קנסות

קנסות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1332 מקורות עבור קנסות. להלן תוצאות 41 - 50

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


41

רד"צ הופמן שמות פרק כב

 גונב דברים אחרים, אבל אין הבדל בין האובייקטים בקשר לנזקים אחרים (וזה שאין בעל הבור משלם עבור נזקי כלים, הרי זה משום שאין הבור מאיים עליהם ובעל הבור אינו גורם אפוא את הנזק). ויצוינו עוד דברי רש"ר הירש הסובר שהתורה ביקשה להביא דין גנב אחר דין שור נגח, כדי להסמיך קנסות זה לזה, שהרי כאמור "פלגא נזקא קנסא הוא", בדיוק כמו תשלומי ארבעה וחמישה.כי יגנב איש. רק בגניבה קבעה התורה עונש קנס, בעוד שבגזילה לא הורתה אלא על השבה (ויקרא ה, כג), ומסתבר שזה משום שגניבה שכיחה מגזילה, ועל כן צריך היה לעשות למניעתה באמצעות עונש - קנס. שור או

42

רד"צ הופמן דברים - הערות פרק יט

 שרבים תמהו עליהם, שעדים זוממין אינם נענשים בשעה שהמזימין אמרו שגם ההורג היה עמהם; ולפי הסברנו מובן, שהרי בזה גילו המזימין את דעתם להציל את הנידון.**) השוה בענין זה, את שו"ת "חתם סופר" חושן משפט סימן קמא.*) אולם דין זה אינו נוהג אלא בדיני נפשות ודיני קנסות (השוה מכות ה, א). אבל בדיני ממונות אין העדים נענשים אם עיקר הדבר הוא אמת, אף על פי שלא היו במקום המעשה. השוה "אדרת אליהו" להגר"א.

43

רמב"ן במדבר פרשת מסעי פרק לה

 בזמן הזה, שלא נתלה אותו בעומר ובמנחה חדשה, וכן בחלב (שם ג יז), שלא נתלה אותו בקרבנות. ואולי הם דורשים "אלה לכם לחקת משפט" על הסנהדרין הנזכרים בפרשה תמיד שנאמר לפני העדה למשפט (פסוק יב), ושפטו העדה (פסוק כד), ויאמר שתהיה לנו לדורות עדה שופטת אפילו לאחר חורבן, לדון דיני קנסות וגזלות וחבלות וכל דבר שבממון ושל מלקות ארבעים:(לא - לב) ולא תקחו כפר וגו' - הנכון בכתוב הזה, כי בתחלה הזהירנו מן המזיד ולא תקחו כופר פדיון ממון לנפש רוצח אשר הוא רשע למות, כי על כל פנים יומת לא ינצל בשום ענין מן המיתה לא בגלות ולא במכות ועונשים

44

רש"ר הירש דברים פרשת כי תצא פרק כב

 סמכותם כשליחי בית הדין של הכלל הלאומי: "עבדינן שליחותייהו". כנגד זה הם לא היו מוסמכים לדון במקרים בלתי רגילים או במשפטים שנושאם הוא רק קנס ולא פיצוי או תמורה, כגון כפל על גניבה (שמות כב, ג) או חצי נזק של שור תם (שם כא, לה). זה הכלל: "אין דנין דיני קנסות בבבל" (עי' בבא קמא טו ע"ב ורש"י ד"ה ולא מגבינן). אולם בכל מקום היה אפשר לחייב אדם לסלק רכוש שסכנה נשקפת ממנו, ודבר זה נלמד מן הפסוק שלנו:כי - יפל הנפל ממנו. מי שנפגע באסון זה קרוי כאן "נופל" עוד לפני נפילתו, ומכאן למדו חכמים במסכת שבת לב ע"א: "

45

תורה תמימה הערות במדבר פרק לה

 מבואר שעוד ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא דנו דיני נפשות, וכ"כ הרמב"ם בפ"ד הי"א מסנהדרין שאין דנין דיני נפשות אלא בפני הבית, אלא ר"ל שעכ"פ יהיו שופטים בישראל לדורות לדון החייב והפטור וכל דיני ממונות וקנסות ומלקות וכדומה:סה) ר"ל סנהדרין הסמוכים בארץ יש להם רשות לדון דיני קנסות ודיני נפשות בין בארץ בין בחו"ל, כל זמן שיש ב"ד הגדול בלשכת הגזית שנאמר (פ' שופטים) לבלתי שמוע אל הכהן או אל השופט, בזמן שיש כהן מקריב על גבי מזבח יש שופט שדן דיני נפשות ובזמן שאין כהן אין שופט. ומפרש בגמרא א"כ למה נאמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל

