רבא

רבא מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 37660 מקורות עבור רבא. להלן תוצאות 131 - 140

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


131

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כא - י' הדברות פ' קמייתא

 עזריא הן דמלכא שלמה, במסורת שעלה בידם מן הגולה מצאו כתב תרתין רבון דאלפי שנאן דמלאכין ירדו עם הקדוש ברוך הוא על הר סיני ליתן תורה לישראל, אמר רבי אלעזר שנאן הנאין והמשובחים היו, אמר רבי יוסי בי רבי חלפתא אילו שרי אומות העולם היו, ולמה ירדו, ר' חייא בר רבא לכבודה של תורה ור' חייא בר יוסי אמר לכבודם של ישראל, אמר רבי אלעזר כל מקום שאתה מוצא אוכלוסים אתה מוצא דחוק ברם הכא שנאן מרווחים. ר' אלעזר בן עזריה ור' אליעזר המודעי הוי יתבי עסקין בהדין פסוק רכב אלהים ריבותים אלפי, מתיב רבי אלעזר בן עזריה לרבי אליעזר

132

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כג - י' הדברות פ' תליתאה

 בו שמירת שבת, וקבע תחומים לשבת, שנאמר ויחן את פני העיר (שם /בראשית/ ל"ג י"ח) נכנס בערב עם דמדומי חמה וקבע תחומים לשבת, לפיכך יש את הארץ שלא במידה והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה (שם /בראשית/ כ"ח י"ד).[ר' ברכיה בשם] ר' חייא (בי רבא) [בר אבא] לא ניתנה השבת אלא לתענוג, רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן לא ניתנה השבת אלא לתלמוד תורה, ולא פליגי, (מאן) [מה] דאמר רבי ברכיה בשם רבי חייא בר אבא לתענוג, אלו תלמידי חכמים שהם יגיעים בתורה כל ימות השבת ובשבת הם באים ומענגים, (מן) מה דאמר רבי חגי

133

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כד - דיבורא שתיתאי

 השכינה, מאי טעמיה, ועוצם עיניו מראות ברע (ישעיה ל"ג ט"ו), מה כתיב בתריה, והוא מרומם ישכון מצודות סלעים משגבו [וגו'] מלך ביופיו תחזינה עיניך וגו' (שם שם /ישעיהו ל"ג/ ט"ז וי"ז).לא תגנוב ר"א שאל את רבי חנינא, ואית דאמרי ר"ח שאל את (ר"ע) [רבי אלעזר], ואיפשר כן רבא שאל לתלמידיה, לא בעא אלא מבדקתיה מכאן, אמר (להו) [ליה] מה הדין דכתיב שתים שאלתי מאתך אל תמנע ממני בטרם אמות שוא ודבר כזב הרחק ממני [וגו'] פן אשבע וכחשתי ואמרתי וגו' פן אורש (רש ועוש' אל תתן לי הטריפני לחם חקי פן איורש) וגנבתי ותפשתי וגו' (משלי ל' ז' עד

134

פסיקתא רבתי (איש שלום) הוספה א פיסקא ד - ביום השמיני

 הה"ד וצדיק חונן ונותן, א"ר לוי כך עלתה על דעתו של הקב"ה ליתן לישראל רגל אחד בכל חודש שבקיץ, בניסן פסח, באייר פסח קטן, בסיון עצרת, וע"י עבירות ומעשים רעים שעשו את העגל (שהיו) [שהו] בידו שלשה תמוז ואב ואלול, ובא תשרי ופרע את שלשתן, ריש שתא לקבל תמוז, צומא רבא לקבל אב, שבעת ימי החג לקבל אלול, אמר הקב"ה לאחרים הוא פורע ושלו אינו נוטל תן לו יומו לפיכך ביום השמיני וגו'.[ביום השמיני וגו'] ביום טובה היה בטוב [וביום רעה ראה גם את זה לעמת זה עשה האלהים] וגו' (קהלת ז' י"ד) א"ר אבא בר כהנא אם נזדווג

135

מדרש תנחומא (בובר) פרשת נח

 הקב"ה ועשה לכם נסים והשוה את הכבשן לארץ, צאו לכם, אמרו לו אין אנו יוצאין מבלעדי נבוכדנצר, שלא יאמרו ברחו מן הכבשן, אני פי מלך שמור, ברשותו נכנסנו לכאן, וברשותו אנו יוצאין, כיון שבא נבוכדנצר ראה אותם ותמה, התחיל צווח להם, שנאמר ענה ואמר שדרך מישך ועבד נגו עבדי אלהא רבא [פוקו ואתו] (דניאל ג כו), פוקו וסוקו אין כתיב כאן, אלא פוקו ואתו, מכאן שהכבשן נשוה לארץ, מיד אמרו למלאך עכשיו נצא, שנאמר באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו [מן גוא נורא] (שם שם /דניאל ג' כ"ו/) ממי למדו מנח שנכנס בתבה ברשותו של הקב"ה, שנאמר וידבר אלהים אל

