רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ו

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ו

  

הלכה א
לעולם אומדין דעת הנותן, אם היו הדברים מראין סוף דעתו עושין על פי האומד אע"פ שלא פירש, כיצד מי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת וכתב כל נכסיו לאחר מתנה גלויה גמורה ואחר כך בא בנו אין מתנתו קיימת, שהדברים מוכיחין שאילו ידע שבנו קיים לא היה נותן א כל נכסיו, לפיכך אם שייר מנכסיו כל שהוא בין קרקע בין במטלטלין מתנתו קיימת.
הלכה ב
וכן הכותב כל נכסיו מתנה לאחד מבניו ב בין שהיה בריא בין שהיה שכיב מרע, אפילו היה בן קטן המוטל בעריסה לא עשהו אלא אפוטרופוס, והרי הוא בכל הנכסים כאחד מא ...


המסמך לעיל חלקי. תוכלו לרכוש את המסמך המלא בחנות המקוונת שלנו.