ריבית

ריבית מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2871 מקורות עבור ריבית. להלן תוצאות 151 - 160

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


151

חידושי ר' שמעון שקופ קונטרס השליחות סימן טז

 לבע"ח, ועוד דכבר הוכחנו דהיכא דמהני שליחות לא אמרינן תופס לבע"ח, אלא ודאי דכיון דאין אדם עושה שליח לקבל מתנה גם פעולת המשיכה לא מהני כלל, וזה ברור.עוד יש ראיה מדברי התוספות פרק איזהו נשך דף ע"א ע"ב דז"ל בד"ה בשלמא סיפא לחומרא, תימה אמאי לא הוה ריבית גמור כשהעמידו אצל ישראל אפילו מקבל העכו"ם ריבית שהרי נעשה ישראל שני שלוחו של ראשון לקבל חובו מן העכו"ם, וי"ל דאפילו שיוכל לזכות לחבירו במציאה הכא אין קבלתו מן העכו"ם זוכה לישראל חבירו דנהי דאם היה עכו"ם מפקיר מעותיו היה יכול לזכות לחבירו השתא מיהו שהעכו"ם אינו מפקירן אלא בא לזכות

152

חידושי ר' שמעון שקופ קונטרס השעבוד סימן א

 פשוט.אמנם כל מה שנתבאר לנו בזה הוא רק להתיר את הפסיקה, אבל מכל מקום אחרי כן בשעה שהמוכר נותן החיטים להלוקח בשעת היוקר לא שייך שוב מאי אהנית לי בלוקח ומכל שכן גבי מוכר דעכשיו שכבר נתייקר לא שייך טעם זה, והא דמותר ליתן ולא הוי אבק ריבית הוא משום דכיון דהפסיקה היתה בהיתר הרי מה שנותן לו עכשיו הוא מחמת החיוב שנתחייב לו כבר, דבריבית מאוחרת הוא נותן עכשיו מתנה בשביל המתנת מעות, אבל הכא דכשנותן לאחר זמן הוא חייב ליתן בע"כ משום הפסיקה אין בזה איסור ריבית מאוחרת. ורק אם בשעה שנתחייב היינו בשעת הפסיקה היתה ההתחייבות

153

חידושי ר' שמעון שקופ קידושין סימן יב

 כיון דיוצאה בדיינים במה תהיה מקודשת, הא לא יהיב לה מידי, והיינו דסובר רש"י דאם לקח ממנה רבית קצוצה וכשמחזיר הרבית קידשה בה מהני, דאף דיוצאה בדיינים אינו אלא חוב, ועי' בריטב"א שג"כ סובר כן. ורבינו ירוחם חולק ע"ז, עי' ב"ש סי' כ"ח ס"ק כ"ו. וקשה על הסוברים דמקדשין בחזרת ריבית קצוצה במה תתקדש, דלא יהא אלא חוב אחר שחייב לה כיון שאומר בפירוש שיפטר בזו הנתינה מחוב שחייב לה אינה מקודשת. עי' במקנה שהקשה קושיא זו, ותירץ דס"ל להריטב"א כשיטת הרמב"ם דפטור מן החוב ומקודשת כשאמרה הן כדאיתא באה"ע סי' כ"ח.וקשה ע"ז ממס' ב"ק דף ע' ע"ב דפריך

154

חידושי ר' שמעון שקופ קידושין סימן טו

 למילף מעבד.אמנם בקדושי אשה ילפינן שפיר מעבד דבאמת בקדושי אשה אף שהבעל הוא הקונה אבל אין זה כלוקח שנתרבה ממונו, דמה שאשה קנויה לבעלה אינה נחשבת כנכסי הבעל ואין שייך בזה שיוצרך שיתחסר הבעל. וכן נראה מוכרח בחי' הרשב"א דף ו' ע"ב שכ' לבאר דלהכי לא נחשב ריבית במקדש בהנאת מלוה משום דלא קץ לה מידי ולא שקל מינה דאין האשה קנויה לבעל ממש, וכן באזקף ד' בה' ואח"כ מקדשה בהאי זוזא שהיא חייבת דהוה כמו שנתפרע האי זוזא דהרי צריך ליתן כסף, אבל אם מתחילה קצץ לפרוע בדבר שאינו ממון לא הוה רבית, יעו"שלד ומשו"ה ילפינן שפיר

155

ים של שלמה מסכת בבא קמא פרק ד

 אח"כ בתמות משלם חצי נזק, ואם הזיק ג' פעמים בג' ימים משלם נזק שלם מן עלייה.ופליגי ר' יוחנן ור' יוסי בר חנינא (ל"ט ע"א) ר' יוסי סבר גובין מעליית יתומים, ונזקקין לנכסיהם. ופריך, והאמר ר' יוחנן בפ' שום היתומים (ערכין כ"ב ע"א) אין נזקקין לנכסי היתומים אלא א"כ ריבית אוכל בהן כו'. ומשני איפוך כו'. אמר רבא, ומשום דקשיא ר' יוחנן אדר' יוחנן משוית ליה לרבי יוסי בר חנינא טועה. פי', שיאמר נזקקין לנכסי יתומים, והלכה דאין נזקקין. והא ר' יוסי בר חנינא דיינא הוא, ונחית לעומקא דדינא. אלא לעולם לא תיפוך. ומזיק שאני, דנזקקין לגבות משום תקנת העולם,

