרבן ולא

1234567891011121314151617181920