136

מדרש תנחומא (בובר) פרשת קרח

 הארץ את פיה (שם שם /במדבר ט"ז/ לב).[כד] ואון בן פלת (שם שם /במדבר ט"ז/ א). למה נקרא שמו און, שלן באנינות כל ימיו. בן פלת, בן שנעשו לו פלאות, אמר רב און בן פלת אשתו הצילתו, ואמרה ליה מה לך בהדין פלוגתא, אי אהרן כהנא רבא, אנת תלמידא, [אי קרח כהנא רבא את תלמידא], אמר לה ידענא דכולה כנישתא קדישא, דכתיב כי כל העדה כולם קדושים (שם שם /במדבר ט"ז/ ג), מה עבדא אשקיתיה חמרא ארויתיה ואגניתיה בערסיה, והוה יתבא היא אבבא [דביתא], וסתריה למזייה, כל מאן דאתי בשביל און בעלה חזיה והדר, אדהכי והכי נבלעו, היינו דכתיב

137

מדרש תנחומא (בובר) פרשת חקת

 דהוה ליה (למר) [לרב] עוקבא עבד לה גדנפא דליישא, ומליא מיא וארותחיא, וכפה צריך למשריא בגוה דדודא ופלוטיה. קערות תשמישן בכלי שני הן, כי נטל מדודא ושדי עלייהו שפיר דמי, ואע"ג דמפליט להו, צריך לאטבולינהו בנהרא, דתניא וכולן צריכין טבילה במקוה של ארבעים סאה והדר משתמש בהו ישראל, מנה"מ אמר רבא דאמר קרא כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר, אך במי נדה יתחטא וגו' (במדבר לא כג), הוסיף הכתוב טהרה אחרת, ותני בר קפרא ממשמע שנאמר אך במי נדה יתחטא, שומע אני שצריך הזאה שלישי (ורביעי) [ושביעי], ת"ל וטהר, אם כן מה ת"ל מי נדה, מים שנהדה /שהנדה/

138

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בראשית

 רב נחמן א"ר יוחנן הולכין לאסטרטיאות ולקרקיסאות לפקח על עסקי רבים בשבת, ותנא ר' מנשה משדכין על התנוקות לארס ועל התנוק ללמדו ספר וללמדו אומנות בשבת, ודבר דבר, דבור אסור, הרהור מותר, וכן אמרי אסור לענויי עינוי הרשות, אבל חזא חלמא ובעי למיתב בתענית משום בטולי חלמא שפיר דמי, דאמר רבא בר מחסיא אמר רבי חמא בר גוריא אמר רב יפה תענית לחלום כאש לנעורת, ואמר רב יוסף ובו ביום, ואמר רב חסדא ואפילו בשבת, אי נמי ברם צריך למילף האי דיתיב בתעניתא במעלי שבתא מהו לאשלומי כיון דקא עייל לשבת כשהוא מעונה אסור, או דלמא כיון דאשלומי תענית שבת

139

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וירא

 ביום צרה, לכך נאמר בסוף י"ח מזמורים יענך ה', רבי יהושע בן לוי אמר כנגד י"ח אזכרות שאמר דוד בהבו לה' בני אלים, (שם /תהלים/ כט) ולמה מתפללין כ"ד בתעניות כנגד כ"ד רננות שאמר שלמה בשעה שהכניס את הארון לבית קדשי הקדשים בתעניתו, ולמה מתפללין בראש השנה תשעה ברכות אמר רבא בר חנינא כנגד תשעה אזכרות שאמרה חנה בתפלתה (שמואל א ב) מן ותתפלל חנה ואילך, אתה מוצא י"ח מתפללין בכל יום ואינן כלן לשבחו של הקב"ה אלא שלש ראשונות ושלש אחרונות ושתים עשרה ברכות כלן לצורכו של אדם ולפיכך אין מתפללין בשבת שמונה עשרה שאם יהיה לו חולה בתוך

140

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בא

 ופותיה הרצועה כאורך שעורה, ומצוה להניח תפלין של יד תחילה ומברך בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפלין, וחוזר ונותן ש"ר =של ראש= ומברך בא"י אמ"ה אקב"ו על מצות תפלין, ואם סח בין תפלה של יד לתפלה של ראש עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה ואם ביהא שמיה רבא מברך או בקדושה פסק בין תפלה של יד לשל ראש וענה קדושה או יהא שמיה רבא מעורכי המלחמה אינו חוזר אלא חוזר ומברך על של ראש, מפני שכל תפלה טעונה שתי ברכות אם ברכן כאחת עולות לזו ולזו אם הפסיקן ביהא שמיה רבא או בקדושה בטלה ברכה ראשונה וחוזר

1234567891011121314151617181920