רבא

רבא מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 37660 מקורות עבור רבא. להלן תוצאות 191 - 200

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


191

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת חיי שרה פרק כד

 פסול דאורייתא אינה מקודשת, אבל עד אחד כשר ואחד פסול דרבנן חיישינן לה וצריכה גט. ת"ר האיש מקדש בו ובשלוחו, אלא מצוה בו יותר מבשלוחו. האשה מתקדשת בה ובשלוחה, דאמרה טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלא: אמר רב שליח נעשה עד לקידושין, והלכתא כוותיה דהא ר' נחמן קאי כוותיה. דאמר רבא א"ר נחמן האומר לשנים צאו וקדשו לי את האשה הן הן עדיו הן הן שלוחיו, בין בקידושין בין בגיטין בין בממון. האיש מקדש את בתו כשהיא נערה, פי' מאחת עשרה שנה ומחצה עד סוף שתים עשרה שנה, כל שכן כשהיא קטנה משנולדה עד שהיא בת י"א שנה ומחצה, בו

192

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויצא - וישלח פרק לב

 ארץ שיחפוש אדם מקום שחנה שם קודם שיסע משם: ויאבק איש עמו. זה שר של אדום שנידבק להלחם אתו, וכה"א כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים (שם לג י), וכתיב וישר אל מלאך ויוכל (הושע יב ה), ודומה לו בדברי רבותינו בפרק ארבע מיתות, אמר רב יהודה אמר רבא יודעין היו ישראל בע"ז שאין בה ממש [ולא עבדו ע"ז] אלא להתיר להם עריות בפרהסיא, ואותבינן כזכר בניהם מזבחותם וגו' (ירמיה יז ב), אלמא דחביבא היא בעיניהם, ומתרצינן בתר דאביקו ביה: ובפרק ראשון דע"ז תנן ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן אסור, ואמרינן סתמא דקאמר חיטי חיוורתא וכו', ומסקינן

193

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לח

 סימן כחכח) ויהי בלדתה ויתן יד. הילד הוציא את ידו: ותקח המילדת ותקשור על ידו שני, כלומר חוט הצבוע בתולעת השני: לאמר. מהו לאמר לאלתר: זה יצא ראשונה כלומר בראשונה. דא"ר אבא בשם ר' חסדא. שלשה נאמנין לאלתר החיה על הוולד כזה, שיירה על השבויה, והמטהרת חברותיה, אמר רבא המטהרת חברותיה ובלבד מעת לעת:סימן כטכט) ויהי כמשיב ידו, הוולד לרחם: והנה יצא אחיו. בלי סיועת המילדת: ותאמר. המילדת: מה פרצת עליך פרץ. לשון פירצה, ודומה לו ופורץ גדר (קהלת י ה), [פרץ] גדרו (ישעי' ה ה), ויפרוץ בחומות ירושלים (מ"ב יד יג), וכל דומיהן, כלומר אחיך היה

194

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישב פרק מ

 ותטעם) [ותטעה] (תהלים פ ט), שלשת שריגים אלו שלשה רגלים שישראל עולין בכל שנה, והיא כפורחת הגיע זמנן [של ישראל] לפרות ולרבות, דכתיב ובני ישראל פרו וישרצו (שמות א ז), עלתה נצה [הגיע זמנן של ישראל ליגאל כו', הבשילו אשכלותיה ענבים], הגיע זמנן של מצרים לשתות כוס התרעלה, והיינו דאמר רבא שלשה כוסות האמורים בפסוק למה, אחד ששתה בימי משה, ואחד בימי פרעה נכה, ואחד שעתידה לשתות עם חברותיה. אמר ריש לקיש אומה זו כגפן נמשלה, זמורות שבה אלו בעלי בתים (קנוקות) [קנוקנות] שבה אלו ריקנים שבישראל, אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים, עלין שבה אלו עם הארצים, והיינו דשלחו מתם

195

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת מקץ פרק מא

 אומר שקיפן קידום, כמו ושקפינן לידוהי, ולכך נקרא שמו משקוף, שהדלת חובטו תמיד: ושדופות קדים. שלקו במכת שדפון מרוח קדים שהוא קשה מכל הרוחות שהוא חם וחזק, שנא' (רוח) [ברוח] קדים עזה (שמות יד כא), רוח קדים חרישית (יונה ד ח), ברוח קדים תשבר אניות תרשיש (תהלים מח ח), ואמר רבא בשעה שהיא מנשבת משתקת כל רוחות שבעולם. ואמר רב אשה מפלת בו כו', ואפילו מרגליות שבים מרקבת בו. ור' יוחנן אמר אפי' שכבת זרע שבמעי אשה תוך ג' ימים מסרחת בו, א"ר יצחק ושלשתן מקרא אחד דרשו, שנאמר יבא קדים רוח ה' (ממדי שלה) [ממדבר עולה] ויבוש (מקורה) [מקורו]