46

תורה תמימה הערות דברים פרק יז

 סמכו חז"ל להסמיך כל מצוה דרבנן על לאו דלא תסור, כדלקמן, וטעם דיוק דרשא זו הוא מיתור לשון ובאת:מה) והא דדרשינן במכות ז' א' על הפ' דפ' מסעי והיו אלה לכם לדורותיכם בכל מושבותיכם למדנו לסנהדרין שנוהגין לדורות - פשוט הדבר דהכונה שם שיהיו סנהדרין דנין דיני ממונות ודיני קנסות וכדומה לבד דיני נפשות, דעיקר הקפידא דהכא שיהי' משפט בשעת הבית הוא רק לענין דיני נפשות וכמ"ש בברכות נ"ח א' אנן מיומא דגלינן מארעא לית לן רשות למקטל, ובמכילתא פ' משפטים [הובאה בראשונים ולפנינו חסרה], טעם מזבחי תקחנו למות, בזמן שיש מזבח אתה ממית ובזמן שאין מזבח אי אתה ממית,

47

תורה תמימה הערות דברים פרק יט

 והא דקיי"ל מפיהם ולא מפי כתבם, הכונה היא לענין אחר כלל, שאם באים עדים להעיד על דבר חדש שלא נודע לנו ענינו עד כה עפ"י חתימתם בשטר צריכים להעיד בפה ולא בכתב, ותו לא מידי, ומפני שזולת ד"מ אין הנהוג שיחתמו עדים בשטר לכן בכל דבר זולת ד"מ כמו דיני קנסות ומכות וגלות אין מקבלין בשטר רק מפיהם, והן הן דברי הרמב"ם שהבאנו. ומה שכתב אבל מדברי סופרים חותכין ד"מ בעדות שבשטר, אין הכונה שרק מדרבנן הוא זה, אלא באמת גם מדאורייתא כמש"כ, ורק לפי שבתורה אינו מפורש דבר זה קורא לזה דברי סופרים כידוע שיטתו זאת כמבואר בנו"כ ריש

48

חידושי מהרי"ח מסכת סנהדרין פרק א

 השגחתי מה שתני גבי גזילות וחבלות ג"כ בשלשה ואפשר כסברת ר"ת שמביא הר"ב שחבלות כולל כמה דברים:שם תוי"ט ד"ה נזק כו' והוי מצי לפרושי כו'. ונראה דעת הרמב"ם והר"ב דהא קנסא תני כמה פעמים כאן תשלומי כפל וכו' עד סוף המשנה ומה לי קנסא של חבלות או שאר קנסות ובאמת כשהגמרא מקשה הניחא למ"ד פלגא נזקא קנסא הוי מצי למיפרך הא תני קנסות אלא דגמרא עדיפא פריך אבל לפי תירוץ הגמרא איידי דתני כפל כו' כמו שמביא הרמב"ם והר"ב אז ניחא בין שהוא ממון או קנס:שם תוי"ט ד"ה מפני שיש כו' לא ידענא כו'. ונראה דעת הרמב"ם דבאמת

49

מלאכת שלמה מסכת בבא קמא פרק ז

 פטור ולאחר יאוש דחלה הקדש ע"י יאוש ושנוי רשות ולאו דמריה קא טבח ע"כ, וכתב נ"י ז"ל כתב הרא"ש בשם רבו הרמב"ן ז"ל דבין רישא שטבח קודם שמת אביו בין סיפא מיירי כגון שעמד האב בדין ולפיכך משלם ברישא תשלומי ד' וה' לבנים זכות האב דאי קודם העמדה בדין ה"ל קנסות וקיי"ל בכתובות פ' נערה דאין אדם מוריש קנס לבניו ולקמן בסיפא טבח אחר שמת אביו פטור מתשלומי ד' וה' דאע"פ שמשלם כפל על הגניבה אחר שעמד בדין מ"מ העדים לא העידו על הטביחה אלא אחר שטבח ואז שלו הוא טובח ואע"ג דמתלמודא דלקמן הוה משמע דחייב אפי' לא עמד

50

מלאכת שלמה מסכת בבא קמא פרק ח

 מלאכת שלמה מסכת בבא קמא פרק חמשנה אהחובל וכו'. נלע"ד דהא דלא קתני פירקי דהגוזל סמוך לפרק מרובה דמיירי בגונב דדמי ליה משום דהאי פירקא כוליה בדיני קנסות מיירי תנייה סמוך לפ' מרובה דתשלומי ד' וה' וכן נמי תשלומי כפל דיני קנסות הן ובתר הכי קתני פירקי דהגוזל דליתנהו דיני קנסות דאע"ג דתנן התם בפ' הגוזל קמא היכן פקדוני א"ל נגנב וכו' עד משלם תשלומי כפל דהוי קנס, ההיא נראה דלא תנייה התם אלא אגב דהיכן פקדוני א"ל נאבד דקתני ברישא, ועוד נלע"ד דהא דלא קתני החובל בחברו חייב חמשה דברים נזק צער וכו' בא לרמוז לנו הא

1234567891011121314151617181920