156

ים של שלמה מסכת בבא קמא פרק ח

 בידו. על כרחך ליתא, דאם כן תמצא קרוב לשכר ורחוק להפסד להיתר אף לדידן, כגון שילוה לו לזמן קצוב, ליום אחד, או לחצי יום, ואחר כך יאמר יהא לך למחצית. אלא ש"מ, כשם שהלוה חייב באונסין, כך הריוח הכל שלו, אם ירצה הלוה. ואם נותן מעצמו מותר ליקח, דאין זה ריבית מאוחר, מאחר שלא התנה המלוה מתחילה על כך. ואדרבה, היה סובר, כשם שמן הריוח יגיע חלקו. כך מן ההפסד יגיע חלקו.ואי הוה איפכא, שבתחילה נותן לו מעות על מחצית שכר. ואחר כך אמר לו יהא לך בהלואה, שאל מהר"ר אליעזר בן הרב ר' נתן למהרר"י לוי. והשיב לו,

157

ים של שלמה מסכת בבא קמא פרק ט

 בר מניומא אמר רב נחמן, אעפ"י שאמרו, הדר בחצר חבירו שלא מדעתו, א"צ להעלות לו שכר. הלוהו ודר בו, צריך להעלות לו שכר. אמר רב יוסף הדרי בי. והאי סוגיא איתא נמי בפ' איזהו נשך (ב"מ ס"ד ע"ב). ופי התם הרמב"ן, לאו דחייב ליתן לו שכר אח"כ, דאין כאן צד ריבית. כיון דזה נהנה וזה לא חסר. ולא קיימא לאגרא ליכא כאן ממון. ואפילו לצאת ידי שמים אינו צריך. והא דאמר הכא צריך להעלות לו שכר. ה"ק, אם בא לדור לכתחלה בחצירו, לא ידור בו בלא שכר. דמיחזי כריבית, שבשביל חובו נכנס לדור בו. אבל אם כבר דר בו לא

158

ים של שלמה מסכת בבא קמא פרק י

 פרע לו [אחר] כך:ב. דין אם גזל, ואייאש בעלים, ומת, והוריש לבניו, לא קנאו בשינוי, וצריכין להחזיר הגזילה בעצמה:מסקינן בסוגיא (קי"ב ע"א) דפליגי רמי בר חמא ורבא אם רשות יורש כרשות לוקח, בהאי ברייתא דאיתא באיזהו נשך (ס"ב ע"א). הניח להן אביהן מעות של ריבית, אעפ"י שהן יודעין שהוא של ריבית, אין חייבין להחזיר. ואם הניח להן אביהן בריבית פרה וטלית, וכל דבר המסוים, כגון שלחן ומטה, דבר שרבים חזו ליה, ומנכרי, ויאמרו זו היא שגזל פלוני של ריבית הן. מיהא חייבין להחזיר, מפני כבוד אביהם. ובדעשה תשובה, ולא הספיק להחזיר עד שמת, כדאמר בפרק איזהו נשך סימן

159

ים של שלמה מסכת גיטין פרק ג

 ופוסק עמו כשער הגבוה, פי' שצריך להתנות בו. ואפילו לר' יוסי שאמר שאפילו בלא פסק, שיכול לומר לו תן לי כזה, או תן לי מעותי, היינו שאמר לו כן בשער הזול, אבל הכא אפילו שתק עד שהוקר השער יכול לומר לו תן לי כשער הזול שהיה מתחלה, ואין בו משום ריבית. ואפילו פוסק עמו שיתן לו סאה בדינר, ואף על פי ששוה הישן עכשיו יותר. וכן החדש בשעת הגביה. וטעמא, משום דכיון דלית ליה לא יהב ליה, כי אית ליה נמי אין בו משום ריבית, ואין שביעית משמטתו, דלא קרינן ביה ולא יגוש. ואם בא לחזור אינו חוזר, אמר רב

160

ים של שלמה מסכת גיטין פרק ד

 דרב, דלא שביק התירא כו', עד כאן, ור"י מפרי"ש נמי ס"ל דנאמן בטענת פרוזבול אפילו בהכחשה, וממילא דנאמן נמי לומר תנאי היה בינינו, בלא טענת מיגו דפרוזבול, שכתב המרדכי (סימן שע"ט) וזה לשונו, מעשה באחד שתבע לחבירו ר' זקוקים, והלה אמר איני חייב לך אלא ק', כי הלוויתני ק' במאתים, ריבית קצוצה, והשיב הב' חלילה לי, אך שאלתנו להלות ק' זקוקים שהיית רוצה [להלוותם] במאתים ריוח לשנה, והמותר יהיה שלך, והלה השיב המעשה היה כאשר טענתי, ואני הרוחתי לעצמי, ושלח הר"ר חזקיה הדין לפני ר"י מפרי"ש, והשיב, הלה נאמן כמו שטען שהלוה לו בהיתר, דק"ל אדם נאמן לומר פרוזבול היה

1234567891011121314151617181920