קנסות

קנסות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1332 מקורות עבור קנסות. להלן תוצאות 81 - 90

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


81

הגהות אשרי מסכת סנהדרין פרק ד

 הגהות אשרי מסכת סנהדרין פרק דסימן א* רבא אמר מתניתין בדיני קנסות וכן פסק הרמב"ם ודיני קנסות צריכין דרישה וחקירה וכן חייבי מלקיות וחייבי גליות ופסק נמי כרב פפא דין מרומה צריך דרישה וחקירה ופירש ריב"ן דדין מרומה היינו שנראה בעיני הדיינים שטענותיו של זה שהביא העדים ברמאות הם שאם ידעו בודאי שהוא מרומה אין לדונו כלל משום מדבר שקר תרחק. מא"ז:וכאן האריך הרבה בדין שטרות ואין כאן מקום לכותבן:סימן ה* שלשה שישבו בדין ושנים מזכין ואחד מחייב אי נמי שנים מחייבין ואחד מזכה ואמנם שנים חלוקים זה על זה ואין ראייתו של זה נראה לחבירו כלל

82

פלפולא חריפתא מסכת בבא קמא פרק ח

 לא אשמועינן מידי אלא דין מיגו ומאי למימרא עוד כתב הרא"ה ז"ל דכיון דהא מלתא מחזי כשקרא שאין כך דרך בני אדם הרי הוא כמיגו במקום חזקה ולא אמרינן וכתב ז"ל וכן מפורש בירושלמי. הר"ן:[כ] קנסא הוי. כלומר לצורך אותה שעה אבל הא ודאי דליתא אלא גרמי והן קנסות שכר מצוה ומדבשכרו בא לחייבו ש"מ דלא קנס אלא דמי שכרו שהזיקו חסריה ועוד דקאמר למאי נ"מ כו' והא לא נ"מ דלא גמרינן מיניה אלא שמע מינה דדינא הוא וגמרינן מיניה:[ל] אלא לאו דינא הוא וגמרינן מיניה. ואפ"ה פסק רבינו בפ' כיסוי הדם דאין גובין בזמן הזה טעמא משום

83

פלפולא חריפתא מסכת מכות פרק א

 היום ופירשוה בירושלמי כשאביו גוסס י"ל דהכא שאני שהוא מוחזק ועומד בכל ועי"ל דהכא לאו לענין דיני דמכירה איירינן דאה"נ דאם הבעל אינו רוצה אח"כ במכירתו שיכול לחזור בו אבל אנן קיימין בעומד בדבורו ואינו חוזר בו והכי שיימינן וא"נ י"ל שעושין שאר חיזוק שתעמוד המכירה כמו בנדר ושבועה או קנסות וחיובין ועיין בפרק מי שהיה נשוי גבי דזבנה לכתובה דאמיה בטובת הנאה:[ד] לפי שהוא אוכל פירות תמיד מקרקע המיוחד לכתובתה. וגם בתוס' כתוב כן ולא הבינותי מאי עדיפתא איכא בהא דמשום כך יתן הלוקח בזכות ספיקו יותר מאילו היה לוקח זכות ספקה דבשלמא דמחוסר גוביינא ניחא ודאי דעדיף

84

קרבן נתנאל מסכת גיטין פרק ד

 שהיא מלתא דשכיחא. ובזה נסתלק מה שפקפק בזה הר"ש אלגזי בס' יבין שמועה ע"ש:[ב] עד מאה בדמיו. הרי"ף ורבינו פסקו כלישנא בתרא. אבל הרמב"ם בפרק עשרים מהלכות שבת פסק עד עשרה בדמיו. וכתב הל"מ שהוא פוסק כתרווייהו לישני לקולא ע"ש:[ג] דלא מגבינן האי קנסא. אבל שאר קנסות שתקנו חכמים לעשות סייג לתורה מודה הרי"ף דגובין אפי' בזמן הזה. שכן כתב הרי"ף להדיא בפרק הגוזל קמא סי' ה' ע"ש. ובמרדכי בפ' זה הביא בשם רבינו ברוך דהא דאין דנין קנסות בבבל היינו קנסות הכתובים בתורה כגון אונס ומפתה ומוציא ש"ר ודומיהן. אבל מה שבאו לקנוס מעצמן כגון ע"י תקנתן

85

מרדכי מסכת בבא בתרא הגהות מרדכי פרק ראשון

 אדם עניים שחייבים ליתן צדקה כגון עבור חולים או שהזכירו נשמות כמו שאנו עושין שיכול כל אחד לתת צדקה שלו לחבירו ולא הוי כלווין ופורעין זה לזה מידי דהוה אמעשר עני איש וקרובו וה"ה אנשים אחרים עניים אלא אורחא דמלתא נקט ודוקא צדקה גמורה אבל צדקה הבאה מחמת קנס כגון קנסות שעושין בני העיר על יושבי עירם ע"י תקנותיהם ליתן כך לצדקה לא יתן כל אחד לחבירו הואיל ובעבור התקנה קנסו אותם אם יתן כל אחד לחבירו לא ימנע להניח שוב. ועל שאני לומד צדקה ממעשר [עני] קשה לי דגרסינן בתוספתא דנדה פרק בן תשע תניא כל הנוטל צדקה נוטל

