קנסות

קנסות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1332 מקורות עבור קנסות. להלן תוצאות 61 - 70

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


61

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת סנהדרין פרק א

 שיסכימו, וכך עושין. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל.[ג] סמיכת זקנים, היא מינוי הדיינים, והרמז לכך אמרו ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו. ואין אנו צריכין סמיכה ביד, אלא האדם הראוי להתמנות אומרין לו בית דין הממנים אותו אתה רבי פלוני הרי אתה סמוך ומותר לך לדון דיני קנסות. ונעשה אותו האדם סמוך ונקרא אלהים וידון בכל הדינים. ודבר זה לא יהא אלא בארץ ישראל בלבד, אמרו אין סמיכה בחוצה לארץ, אלא צריך שיהא המתמנה והממנים אותו בארץ ישראל יחד. וכשתהיה לאדם סמיכה בארץ ישראל יש לו לדון דיני קנסות ואפילו בחוצה לארץ, לפי שכלל הוא אצלינו סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה

62

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת שביעית פרק י

 מכירה גמורה בפריעת הדמים, ועברה השמטה אח"כ הרי אותו החוב נשמט, לפי שפסק ההלכה שאין השביעית משמטת אלא בסופה. ואם נתברר שאותו היום הוא ראש השנה אין חובו נשמט מפני שנתנו לו אחר שנה שביעית. וכן הקנסות שחייב ה' לאונס ומפתה ומוציא שם רע אינם חוב כשאר חובות, אלא הם קנסות מוטלים על אותו אדם לא יפטרנו אלא תשלום מה שחייבו ה' לשלם. וכל מעשה בית דין, ביארו בתלמוד שהם פסקי הדינים, והוא שיאמר הדיין איש פלוני אתה חייב ליתן לזה כך וכך, אותו הממון אינו נשמט, כי משחייבו השופט לשלמו הרי הוא כאלו קבלו בעליו ואינו חוב לפי שכבר

63

שושנים לדוד מסכת סנהדרין פרק א

 דבהנהו דלעיל איכא נמי חבלות דבגופא, איכא למימר דהתם מיקרי נזק בממון, דמשלם מאי דפחתיה לפי שומת ב"ד, אבל הכא אינו אלא גזרת מלך מאה כסף ותשעים כסף. א"נ ה"ק הרמ"ז לא ערבינהו עם תשלומי כפל וכו' דלעיל מפני וכו', אבל עם גזלות וחבלות לא מצי לערובינהו שהן ממון ואלו קנסות, וכמ"ש הוא ז"ל עצמו לעיל דגזלות וחבלות ממונא ע"ש. והא דלא תני תנא אונס ופיתוי והוצאת שם רע דומיא דכלהו אינך, א"ש עם מאי דכתיבנא דכלהו מילי דלעיל הם דברים שאינן שוין וצריכי שומת ב"ד, משא"כ הנך דלא צריך לדון על הפיתוי כמה יתן שדינו קצוב בתורה, אלא הדין

64

שושנים לדוד מסכת סנהדרין פרק ד

 דמשנה אשנאמר. הוצרך להביא הפסוק, ללמדנו דדוקא מדאורייתא קאמר שהן שוין בדרישה אבל רבנן הקילו בדיני ממונות שלא תנעול וכו', ושוב ראיתי שגם הרמ"ז ז"ל כ"כ ועל שמו יאמר.הר"ב ד"ה שנאמר וכו' מרומה וכו'. איכא נמי בגמרא אוקמתא אחריתי, דרבא דמפרש דמתני' בדיני קנסות, אלא משום דפשטא לא משמע אלא בדיני ממונות ממש לא כתב הר"ב כי אם דרבי חנינא ודרב פפא.תי"ט סד"ה מה וכו' דלא שייך וכו'. וההיא דדנין ביום וגומרין בלילה, שאני דאיכא קרא דושפטו את העם בכל עת וכו' כמ"ש הר"ב ומש"ה א"א להשוותם, ומהך קרא נמי נילף דלא בעינן הלנת דין עד

65

תוספות חדשים מסכת סנהדרין פרק ד

 תוספות חדשים מסכת סנהדרין פרק דמשנה א[הר"ב] ד"ה שנאמר וכו' שהדין מרומה עכ"ל איכא נמי אוקימתא אחרינא בגמרא דרבא מפרש למתני' בדיני קנסות:[תוי"ט] סד"ה דיני נפשות מחזירים כו' ואע"פ שאינו נקי. והוא שטעה בדבר שאין הצדוקין מודין בו אבל בדבר שהצדוקין מודין בו זיל קרי בי רב הוא וחוזר אפי' לחובה (שם וכ"פ הרמב"ם):

