רמב"ם

רמב"ם מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 14153 מקורות עבור רמב"ם. להלן תוצאות 181 - 190

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


181

רבינו בחיי ויקרא פרשת בחקותי פרק כז

 השמועה למדנו שאף איסור מכירה יש בו, שאינו נגאל ונמכר כלל. וכן הבכור יש לו דין זה בעצמו שאינו נמכר כשהוא תם כלל, ואע"פ שהוא מכ"ד מתנות כהונה ונאכל לכהנים אין לכהן בו זכות שיוכל למכרו, כיון שהוא עומד לקרבן, דמו ואמוריו, והבשר נאכל לכהנים.וכן כתב הרמב"ם ז"ל: (עי' רמב"ם הל' מעשה הקרבנות הל' יז) הבכור והמעשר מעשה שניהם אחד, והם קדשים קלים, ומה שכתוב: (במדבר יח, יז) "ואת דמם תזרוק", מפי השמועה למדו שכתוב זה נאמר בבכור ומעשר, ששניהם קרבים לגבי המזבח הדם והאמורין, אבל הבשר נאכל לכהנים בבכור ולבעלים במעשר.וע"ד הקבלה: "העשירי יהיה קדש לה'", העשירי

182

רבינו בחיי במדבר פרשת חקת פרק יט

 מכפרת. לקחו פרה מצאו אחרת נאה הימנה הרי זו תפדה אע"פ שאין בה מום, אף כהן הדיוט כשר לפרה בשרפתה שנאמר: "ונתתם אותה אל אלעזר הכהן", קבלת חכמים היא שזו היתה מצותה בסגן אע"פ שעדיין אהרן קיים, ושאר הפרות בין בכהן גדול בין בכהן הדיוט נשרפות בארבעה בגדי כהן הדיוט.(רמב"ם שם פרק ג) אין שורפין את הפרה אלא חוץ להר הבית, שנאמר: "והוציא אותה אל מחוץ למחנה", חוץ להר הבית לשלש מחנות, ובהר המשחה היו שורפין אותה. "ושחט אותה לפניו", זר שוחט ואלעזר רואה. "אותה", שלא ישחוט דבר אחר עמה ולא יתעסק במלאכה אחרת, שנאמר: "ושרף את הפרה לעיניו",

183

רבינו בחיי במדבר פרשת מטות פרק לא

 דברים יד, כא) "לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה", נבלה הראויה לגר קרויה נבלה, ושאינה ראויה לגר אינה קרויה נבלה, ואפילו בממשו של אסור, ומדרבנן הוא דאסור לבשולי ביה לכתחלה ואפילו לאחר כמה שנים שבשל בה הגוי גזרה משום בני יומן, ואם עבר ובשל מותר באכילה דקי"ל (רמב"ם מאכ"א יז, ב) דסתם כליהם של גוים אינם בחזקת בני יומין, וא"כ לא צוה הכתוב להכשיר כלי מדין מגעולי גוים אלא בידוע שהן בני יומן.ודע כי מה שהזכיר כאן במלחמת מדין הגעלת כליהם מאיסורי גוים ולא הזכיר כן במלחמת סיחון ועוג בכליהם, כי גם את שללם לקחו, כמו

184

בית הלוי בראשית פרשת לך לך פרק יז

 להתגייר רק נפחדים מצער המילה. ולהסביר זה נבאר כוונת הכתוב שאמר אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים. והנראה ביאור הפסוק דהנה הגם דהבחירה ניתן לכל האדם אשר על פני האדמה להיות בוחר בטוב ומואס ברע וגם מן הכותים יכול להיות צדיק גדול וחסידי אוה"ע יש להם חלק לעוה"ב (רמב"ם תשובה פ"ג ה"ה) וכמו שהיה קודם מתן תורה שהיו כמה צדיקים וכמה נביאים, ועם כל זה הבדל גדול יש ביניהם, דאחד מן הכותים גם אם יהיה צדיק גמור מ"מ לא נתקדש בקדושת ישראל גם לזרעו אחריו, אבל קדושת ישראל היא קדושה שאינה נפסקת לעולם מעת אשר כרת הקב"ה ברית

185

בית יוסף להבה שמות פרשת שמות פרק א

 על כן אין לו בחירה. אמנם הא ניחא אם רוצה לעשות דבר נגד רצון הבורא אז אינו תלוי בבחירתו, אבל אם רוצה לעשות מה שגזר הבורא ודאי תלוי בבחירתו אם רוצה לעשות יכול כיון שכבר גזר הבורא ג"כ, ואם אינו רוצה יכול למנוע עד שיאמר לו השם בפירוש, וזה סברת רמב"ם ז"ל130, ושפיר יוכל לענוש אותו.והנה כל מה שעושה הקב"ה הוא לטובת ישראל שיכירו אלוהותו והשגחתו שהוא ישלם לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. והנה מ"ד חדש ממש סבר אם היה מלך ראשון אשר הוא אהב את יוסף ואת ישראל, איך יכול להפוך לבו כ"כ ולשנוא ולשכוח, וצ"ל שה' עושה

