ריבית

ריבית מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2871 מקורות עבור ריבית. להלן תוצאות 41 - 50

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


41

אברבנאל ישעיהו פרק נב

 נמכרתם אלא בעונות ולא בכסף תגאלו אלא בתשובה ולדבריהם עיקר הדבר חסר מן הספר, ופשט הכתוב אומר אחת משתי כוונות אם שאמר שהיו כל כך רעים וחטאים שנמכרו חנם כמו העבד הפחות והרשע שיתנהו אדוניו בלא מחיר כדי להוציאו מרשותו, ועל דרך זה אמר המשורר תמכור עמך בלא הון ולא ריבית במחיריהם (תהלים מד, יד), וגם כן לא יגאלו מתוך תשובה ומעשים טובים כי ראה הנביא שיעבור כל זמן האפשרות ולא יהיו נגאלים אלא בעתם, ועל זה אמר ולא בכסף תגאלו כי דמה בענינם מכירתם לגאולתם שיהיו חטאים בזמן הגאולה כמו בעת הגלות והמכירה, והכוונה השנית היא שגלה בזה שכמו

42

אדרת אליהו שמות פרק כב (ב)

 ועצר את השמים ולא יהיה מטר זה רעב. ואבדתם מהרה מעל הארץ זו גלות: והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים. בהוויתן יהיו עד עולם יהיו אלמנות חיות ויתומים חיים שנשארו באלמנות ויתמות:(כד) אם כסף תלוה. החיוב הוא דוקא כסף ולא פירות סאה בסאה כדי שלא יבאו לידי ריבית: את עמי. עמי קודם כו': את העני. העני קודם לעשיר: עמך. עניי קרוביך קודמין לעניים אחרים ועניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת שהן אינן עמך: לא תהיה לו כנושה. שאסור לתבוע כשאין לו ויהיה דומה לך כמו שאין אתה נושה בו כלום. או אתה יודע כשתדחקנו שישלם לך אזי יהיה מוכרח ליתן

43

ר' יוסף בכור שור שמות פרשת משפטים פרק כב

 נשיתי ולא נשו בי כלה מקללוני"49, כלומר איני דוחק אותם על שהם חייבים לי, וגם אני איני חייב להם כלום, ולא איחרתי להם מעותם שקללוני על כך. ו"כלה מקללוני" חנם, אלמא שאינו נקרא נושה אלא בשעה שדוחק, וגם דרך המלוים בריבית שעושה עצמו כאילו שכח, כדי שיעלה על המלוה ריבית הרבה, ואחר כך דוחק. ו"לא תהיה לו כנושה", להרבות ריבית, ואחר כך תדחק, וזהו שאומר ולא תשימון עליו נשך: כלומר: גם לא תשימון עליו נשך ללוות לו חמש בשש לזמן קצוב, וגם מודעת, שמשעת שימה שמתנה לו הריבית עובר על "לא תשימון [עליו נשך] "50.(כו) כי היא כסותה

44

ר' יוסף בכור שור דברים פרשת כי תצא פרק כג

 לא תקבלנו, כי בזימה תביאנו, ודבר משוקץ הוא לפני המקום. ומחיר כלב: שאם יחליף כלבו בשה לא יבא לפני אותו - שה, שנראה כמדרין - לי כלבו.(כ) לא - תשיך: אזהרה ללוה שלא יתן רבית לישראל24.(כא) לנכרי תשיך: שלא תאמר מאחר שאני צריך ליתן ריבית מוטב שאתננו לישראל שירויח משאתננו לגוי, קמ"ל כיון שיש בו עבירה לא תאכילנו דבר - איסור, מוטב שתלוה מגוי. ואזהרה למלוה כתיב במקום אחר: "את כספך לא תתן לו בנשך, ובמרבית לא תתן אכלך"25, והתם כתיב: "אם כסף תלוה את עמי - [לא תשימון עליו נשך] "26. אבל לגוי מותר להלוות בריבית. לנכרי תשיך: ותשוך, ולאחיך

45

ר' חיים פלטיאל שמות פרשת משפטים פרק כב

 מ"ה מנלן דאשה מחייבת והא איש כתיב ולא אשה. ותמ"ה מדכתיב בתר הכי ונקרב בעל הבית אתא לרבות אפילו אשה, ומעתה אפילו הפקידה אשה, וכתיב ישלם שנים לרעהו, התם דרשינן רעהו ולא של הקדש, לשמור ולא לחלק לעניים. מיכן היה משמע דאסור להלוות מעות של צדקה בריבית אע"ג דאמרינן אין ריבית ואונאה להקדש מ"מ צדקה לא הוי בכלל הקדש דהכא איצטריכו תרי קראי חד להקדש וחד לצדקה, וכן פ"ק דראש השנה מוצא שפתיך תשמור, זה הקדש, בפיך, זה צדקה אלמא דלא הוה חד, ועוד דאמר גבי הקדש דאם אמר הרי עלי קרבן אינו יכול לשנותו ואילו גבי צדקה עד שלא

