רמב"ם

רמב"ם מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 14153 מקורות עבור רמב"ם. להלן תוצאות 41 - 50

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


41

דברי דוד נספחים - הערות נספח ג

 ה"ר מנוח דתמה מדוע בעלמא פסק כר"מ, וא"כ הו"ל לפסוק אין יוצאין במע"ש, וע"ש מה שתירץ. ברם הרווחנו מזה שלא נתפיס רבינו בשגגה, אלא מבואר הוא שכאן כתב אליבא דר"מ, שגם בעלמא נפסק ההלכה כמותו בשאלה זו.29 יבמות ע, ב, תוס' ד"ה אלא לאפנויי.30 רמב"ם ה' קרבן פסח ט, ז.31 דריש רבי חנינא (ע"ז ב, א - ב) בענין מה שנאמר "כל" הגוים נקבצו יחדיו (לדין לעתיד לבוא) ואומר הקב"ה אל תכנסו לפני בערבוביא אלא תיכנס כל אומה ואומה בפני עצמה. - אף כאן כתיב "כל" סוס פרעה, והכוונה לכל סוס בפני עצמו כמבואר בפנים.32 שבת פז, ב.

42

רבי אליהו מזרחי בראשית פרשת בראשית פרק ג

 נאמר שהטוב והרע הם דרכי הצניעות כדפירש לעיל (רש"י ב, כה), אין זה נמצא בעליונים, שהרי אין למעלה מדרכי הצניעות אלא שכל ומדע. ואם נאמר שהטוב והרע הם השכל והמדע, אף על פי שאין זה אמת כדלעיל, לא יהיה השם בזה יחיד בעליונים, שהרי גם המלאכים בעלי שכל ומדע הם (רמב"ם הל' יסודי התורה ב, ז - ח). ואין טעם לומר שכמו שאני יחיד בעליונים באלהות, ככה הוא יחיד בתחתונים בידיעת הטוב והרע, דמה דמיון יש ביניהם בזה עד שיקפיד שמא יאמר שהוא אלוה.[ועתה פן ישלח ידו וגו'] ולומר אף הוא אלוה. בראשית רבה (בראשית רבה ט, ה). דאם לא

43

רבי אליהו מזרחי בראשית פרשת לך לך פרק טז

 אז בחזקת עקור לגמרי, מה שאין כן משבא לארץ, שכבר נאמר לו "ואעשך" ואינו עקור לגמרי אלא לפי שעה, מאחר שכבר נתבשר אף על פי שלא יצא מעיקורו לגמרי עד שבא על הגר על פי הדבר, אבל לשאר בני אדם שאינם בחזקת עקורים עולה להם מן המניין. וכן פסק הרמב"ם (רמב"ם הלכות אישות טו, ח) ורב אלפסי (הרי"ף יבמות דף כ א) והסמ"ג (סמ"ג עשה מט) ז"ל והמרדכי (מרדכי ליבמות סד א) בשם זקנו רבינו אב"ן ובשם ריב"ש.(ד) ויבא אל הגר ותהר מביאה ראשונה. בבראשית רבה כדרבי לוי (בראשית רבה מה, ד). דאם לא כן "ויבא אל הגר" למה

44

רבי אליהו מזרחי בראשית פרשת וירא פרק יח

 אתא למשאל בשלומיה אלא ביום היותר קשה למילה שהוא היום השלישי, כדכתיב (לד, כה): "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים", ותרגם אנקלוס: "כדתקיפו להון כביהון". וזהו ששנינו בפרק רבי עקיבא (שבת פו א): "מנין שמרחיצין את המילה ביום השלישי שחל בשבת שנאמר: 'ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים'" ופירש הרמב"ם בפירוש המשנה (רמב"ם שבת פרק ט, ב) ש"מאמרו 'בהיותם כואבים' ראיה שהיום השלישי קשה למהול, כי הליחות נגרות ויורדות ומתהוה מהם חבורה וירבו אז המכאובות". ואף על פי שאמרו שם (שבת קלד ב) "אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר: 'ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים'. הני מילי לקטון, דגדול לא

45

רבי אליהו מזרחי בראשית פרשת חיי שרה פרק כג

 מבן עשרים שנה ולמעלה, ובית דין של מטה מבן שלש עשרה שנה ולמעלה. ובמחלקותו של קרח אף תינוקות בני יומן". והא דכתב רש"י גבי (יז, יד) "וערל זכר אשר לא ימול... ונכרתה - משהגיע לכלל עונשין", דהיינו מבן שלש עשרה שנה ויום אחד ולמעלה, וכתב הרמב"ם ז"ל בפרק ראשון דהלכות ביאה ((רמב"ם בהלכות איסורי ביאה א, יג) "כל אשה אסורה מן העריות אם היתה מבת שלש שנים ויום אחד ולמעלה, גדול הבא עליה חייב מיתה או כרת או מלקות", וסתם גדול הוא משיגיע לכלל עונשין, כדכתב בפרק שני דהלכות אישות ((רמב"ם הלכות אישות ב, כג). יש לומר, דחייב כרת דקאמר היינו

