ריבית

ריבית מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2871 מקורות עבור ריבית. להלן תוצאות 141 - 150

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


141

חידושי ר' שמואל מסכת קידושין סימן ז

 חידושי ר' שמואל מסכת קידושין סימן זבענין ארווח לה זימנא והמקדש במלוה***א) ברמב"ם פ"ו ממלוה ה"ג, הורו רבותי שהמלוה את חברו ולאחר זמן תבע חובו וא"ל הלוה דור בחצרי עד שאחזיר לך חובך ה"ז אבק ריבית לפי שלא קצץ בשעת הלואה שנאמר לא תתן לו בנשך עכ"ל. ובהשגות הראב"ד שם וז"ל, א"א חיי ראשי לא יפה הורו שאם הגיע זמן הפרעון וארווח ליה זימניה משום ההוא דירה כשעת מתן מעות דמיא, וקדושין יוכיחו עכ"ל, פי' דמדקאמר בגמ' (ו ב) דבארווח לה זימנא מקודשת, מוכח דהרווחת זמן כמתן מעות דמיא, וא"כ ה"ה לענין ריבית חשיב שפיר לא תתן לו

142

חידושי ר' שמואל מסכת קידושין סימן ט

 עיקר הדין מבואר דמהני אף הנאה כזו, וא"כ שפיר מצינו למימר דהיינו דילפינן מערב.ב) אמנם מדברי המחנה אפרים סי"א מריבית נראה דהנאה דערב הוי שפיר הנאת ממון. דכתב שם גבי מי שהלוה לחברו ע"מ שיתן הריבית לפלוני או אפי' לעכו"ם דכתבו התוס' בב"מ (עא ב) דאסור משום ריבית, דכיון דבשביל שכר ההלואה נותן לעכו"ם עפ"י המלוה הריהו כנותן למלוה עצמו מדין ערב, ואיתא בראשונים דהוי ריבית קצוצה ויוצאה בדיינים כל מה שנתן לפלוני. וכתב ע"ז המחנ"א דהיינו רק להטור ודעימיה דס"ל דמדין ערב הוי כאילו קבל כל המנה, ולהכי שפיר מפקינן מיניה דמלוה כל הריבית שנתן הלוה לפלוני, אבל

143

חידושי ר' שמואל מסכת קידושין - הערות סימן ו

 שמואל מסכת קידושין - הערות סימן ו* ולא עוד אלא בדין היה דהלוה עצמו חייב לתת להם. - מרשימות רבינו.** א"ה, נראה דכמו"כ קשה עדייו על הלוה עצמו, דלא הותר לכאורה לעכב חובו בשביל למנוע איסור מאביהם ודו"ק. ויעויין שו"ע יו"ד סי' קס"א ס"ד ובב"י שם לענין אבק ריבית דאף דאינה יוצאה בדיינים מ"מ אם גבהו מעיקרא בע"כ של לוה לאו מידי עביד עיי"ש. ולכאורה ילה"ק בזה נמי כקושיית רבינו. ואפשר דבמקום איסורא מודו כו"ע דלית ליה כח גוביינא בפועל ויש ללוה כח לעכב את הגוביינא מחמת האיסור, משא"כ הכא דליכא איסור בלקיחת הריבית עצמה אלא משום שלא להכשיל את האב וצ"ע,

144

חידושי ר' שמואל מסכת קידושין - הערות סימן ז

 במק"א דבמעשה גוביינא ופרעון א"צ לגדר מעש"ק כלל, וזש"כ דהכא לאו מדין "מעשה פרעון" אתינן עלה, אלא הוי מעשה הקנאה שישתלם בו החוב.*** אחר השיעור מדברי הגרש"ש שם.**** ואי קשיא דא"כ למ"ל בריבית טעמא דלא הוי בשעת מתן מעות, הא בלא"ה במאי נתחייב הלוה לשלם הך ריבית כיון דהרמב"ם הרי ס"ל דהרווחת זמן לא חשיב מתן מעות ואינו מחייב תמורה, וא"כ לא חייל חיוב ריבית כלל ואי"ז ריבית קצוצה. י"ל דבריטב"א בב"מ מבואר דאף אי לא חייל החיוב איכא איסור ריבית דאורייתא. [ועי' לעיל סי' ו' סק"א ובהגה שם]. ועוי"ל דאע"ג דלא חשיב מתן מעות מ"מ אם קצץ תמורה ע"ז

145

חידושי ר' שמעון שקופ גדרי קנין כסף

 שמו את השטר חוב באיזו שומא, וודאי דבסתם מכירה בכה"ג, אם יתן לו שוה כסף בעד שטר חוב, שאם ימחול השטר חוב יצטרך לשלם כפי שומת החפץ, ואמאי לא ישלם גם בקדושין כן. אלא נראה דבקדושין ליכא חפץ, וכמו שכתבנו. וכן נראה מדברי הרשב"א בחידושיו לקדושין דף ו' ע"ב לענין ריבית, שאם פסקו קדושין עבור ריבית דלא הוי ריבית קצוצה, יעו"ש שכתב בטעם הדבר משום דלא קנאה לגופה. ואין לומר דזה דוקא לדידן דאשה מתקדשת בפרוטה, אבל לבית שמאי דקדושי אשה הוי בדינר, אז ודאי דלשיטת הרא"ש אם יקדש אשה בשטר חוב וימחול השטר חוב יהיה חייב לשלם דינר, זה