186

ר' יוסף בכור שור ויקרא - הערות פרק יב

 ר' יוסף בכור שור ויקרא - הערות פרק יב1 סנהדרין פז, ב; נידה יא, א; לה, ב.2 משנה נידה ד, ד.3 נידה לה, ב.4 נידה סו, א; וראה רמב"ם הלכות אסורי ביאה יא, ב - ז.5 פסחים צ, ב.6 תהלים קיט, קסב.7 נידה לא, ב.8 נידה ו, ב; יבמות עד, ב. וראה רמב"ן לפס', ד"ה "ורבותינו קבלו".9 יבמות עה, א. וברש"י שם ד"ה "נגיעה דתרומה".10 יבמות שם. ספרא תזריע פרק א, ח.11 יבמות עה, א. וברש"י לפסוק.12 נידה כ, ב.13 שם.14 משנה נידה ב, ו.

187

בעל הטורים בראשית פרשת וישלח פרק לג

 מ יא). ארז"ל (עיין שו"ט תהלים פרק עח) דוד המלך ויעקב היו מרחמין על הצאן ומה היו עושין. כרועה עדרו היו מרעין אותן במרעה רך וטוב. וזהו שכתיב כאן ובדוד עלות. וזהו כרועה עדרו ירעה בזרעו יקבץ טלאים ובחקו ישא עלות ינהל, (שמו"ר ד ב) שיעקב ודוד היו רועים (עיין רמב"ם הל' מלכים פ"ב ה"ו), ואותם פרות ששלחו אותם פלשתים היו מעין הפרות של יעקב ודוד:(יד) שעירה. ג' במסורת. אל אדוני שעירה. וישב וגו' עשו לדרכו שעירה. ואידך ועד ההר החלק העולה שעירה (יהושע יב ז). ההר החלק זה יעקב שנאמר (לעיל כז יא) ואנכי איש חלק. העולה שעירה

188

חידושי הגרי"ז סימן כז

 על הטענה השניה דגזל "ובנקיון כפי עשיתי זאת", דנקיון כפי שייך על גזל. אמנם צ"ע היכן הנקיון כפים הלא לקחה בע"כ, ואפשר שזהו שהשיב לו "בתם לבבך", ופירש"י "אבל נקיון כפים אין כאן", דעל גזל הא הוי מזיד. (ואולי אם היתה פנויה הלא יכול המלך לקחתה בע"כ מדין מלך, עי' רמב"ם הלכות מלכים פ"ד ה"ד ואבימלך הלא מלך הוא, וזהו תשובתו, אבל אם היא א"א אין בדין מלך שיכול לקחתה), ובזה מדוייק מה שכתוב "ועתה השב", "ואם אינך משיב" "וישב לו את שרה אשתו", הרי דהיה כאן השבה דשייך בגזל. ומה שאמר "כי מות תמות אתה וכל אשר לך" "מה

189

חידושי הגרי"ז סימן לג

 חידושי הגרי"ז סימן לגוירא (כ"א, כ"ו) ויאמר אבימלך לא ידעתי מי עשה הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנכי לא שמעתי בלתי היום. וצ"ב כפל הדברים, והנראה דהנה ב"נ שנצטוו בדינים איכללו שני דברים בזה. א. לדון. ב. להזהיר את העם. (עיין רמב"ם פ"ט מהלכות מלכים הי"ד. והבאנו לעיל אות כ"ד) והנה מה שנצטוו לדון, היינו כשיודעים שפלוני עשה איסור חייבים לדונו, אבל מה שנצטוו להזהיר את העם, היינו בכללות גם כשלא יודעים מי שעשה, רק כששמעו שבין העם יש פרצה בזה חייבים להזהירם, וזהו שענה אבימלך, שמה שהייתי חייב לדון, הרי "לא ידעתי מי עשה את

190

חידושי הגרי"ז סימן קמג

 חידושי הגרי"ז סימן קמגדברים (א', ט"ז) שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו. ובביאור ובין גרו עיין רש"י. ונראה לבאר בדרך אחר דהנה עיין רמב"ם פ"י ממלכים הי"א דכתב חייבין ב"ד של ישראל לעשות שופטים לאלו הגרים תושבים וכו' ואם ראו שיעמידו להם מישראל מעמידין, עכ"ל. הרי דחיוב הוא על ב"ד של ישראל לראות אף שאת הגרים התושבים ידונו בדיניהם ע"פ הז' מצוות שהם חייבים בהם, וזהו ביאור ובין גרו דהחיוב דושפטתם צדק קאי גם על ישראל וגם חייבים הב"ד בושפטתם צדק על גרים תושבים.עוד נראה בזה דעיין רמב"ם שם הי"ב היה ישראל ועכו"ם

1234567891011121314151617181920