ריבית

ריבית מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2871 מקורות עבור ריבית. להלן תוצאות 171 - 180

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


171

שרידי אש מסכת סוכה סימן ה

 שבאם עבר מעשיו בטלים, והכא נמי שהקדמת תרומה לבכורים היא עצם העבירה, ולא שייך לומר שיש בידו שלא לעשות עבירה, והיינו שלא יקדים את התרומה לבכורים, וזה ברור ופשוט.ואח"כ ראיתי שגם המשנה למלך בפ"ח מהל' מלוה ולוה ה"א כתב כדברים הנ"ל לבאר את הדין דמקח שנעשה באיסור ריבית מכירתו קיימת ולא אמרינן אי עביד לא מהני ותהי' המכירה בטלה, דלא אמרינן אי עביד לא מהני אלא אם עבר על האיסור דאז אמרינן שאין הדבר מתקיים מטעם אי עביד לא מהני, משא"כ בריבית או במכירה בשבת אין האיסור מצד המקח, שהמקח אינו אסור מצד עצמו ואין התורה רוצה בביטול המקח

172

שרידי אש מסכת קידושין סימן יג

 שרידי אש מסכת קידושין סימן יגבענין מקדש במלוה"אמר אביי המקדש במלוה אינה מקודשת, בהנאת מלוה מקודשת ואסור לעשות כן מפני הערמת ריבית". ומסקנת הגמ' שהביטוי "בהנאת מלוה" פירושו "דארווח לה זימנא".וז"ל הרמב"ם פ"ה הל' אישות הל' י"ג: "המקדש במלוה אפילו היתה בשטר אינה מקודשת. כיצד כגון שהיה לו אצלה חוב דינר ואמר לה הרי את מקודשת לי בדינר שיש לי בידך אינה מקודשת מפני שהמלוה להוצאה ניתנה ואין כאן דבר קיים ליהנות בו מעתה שכבר הוציאה אותו דינר ועברה הנאתו".ובהל' ט"ו: "המקדש בהנאת מלוה הרי זו מקודשת. כיצד כגון שהלוה אותה עתה מאתיים זוז ואמר לה

173

קרבן העדה מסכת שקלים פרק ד

 בשל הקדש ובשל עניים ע"מ שיהיה ההפסד שלו והשכר להקדש מותר:בר זמינא. כך שמו:אתפקיד גביה וכו'. הפקידו אצלו אוצר ופקדון של יתומים:אתא ושאיל לר' מנא. אם מותר לעשות בו סחורה:אמר ליה. אם אתה רוצה שיהא ההפסד לך לבדך והריוח לשניכם שרי דלאו ריבית ממש הוא אלא אבק ריבית ואע"ג דבדיקנני אסור ביתמי לא גזר שלא יכלו מעותיהן וה"ה בשל הקדש לא גזרו:כולה דר' ישמעאל היא. ל"ג ליה והוא מראה מקום על המתני' א"נ ה"ק גם דברי ר"י אלו כדעתיה ברישא:מותר הפירות. דקאמר ר"י היינו מה שהשכיר ההקדש והוא ממותר שירי הלשכה כדאר"י לעיל:זו

174

שיירי קרבן מסכת גיטין פרק ה

 ולא הגיה הרב כלום ובסי' ק' סעי' ד' כתב וי"א נדוניא ונצ"ב נגבין מן הזיבורית:[דף כז עמוד ב] במזכה על ידה. עמ"ש בכתובות פי"ב ה"ה בד"ה במזכה ובד"ה מקולי כתובה וכו':הלכה באלא בשטר שהריבית אוכלת בו. בירושלמי כתובות פ"ט ה"ח פריך וב"ד גובין ריבית ומשני תיפתר שערב לו מן העכו"ם. וכתבתי שם בתוס' לפמ"ש בש"ע י"ד סי' קס סעי' טו בשם רש"י ריבית ע"י שליח מותר קשי' א"כ מאי דוחקי' דש"ס למוקמי בעכו"ם וצ"ל דאיירי בשקיבל עליו לדון בדין ישראל כמפורש בבלי בערכין דף כ"ט לישני דאיירי בשלוה אביהם בריבי' ע"י שליח ע"כ. ולאחר העיון נ"ל לפמ"ש

175

שיירי קרבן מסכת כתובות פרק ט

 ביה ולא משום תקנת חכמים וליתא דמסוגיין מבואר דוקא בפוגם שטרו הוא דאמרי' אדם מוריש שבועה לבניו דאינה אלא תקנת חכמים אבל לא בעד אחד מעיד שהוא פרוע ובמקום אחר הארכתי בזה:[דף נו עמוד א] לנזיקין מן הדא וכו'. וקשה מנ"ל דבנזקין איירי דלמא בבעל חוב ובשאכלו בו ריבית וקמ"ל דאינו גובה מן הבינונית אלא מזיבורית וכן מוקי לה בגיטין בבבלי שם. ואפשר לומר דמסתבר טפי לאוקמי בנזיקין דמצינו שהתורה ייפה כחו שגובה מן העידית אמרי' שגם החכמים ייפו כחו שיגבה אפי' מן היתומים. ומסוגיין ראיה מפורשת לדעת הרר"י דבנזיקין גובה מן הקטנים מן זיבורית ומגדולים מעידית וכמ"ש הש"ע