46

רבי אליהו מזרחי בראשית פרשת חיי שרה פרק כד

 המיוחד. אמר לו: אפילו תימא רבנן דאמרי: בכנוי, ומאי בשבועה האמורה בתורה, שצריך לאתפוסי חפצא בידיה". פירש רש"י: "או ספר תורה או תפילין, כאברהם דאתפסיה ברית מילה", שמע מיניה שהנשבע וספר בידו או תפלין בידו לא סגי בלתי שם המיוחד או כנויו, וכן פסקו כל הפוסקים (רי"ף שבועות לח ב רמב"ם הלכות שבועות יא, ח סמ"ג עשה קכג). וליכא למימר דטענתו היא על רבותינו ז"ל עצמם שאמרו זה, שאין דרכו של החכם הזה לומר בעבור רבותינו ז"ל "ויש אומרים".(ז) מבית אבי מחרן. מארץ מולדתי מאור כשדים. הרמב"ן ז"ל טען ואמר: "אם כן יהיה 'אל ארצי ואל מולדתי' - אור כשדים.

47

רבי אליהו מזרחי בראשית פרשת חיי שרה - תולדות פרק כה

 שמשנולד עוץ עד זמן הבשורה אין פחות מעשרים ואחת שנה, שהרי משנולד עוץ עד שנולד בתואל אי אפשר להיות פחות משמונה שנה, ומשנולד בתואל עד שהוליד את רבקה אין פחות משלש עשרה שנה. ועוד, איך קראה הכתוב נערה והלא אין נערה פחותה מבת שתים עשרה שנה ויום אחד שהביאה סימנים (רמב"ם אישות ב, א). ובפרק קמא דקדושין אמרו (קדושין ג ב): "האב זכאי בקדושי בתו נערה". ומפיק לה מדכתיב (דברים כב, טז): "את בתי נתתי לאיש הזה" וכתיב: "ונתנו לאבי הנערה". ושם אמרו: "האב זכאי בהפרת נדרי בתו כשהיא נערה, כדכתיב (במדבר ל, יז): 'בנעוריה בית אביה' - כל זמן שבנעוריה

48

רבי אליהו מזרחי בראשית פרשת תולדות פרק כו

 מזרחי בראשית פרשת תולדות פרק כו(ב) [אל תרד מצרימה] שאתה עולה תמימה. שהיא קדש קדשים וכל הארץ חשובה אצלו כמו העזרה, וחוצה לארץ חשובה אצלו כחוץ מן העזרה, ואין קדש קדשים יוצא חוץ מן העזרה ואם יצא "נפסל ונאסר לעולם אף על פי שחזר למקומו" (רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות יא, ו), דאם לא כן מאי שנא מאביו.(ד) [והתברכו בזרעך] אדם אומר לבנו. ופירוש "והתברכו" בפה, לא שתגיע להם הברכה בסבתו:וכן בכל המקרא. כשהברכה מחוברת עם בי"ת, ואב לכלם "בך יברך ישראל" דכתיב בתריה: "לאמר".(ה) משמרתי גזרות להרחקה על האזהרות שבתורה, כגון שניות לעריות ושבות לשבת. ותורתי

49

רבי אליהו מזרחי בראשית פרשת ויצא פרק כט

 דאי מדאורייתא היאך דוחין ימי המשתה של דברי סופרים את האבלות. ומכאן הוכיח הסמ"ג ז"ל (סמ"ג מצות עשה מדרבנן ב') שהאבלות היא מדברי סופרים אפילו ביום ראשון, ודלא כבעל הלכות גדולות (בה"ג הלכות אבילות) שסובר שיום ראשון הוא מן התורה, דאם כן היאך דחו את יום ראשון. וכתב הרמב"ם ז"ל (רמב"ם הלכות אבל א, א) "אף על פי שנאמר בתורה (נ, י) 'ויעש לאביו אבל שבעת ימים', נתנה תורה ונתחדשה הלכה". והדין עמו שהרי עד כאן לא קא מפלגי רבוואתא אם האבלות היא מן התורה או מדברי סופרים אלא ביום ראשון, אבל בשאר ימי האבלות לכולי עלמא אינה אלא מדרבנן.

50

רבי אליהו מזרחי בראשית פרשת ויצא - וישלח פרק לב

 יצאת מדה טובה מפי הקב"ה וחזרה לרעה, חוץ מדבר זה, דכתיב (יחזקאל ט, ד) 'ויאמר ה' אלי עבור בתוך העיר בתוך ירושלם והתוית תיו על מצחות האנשים הנאנחים' כו'". ופירש רש"י "חוץ מדבר זה - שהוציא דבור לטובה ומפני עונש ותוכחה חזר בו". וכן כתב גם הרמב"ם ז"ל בהלכות יסודי התורה (רמב"ם הלכות יסודי התורה י, ד) שכל דבר טובה שיאמר האל אפילו על תנאי אינו חוזר. וליכא לאקשויי מקרא ד"רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ועשה הרעה בעיני לבלתי שמוע בקולי ונחמתי על הטובה" (ירמיהו יח, ט - י), דהתם בדבור של מחשבה קמיירי, כלומר רגע אחשוב על גוי

1234567891011121314151617181920