66

תוספות יום טוב מסכת בבא קמא פרק א

 לא תקון. אלא שהרמב"ם כתב גם כן כך שם בפרק ט' דכתובות במשנה ב' ולא כן בכאן. ואעפ"כ כתב בפ"ח מהלכות נזקי ממון (הלכה י"א) דהאידנא מגבין לנזקין מן המטלטלין של יתומים לכך נראה שסמכו על הא דכתבו בכתובות:בפני ב"ד - כתב הר"ב מומחין. פירש רש"י מומחין דנין דיני קנסות [כדתנן בריש סנהדרין] וכתבו התוספות ואע"ג דמתניתין לא איירי בקנסות. דהא שור לרגלו ומבעה לשינו מפרשינן לה. מכל מקום מרמז לנו התנא במתניתין אפילו במילי דלא איירי ברישא. ע"כ. והא דמייתינן לקרן בוכשהזיק דמתניתין דלעיל. היינו מועד דהא במיטב הארץ תנן. ותם אינו משלם אלא מגופו כדלקמן:ועל פי עדים

67

תוספות יום טוב מסכת בבא קמא פרק ג

 פטור. כדתנן במ"ג פ"ו דשבועות. ושם אפרש בס"ד. ומיהו באחד תם. וא"נ כששניהם תמים בלאו האי טעמא נמי פטור. דהא מודה בקנס פטור כדאמרן. ומ"ש הר"ב ואי תפס לא מפקינן מיניה. כתב המגיד פ"ט מהלכות נזקי ממון. ואע"פ שמודה בקנס פטור. כבר תירץ הרא"ש ז"ל בפירושיו דפלגא נזקא שאני משאר קנסות שאם תפס אין מוציאין מידו. ע"כ. ומ"ש הר"ב שיעור מה שהודה לו. נראה דהיינו אי תפס בסהדי אבל אי תפס בלא סהדי דאית ליה מיגו דלא היו דברים מעולם. אפילו שיעור תביעתו כשתובע ברי. לא מפקינן מיניה. וכדעת הרא"ש שכתב בטור סימן שצ"ט. אע"ג דלהרא"ש כשאין התביעה על שניהם

68

תוספות יום טוב מסכת סנהדרין פרק א

 סנהדרין. וכתב שם הכסף משנה דהיינו טעמא דכיון דאסיקנא בקשיא דלא מצינו למילף דבעינן שלשה מוקמינן לשלשה דתנן. דהיינו אחד סמוך. ושנים אף על פי שאינן סמוכים. ומ"ש הר"ב ולאו דבעי למסמך ידיה וכו'. גמרא. ולא אתפרש טעמא. ומ"ש קרו ליה רבי. מסיים בה בגמרא ויהיב ליה רשותא למידן דיני קנסות. והעתיק כן הרמב"ם בפירושו ובחבורו [שם]. ומ"ש הר"ב בשם הרמב"ם שבזמן הזה אם היו מסכימים כל החכמים וכו'. מסיים בה בפירושו שאם לא תאמר כן אי אפשר שתמצא בית דין הגדול לעולם. לפי שנצטרך שיהיה כל אחד מהם סמוך. על כל פנים. [אמר י"ט לשון זה עיקר. ולא כמו

69

תוספות ר' עקיבא איגר מסכת סנהדרין פרק א

 דמתני' דהכא דד"מ בג'. עיין תוס' ד"ג ע"א ד"ה שלא. ומש"ה הוצרכו לדחוק שם דמה דקתני במתני' בגזילות וחבלות בעי ג' מומחים היינו גזילה שע"י חבלות (דזה לא שכיח. אבל סתם גזילות) הא אשכחן בכמה דוכתי שהיו דנין בבבל דיני גזילות. אבל מדברי רש"י ד' י"ג ע"ב ד"ה למידן דיני קנסות מבואר דס"ל דהם ב' ענינים דמתני' דהכא מיירי בא"י דאפשר עפ"י מומחים בזה רק בהלואות חששו לנעילת דלת סגי בג' הדיוטות. אבל גזילות וחבלות בעינן מומחים אבל בבבל דליכא כלל מומחין בזה אמרי' בב"ק דבמידי דשכיח וליכא קנס עבדינן שליחותייהו עיי"ש וכ"נ מדברי הרא"ש בשמעתין ומה דאמרינן בפרק החובל

70

תפארת ירושלים מסכת בבא קמא - הערות פרק ג

 בעל חוב, שהרי בקנס אין שייך למפרע הוא גובה, שכל זמן שלא עמד בדין עדיין אין חוב.45. משמיה דהעונג יום טוב מובא בזה (ועיין בספר עונג יום טוב דרושים, דרוש א' לשבת תשובה עמ' 40) לבאר בטעם החילוק שבשני אלו זוכה למפרע ולא כמו בכל שאר קנסות, שבאמת בכל הקנסות יש שעבוד הגוף משעת הנזק, ואם כן בשני אלו שאין החיוב ממון, אלא בגוף הדבר, שבחצי נזק של שור תם משלם מגופו, ובשן ועין הוא בגוף העבד, שפיר זוכה בהם למפרע, ואין זה כמו כל הקנסות שהחיוב עצמו הוא רק משעה שנגמר הדין.46. עיין במהרש"א שם (לא, א

1234567891011121314151617181920