176

שיירי קרבן מסכת ראש השנה פרק א

 הלכה ז[דף ט עמוד א] לא חזרת דברים וכו'. בסנהדרין דף כ"ה ע"ב פירש"י בד"ה לא חזרת וכו' אלא חזרה הניכרת שיפזרו פירות שביעית שבגנותיהן ע"כ ותימא הא ר' נחמיה קאמר שיפזר המעות שכינס מפירות שביעית ונראה שרש"י כתב כן משום דקשיא ליה מ"ש דמי שביעית מדמי ריבית וגזל לכך מפרש דאינו צריך לפזר אלא מה שהוא עדיין בעין בידו אך לפי עניות דעתי יש לחלק ביניהן דגזל וריבית כיון דלאחר התקנה שתיקנו חכמים אין מקבלין מידן לא תני לה בכלל חזרה אבל פירות שביעית דמאיסורא כניס להו צריך לחלקם לעניים כל מה שכינס וכ"נ מסתימת כל הפוסקים וצ"ע:

177

פני משה מסכת בבא מציעא פרק ה

 פני משה מסכת בבא מציעא פרק ההלכה אמתני' איזהו נשך. המלוה סלע בחמשה דינרין וכו' מפני שהוא נושך. דשקיל מיניה מאי דלא יהיב ליה:המרבה בפירות. המרבה שכר לעצמו בפירות. ובין בהלואת כסף ובין בהלואת פירות הוי ריבית אלא דבסיפא ריבית דרבנן קמפרש שהיא דרך מקח וממכר:דינר זהב. כ"ה דינר כסף:וכן השער. כך היו נמכרין בשער שבשוק וזה מותר לתת מעות מעכשיו על מנת ליתן לו זה חטים כל ימות השנה בדמים הללו כפי שיעור מעותיו ואע"פ שאין לזה חטים עכשיו דתנן לקמן בפרקין יצא השער פוסקין אע"פ שאין לזה יש לזה ויכול המוכר הזה לקנותם

178

פני משה מסכת גיטין פרק ד

 דחל עליו שיחרור תו לא פקע:מעתה לא יכתוב לו. העבד שטר על דמיו ששיחרור של הראשון הפקיעו מידי שיעבוד ומשני ר' אילא מוטב כו' כדלעיל:אתיא דרשב"ג. דאמר המשחרר כותב כר"מ דקונס בדברים וטעמיה דרשב"ג נמי משום קנס הוא: [דף כד עמוד א] שטר שיש בו ריבית. מפורש:הלכה המתני' מי שחציו עבד וחציו בן חורין. כגון עבד של שני שותפין ושחררו אחד מהן א"נ שקבל רבו ממנו חצי דמיו ושחרר חציו באותן הדמים:תקנתם את רבו. שאינו חסר כלום:שפחה אינו יכול. מפני צד חירות שבו:בת חורין אינו יכול. מפני צד עבדות שבו:לא תוהו בראה

179

פני משה מסכת כתובות פרק י

 לרחל וכתב לה התוספת מעכשיו ולכשיכנסנה תגבה כיון שכנסה נשתעבדו הנכסים למפרע משעת הקידושין:אבל אם אמר וכו'. מסקנא דמילתא דהאי דינא נקט לה דאם לא אמר מעכשיו לא נשתעבדו לו אלא לאחר י"ב חדש:ימים שבנתיים. נראה דלענין הפירות קאמר ימים שבנתיים מי אוכל פירות ומשום איסור ריבית הוא דקא בעי וקאמר דפלוגתא דר"מ ורבנן היא דפליגי בפ"ק דב"מ דף י"ג לר"מ דוקא שטר שכתוב בו אחריות נכסים גובה מן המשועבדין ולרבנן אפילו אין כתוב בו אחריות נכסים גובה מהמשועבדים שמשעת הלואה נתחייבו הנכסים לו וה"נ לר"מ בשטר הוא דנתחייבו הנכסים והרי לא שיעבד לו בשטר אלא כשיגיע י"ב

180

פני משה מסכת סנהדרין פרק ח

 אחד לחייבה שבועה שהרי השטר לפנינו בשני עדים ובשעה שזה מעיד שפחות הוא א"כ מכחיש את שנים ואין אחד מכחיש את שנים:תני. תנינן התם והנפרעת שלא בפניו וכו' ופריך וכי נפרעי' מאדם שלא בפניו:בשטר שהריבי' אוכלת בו. וזכות הוא לפוטרו מן הריבית:ובית דין גובין ריבית. בתמיה:תיפתר שערב לו מעובד כוכבים. שהיה ערב לעובד כוכבים המלוה בשביל זה וכגון שהעובד כוכבים קבל עליו להפרע מן הלוה תחלה דאל"ה אסור דעובד כוכבים בתר ערבא אזיל וביקש מן הלוה ולא מצאו וגבה מזה הערב ועכשיו נפרע הוא מן הלוה:והתני. בתוספתא פ"ו דשבועות יורש וכו' ואמאי גובה שלא בשבועה

1234567891011121314151617181920