86

מרדכי מסכת בבא קמא פרק ארבעה אבות

 עכ"ה:[דף טו ע"ב] והלכתא פלגא נזקא קנסא כו' ואי תפס לא מפקינן מיניה פירש ר"ת [רמז יד] אי תפס את המזיק עצמו דהיינו הכלב והשונרא אבל שאר דברים לא דא"כ נפק מיניה חורבא דפעמים היה גוזל לו יותר ממה שהוזק ולא מפקינן מיניה דאין דנין דיני [ל' תוס' קנסות וכן באשר"י] [*וכן גירסת רמ"א] גזילות בבבל:הגה"ה גליון בתוספות ואי תפס אפשר דכל דבר לא מפקינן מיניה ואם יגזול יותר יחזיר המותר עכ"ה. ומצאתי דוקא שתפס הכלב והשונרא קודם שבאו ליד הבעלים דאל"כ אם היה אלם היה תקפו מידו וכ"כ ה"ר חזקיה בפסקיו:[רמז טו] ואי לא אזיל משמתינן

87

מרדכי מסכת בבא קמא פרק החובל

 וחרפתני והשיב לא היו דברים מעולם וטען עליה שהיתה [היא] מבזה שוכני עפר והיא השיבה לא היו דברים מעולם נ"ל על דברי קנטורין שבין לאה לראובן אלו היו עדים בדבר שקרא אותה נפקא ברא היה לקהל לקונסו או במלקות או בממון לפי המבייש והמתבייש לפי ראות עיני הקהל כי דיני קנסות הם אלו ואין להם קצבה אלא הכל לפי מה שהוא אדם ככל אשר ישיתו עליו עיני העדה ועכשיו שאין עדות והוא אומר [לא] (*חרפתני) [*חרפתי] [*ס"א לא חרפתיך אלא את חרפתני] די לה בכך ושבועת היסת לא נתקנה בדיני קנסות כאלה אלא על תביעת ממון *בין ללישנא קמא בין

88

מרדכי מסכת בבא קמא הגהות מרדכי פרק החובל

 מרדכי מסכת בבא קמא הגהות מרדכי פרק החובל[רמז קצט] [לשון רי"ף לענין דיני קנסות בבבל] מנהג בשתי ישיבות שהיו מנדין [אותו] עד דמפייס לבעל דינו ולא נראה לר"ת דהאי לינקטיה בכובסיה [*כו'] הוא ועוד גבי כלבא דאכל אימרי אמרינן לעיל בסוף פ"ק דהיו משמתינן ליה סלוקי הזיקא אבל לא לעביד תשלומין עיין בפרק השולח על המוכר עבדו לעובד כוכבים ופרק הכונס ובריש הגוזל עצים בסי' ע"א:

89

מרדכי מסכת גיטין פרק השולח

 אינו רוצה לומר משמט אני כופין אותו כדתנן גבי אומרים לו עשה סוכה כו' מכין אותו וכו' בבית דין של ח"ל אין רשאין לכופו במכות וכל קנס דממון אין דנין בח"ל אלא במילי דשכיחא ואית ביה חסרון כיס כדאמרינן פרק החובל ולקמן פרק המגרש ור"ב אומר דהא דאין דנין דיני קנסות בבבל היינו קנסות הכתובות בתורה כגון אונס ומפתה ומוציא שם רע ול' שקלים של עבד ותשלומי כפל ד' וה' וחצי נזק אבל דברים שבאו חכמים לקנוס מעצמן כגון על ידי תקנתן קונסין בכ"מ כדאיתא פרק האשה רבה ב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין ובפרק הגוזל קמא אמר רב נחמן

90

מרדכי מסכת קידושין פרק האשה נקנית

 נראה דהאב יורש בנו המומר לעבודת כוכבים דאמאי לקנסיה לאב וכן בעל יורש אשתו המומרת לעבודת כוכבים אפילו אם מת מורישה לאחר שהמירה זכה הבעל בירושתה ואע"פ שאינה ראויה לקיימה (*והוי) [*דהוי] איסור דאורייתא משנבעלה לעובד כוכבים מוהיא לא נתפשה שאף העובד כוכבים במשמע תדע שלא קנסו לבעל שהרי כל קנסות בפרק האשה רבה לגבי דידה הן ולא לגבי דידיה אע"ג דאיסור דאורייתא הוא [מכל מקום] מיקריא שארו בר מלגבי טומאה דגלי קרא אע"ג דהתם אמרי' יורשי כתובתה מאי עבידתייהו ומשני כתובת בנין דכרין מהו דתימא איהי דעבדא איסורא קנסוה רבנן זרעה (איהו) דלא עבד איסורא לא קנסוהו רבנן קמ"ל

1234567891011121314151617181920