46

ר' חיים פלטיאל ויקרא פרשת בהר פרק כה

 יחיה בתחית המתים מדה כנגד מדה, וכן הוא אומר בתרגום שלח והוה כד שלח חד גברא דלא קם בריבי' יהב ובריבי' יהב, ורמזו משה דבמקום [אחד] קורהו מרבית ובמקום אחר קורהו תרבית א"כ מ"ם ותי"ו יתירים זהו מת ללמד שלא יחיה לעתיד. ומ"מ איך לא חיה אותו אדם בשביל שלקח ריבית והלא עדיין לא נתנה תורה, אלא גזל הוא מז' מצות שנצטוו לבני נח ורבית וגזל דבר אחד הם כדאמ' באיזהו נשך למה לי לאו דגזל, למה לי לאו דריבית.(מו) והתנחלתם אותם. דרשינן אותם בחזקה ואין אחרים בחזקה, והא דדרשינן אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם דאין אדם מוריש זכות

47

מלבי"ם ויקרא פרשת קדושים

 אין נקרש. ובחנוני מודה רשב"ג כמ"ש הרשב"ם דכיון שאינו חייב להטיף ג' טיפין נקרש בתוכו יותר. ומ"ש שנותן גירומים הוא ההכרעה ולמד לה בספרי שם ובגמ' מקראי. ומ"ש (משנה י) על תנאי כך הוצאתי אתכם מא"מ. כן אמר גם בספרא אמור (סוף פ"ט) בקדושת השם. ובהר (פרשה ה' מ"ו) גבי ריבית. ושמיני (פי"ב מ"ד) גבי שרצים. ובב"מ (דף סא ע"ב) אמר רבא מפני שבריבית ובמשקולות הדברים נעלמים ואין ב"א מכירים כגון שתולה מעותיו בנכרי. וטומן משקלותיו במלח. הזכיר יצ"מ ששם נודע השגחתו הפרטיית ושיודע תעלומות. כמ"ש אני שהבחנתי בין טפה של בכור. והבלתי מאמין בזה כופר ביצ"מ. וכן מטעם זה

48

מלבי"ם ויקרא פרשת בהר

 שאין מיוחדים לך. ומ"ש פה בכינוי ממעט כסף ואוכל של עכו"ם שביד ישראל כמ"ש בתוספתא עכו"ם שאמר לישראל הילך שכרך והלוה מעותי בריבית מותר:עז אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי וכו', ציין להם במצוה זה מציאות ה' והשגחתו. שזה נכלל במ"ש אני ה' אלקיכם ויצ"מ. ללמד שהכופר במצות ריבית כופר באלה. כי מצוה זו מורה על האמונה והבטחון שמלוה מעותיו בחנם ובוטח כי יעשרהו ה' מצד השגחתו בדרך פלא. שהשגחה זו נתיחדה מעת יצ"מ שהפלם מן הטבע אל הנהגה ניסיית, והמלוה בריבית כופר בזה ורוצה להתעשר בנשך ותרבית וסוף נכסיו מתמוטטים הפך הטבע הנהוג, ובב"מ (דף ס"א ע"ב) ל"ל דכ"ר

49

מלבי"ם ביאור המילות משלי פרק כב

 או החוש וכדומה:(יג) בחוץ, רחבות. הבדלם (ישעיה ט"ו):(יד) שוחה. חפירה ללכוד שם בע"ח, כי כרו שוחה ללכדני (ירמיה י"ח כ"ב):(טו) אולת. כבר התבאר שאולת היא הספק שיסופק בכל דבר חכמה:(טז) להרבות. יל"פ ג"כ מענין ריבית, כמ"ש על הוי המרבה לא לו (חבקוק ב' ו'):(יז) לדעתי. עמ"ש (א' ב') על לדעת חכמה ומוסר:(יח) נעים. מענין נע ונד, וכבר בארתי (י"ב כ') שהשפתים מציינים את הדעת, ויכנו, ר"ל שיהיו להם כן ובסיס ולא יהיו נעים:(כ) שלשים. ספר משלי נחלק לשלשה חלקים, ח"א עד סי' י', וח"ב עד סי' כ"ה, וח"ג עד סוף הספר:(כא) קשט,

50

משיבת נפש ויקרא פרשת בהר פרק כה

 נשך וכו', ר"ל אחיך ישראל, שהרי בכאן התיר לקנות עבדים מן הגוים אשר סביבותיכם לרדותם בפרך, ולא הוציא מן הכלל כי אם אחינו בית ישראל, וא"כ נלמוד מזה שגם בריבית ר"ל אחיך בני ישראל ולא אדום, כי על גופם אנו שולטים לקנותם ולרדותם בפרך, מכ"ש שנוכל לקנות ממונם וליקח מהם ריבית. והמשכיל יבין. ויותר מבואר שר"ל בישראל דוקא, שהרי נאמר בפ' של מעלה וכי ימוך אחיך וכו' וסמוך לו את כספך לא תתן לו בנשך, ומאשר (אשר) לא כתב בסתם ואת כספך לא תתן בנשך וכתב לו, שמעינן שאינו מדבר על כל אדם כי אחיך ישראל וגר ותושב. ואין להם

1234567891011121314151617181920