196

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת מקץ - ויגש פרק מד

 להם שעתידין להשתעבד שם מאתים ועשר שנים מנין רד"ו ואמר שאמר הקב"ה לאברהם אבינו, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם (שם טו יג), לא היו על השבטים לירד למצרים זולתי זרעם, ומי גרם להם לירד הם עצמן, שנאה ששנאו את יוסף אחיהם, בשביל כן נתגלגל הדבר וירדו למצרים: ותנא רבא לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקרא יט יז), יכול לא יכנו ולא יקללנו ולא יסטמנו, ת"ל בלבבך, בשנאה שבלב הכתוב מדבר, לימרא דשנאה בעלמא קאסר רחמנא אע"ג דלא עביד מדעם. ועונשה דשנאת חנם שקולה כנגד שלשה עבירות, ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים, שהרי שילה לא חרבה אלא בשביל גילוי

197

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויחי פרק נ

 באין עשרה בני אדם כל שבעת הימים ויושבין במקומו. וכל שלשים יום אבל אסור בתספורת כל שיער שבו אבל שפה המעכבת לו ונטילת צפרנים כל שבעה אסור, מכאן ואילך מותר. ונהוג רבנן כי אמרי פסוקים של צידוק הדין והספידות על הקבר, וכי הדרי אפייהו אמרי קדיש הכי. יתגדל ויתקדש שמיה רבא, בעלמא דהוא עתיד לאתחדתא ולאחאה מיתיא, ולאסקא לחיי עלמא, ולמבני קרתא דירושלים, ולשכלולי היכליה בגוויה, ולמעקר פולחנא נוכראה מארענא, ולאתבא פולחנא דשמיא לאתרה, וימליך קודשא בריך הוא במלכותיה ויקריה בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל בעגלה ובזמן קריב ואמרו אמן. יתברך וכו' יהא שלמא רבא וכו'. ובתר הכי שקלו

198

שכל טוב (בובר) שמות פרשת וארא פרק ז

 מעשה ממש, אלא מראין באחיזת עינים שכן הוא והוא אינו כן, דכתיב ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים הוא: א"ר אלעזר מכאן שאין השד יכול לבראות בריה פחותה מגרגיר שעורה. א"ר פפא אפילו כי גמלא נמי לא מצי ברי, אלא האי מכניף ליה, והאי לא מכניף ליה, איני והאמר לי' רבא לר' חייא לדידי חזי לי ההוא טייעא דשקליה לספסירא וגיידא לגמלי וטרף ליה בטבלא וקם, אמר ליה ולבתר הכי דמא ופרתא מי הוי, אלא האי אחיזת עינים הוא: ויעשו גם הם. גם לרבות המכשפים: חרטומי מצרים. כבר דרשנוהו בפ' מקץ: בלהטיהם כן ולא בממש, א"ר איבא בר נבארי א"ר

199

שכל טוב (בובר) שמות פרשת וארא פרק ט

 זמנים, דכתיב קנצי למילין (איוב יח ב), ומתרגמינין הפרתקי למיליא, ואלא תבואה דמזדרעא, למימרא דחד דינא מיתדנא, והתניא תבואה שאירע בה מקרה [או אונס] קודם הפסח נידונה לשעבר, אחר הפסח נידונית להבא, אדם שאירע בו מקרה או אונס קודם יום הכפורים נידון לשעבר, אחר יום הכפורים נידון להבא, (א"ר) [אמר רבא] שמע מינה דתרי דינא מיתדנא, אמר אביי הלכך כי חזי אינש מצלח זרעא אפלא, ליקדם וליזרע חרפי, דעד דמטי למידיינה קדים סליק, וכמה כמותן בתלמוד:סימן לגלג) ויצא משה מעם פרעה את העיר. כלומר מן העיר, חוץ מן הכרך בסמוך: ויפרוש כפיו אל ה'. בתפלה: ויחדלו הקלות. אלו

200

שכל טוב (בובר) שמות פרשת בא פרק י

 שמות יד כא). בני סורא דדייקי קראי אמרי כד רוח זה בא אפילו שופתא במרא רפיה. רב יוסף אמר אפילו סיכתא בדופנא רפיא. רב אחא בר יעקב אמר אפילו קופינא דמרא רפיא, היינו החור שבראש המרא, ועל שם שדוחין בין שני צידי החור קרי להו בין אחים, מפני שהן מדובקים. רבא אמר אפי' אשה מפלת בו, דכתיב ויבוש מקורו (הושע יג טו). ר' יוחנן אמר אפי' שכבת זרעו של איש מסרחת במעי אשה, דכתיב ויחרב מעינו (שם שם). ושמואל אמר אפי' מרגניתא שבים נרקבת בו, דכתיב הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה (שם שם):סימן ידיד) ויעל הארבה על

1234567891011121314151617181920