146

חידושי ר' שמעון שקופ בבא בתרא סימן ב

 מסתלק מנכסים שיפלו. וצ"ע הכא בכותל מאי מהני מחילה דהשתא, אם לא דנימא דהוי כהריני התקבלתי בשבועה דמשמע דמהני מחילה באופן זה, ועיין בנוב"י סימן ס"ה דמחילה לא מהני בשבועה, ומ"מ משמע דהריני כאילו התקבלתי מהני בשבועה, ובזה י"ל הא דמהני מחילה בריבית, אף דלשיטת רוב הפוסקים ענין שעבוד חזרת ריבית הוי רק מצוה כשבועה ונדר, ומ"מ מהני מחילה, ולא יוכל אח"כ לחזור אף דלא שייך זכיה וקנין כמו בחוב אחר דאפשר לקנות, עיין במרדכי ריש סנהדרין לענין מחילה צריכה קנין עי"ש. עוד [קשה] לפי דברי הא דאיתא בב"ב דף מ"ג, ולסלקי תרי מינייהו, לענין ספר תורה שנגנב, דלפי דברינו

147

חידושי ר' שמעון שקופ בבא מציעא סימן יג

 דמהני כמו דמהני שליחות, וא"כ אין לדון כלל שלא יהני המעשה מפני דאי אפשר להתחשב המעשה על הזוכה, דלעולם אין המעשה נחשב על הזוכה. ובזה ניחא מה שהקשה בקצוה"ח סי' ק"ה איך מהני תופס לבע"ח הא עובר בלאו דלא תבוא אל ביתה דמשום זכי' מהנה וכן נ"ל בזוכה לחבירו אבק ריבית דמהנה דאם זוכה אינו חייב להחזיר והוה זכות, ואשלד"ע לא שייך בזה. אף שראיתי זה כמה בס' מחנה אפרים בשם מהרי"ט דלא מהני, אבל לא אדע מאיזה טעם.ובהא דמבואר לקמן דף ק"ב לענין שלוח הקן, דהיכא דאסור לו לזכות גם חצירו לא זכי לי', ועיין בשטמ"ק בשם הריטב"א

148

חידושי ר' שמעון שקופ בבא קמא סימן ט

 רש"י בכתובות, או משום "האיש אשר אתה נושה בו", כשיטת שאר הראשונים, קשה להבין ענין ערבות שקראו חז"ל לשעבוד נכסים, כי איך נופל מושג של ערבות על חיוב מצוה. ולו אף נסבול דוחק זה, עדין קשה מה דמבואר בראשונים דהיכא דאינו חייב אלא משום מצוה כמו בנדר, או ענין החזרת ריבית (יו"ד קס"א), דלא נחתינן לנכסיו, ומה נפ"מ בזה מן חוב של הלואה דכל השעבוד והחיוב של גופו הוא רק משום חיוב קיום המצוה, ומ"מ אמרינן דהנכסים ערבים על חיוב זה, שמוטל על גופו לקיים המצוה. ולמה לא נאמר כן בשאר מצוה, אשר חיוב קיומם הוא מטעם "מוצא שפתיך תשמור",

149

חידושי ר' שמעון שקופ גיטין סימן ו

 שתהיה בטלה הזכיה משום אין שליח לדבר עבירה. ולדברינו מבואר. אמנם כמובן לא שייך ענין זה במקדש אשה גרושה לכהן דשם לא שייך זכיה כיון שהאשה עצמה אסורה לכהן, אבל היכא שהאיסור הוא רק במעשה ואח"כ יש לו דבר בהיתר היה נ"ל דמהני. וכעין זה נ"ל בזוכה עבור חבירו אבק ריבית דמהני כיון דאח"כ אינו צריך להחזיר וליכא איסור רק בשעת נטילה, וראיתי במחנה אפרים שדן בזה משום אשלד"ע, ולענ"ד לא נראה כן.כתב רש"י דתופס לבע"ח דלא מהני היכא דחב לאחרינא הוא רק היכא דלא עשאו שליח, ובתוספות דחו דבריו, וכן נקטו כל הפוסקים דאפילו עשה שליח לא מהני.

150

חידושי ר' שמעון שקופ כתובות - הערות סימן ס

 שאר חוב ולא תלוי דוקא המצוה במלוה שהוא חייב להחזיר, אבל מ"מ יש זכות ללוה לכופו ע"ז, ורק כל היכא שצריך הוא לקיים המצוה לא יקויים ע"י כפיית נכסים דהיכא שהמצוה שיגיע הזכות ממילא כיון שזכה התובע נתקיימה גם המצוה, אבל כאן הוא להיפך דהזכות כפיה הוא שיקיים הוא חזרת ריבית, וצריך לפ"ז שיאמר רוצה אני וזה אי אפשר ע"י הנכסים, וצריך עיון מחייבי עולה, דכופין שיאמר רוצה אני, ועי' בקדושין דף נ', ומ"מ מצינו באשה שהביאה חטאתה יביאו יורשיה עולתה, אף דליכא רצונה, ואולי שאני מהתם דלרצונו מיירי בנודר עולה, דאולי התם עיקר המצוה שיקיים מוצא שפתיו שיתנדב הוא

1234567891011121314151617181920