קנסות

קנסות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1332 מקורות עבור קנסות. להלן תוצאות 191 - 200

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


191

עלי תמר עירובין פרק ג

 עפ"י ראיה והוא נשא ונתן עם חבריו ע"ז כמו שהוא בברכות פ"ד ה"א, וז"ל הרמב"ן בסה"מ במ"ע קנ"ג שרבי הלל הנשיא ובית דינו תקנו חשבון העיבור הוא קידוש חדשים ועיבור שנים הראויים להתעבר לפי מנינו עד שיבא אליהו ז"ל. שהוא ע"ה ראה שיתבטלו המועדות מפני הפסד הסמיכה כמו שנתבטלו דיני קנסות וכל דבר שצריך מומחין ועמד ותקן החשבון וקדש ועבר בו חדשים ושנים עד שיבנה בית המקדש ע"כ. הנה שתקופת חשבון העבור הוא תקופת תקנת הלל הנשיא לדורות ועד ימיו היה הקידוש עפ"י הראיה ודבריו מוסבים על דברי הרמב"ם שהתחלת חשבון העבור חל בימי אביי ורבא וא"כ היה הלל הנשיא

192

עלי תמר שביעית פרק א

 התירו חכמים לחרוש בהן בתוספת שביעית שחוששים להפסידן מתוך ילדותן משמע שאין הטעם משום הפסד ממון אלא משום הפסד הנטיעות ומשום ישוב א"י נגעו בה וכמ"ש בכתובות ק"ה, קטמה נטיעה ר"י אומר גוזרי גזירות שבירושלים אמרו נטיעה בת שנתה שתי כסף בת שתי שנים ארבעה כסף ופירש רש"י גוזרי גזרות קנסות, ובשטמ"ק בשם תלמידי הרשב"א פירוש שהנטיעה אין לה לא דמי אילן ולא דמי עצים ומפני ישוב א"י גזרו שישלם שתי כסף או ארבעה כסף וכו'. וכ"ה משמעות השיטה לתלמידו של ר"י מפאריש מו"ק ג וז"ל בנטיעות שהן רכות וקלות להתקלקל הלל"מ שמותר לחרוש בשבילן עד ר"ה.ר"ב ר"ח בשם

193

עלי תמר שקלים פרק ד

 הפקירו תרומות הלשכה לכך, כמ"ש רש"י בכתובות ק"ו ב. והטעם שאף שאסור לקבל שכר על לימוד תורה ועשיית מצוות זהו דווקא ממי שמלמדו, אבל חובה מוטלת על הציבור לפרנס את מלמדיהם ועושים מצוותיהם כמ"ש בשו"ת חת"ס יו"ד סימן ר"ל עיי"ש. ובתי דינים של דייני גזילות שהיו חשובים וקבועים לדון דיני קנסות וגוזרים גזירות על הגזילות כמ"ש במאירי בכתובות, ראו בי"ד שיש צורך בדבר שלא יקבלו אגר בטלה כשאר בתי דינין ודיינין שהיו בירושלים אלא שיתפרנסו מהציבור ע"י תרומת הלשכה, שחובה היא על הציבור לפרנס רבניהם ודייניהם אף שמיחיד אסור להם לקבל שכר רק אגר בטלה דמוכח.עוד נ"ל שמגיהי ספרים

194

עלי תמר תענית פרק ב

 בסה"מ מצוה קנ"ג וז"ל, רבי הלל הנשיא בנו של רבי יהודה הנשיא תקן חשבון העיבור הוא קידוש חדשים ועיבור שנים הראויים להתעבר לפי מנינו עד שיבא אליהו ז"ל ונחזור לקדש עפ"י ראיה בבי"ד הגדול והקדוש אמן במהרה בימינו יהיה. שהוא ע"ה ראה שיתבטלו המועדות מפני הפסד הסמיכה כמו שנתבטלו דיני קנסות וכל דבר שצריך מומחין ועמד ותקן החשבון וקדש ועבר בו חדשים ושנים עד שיבנה ביהמ"ק וכו'. ובספר יסוד עולם מ"ד פ"ט כפי שמעתיקו מכת"י בתורה שלימה חי"ג פ"ב אות ב', ואמרו ז"ל שרבי הלל ב"ר יהודה נשיאה ובית דינו שהיו סמוכין בסוף ימי חכמי התלמוד הם תקנו לנו וקבעו

195

נימוקי ר' מנחם מרזבורק

 חרם של עבריינות קודם שיתמנה למניין עשרה ולכל דבר שבקדושה על מנת שיקבל עליו כל מה שירצו בב"ד אם ירצה המוכה או לאו יתירו הקהל לעצמו:דין אשה יחידה או קרוב יחיד, וכן קטן נאמן שאין פנאי להזמין עדים כשרים פתאום לזה ואם הכהו ב' פעמי' חייב ב' קנסות ויש מרבותינו אומרי' דאין לחייבו בכל זה אך בצרפת כי לא פשטו אילו הקנסות: וכתב בא"ז בסנהדרין קרובים המוכה מעידים על המכה לגרשו מבית הכנסת, וי"א לא מצאתי בשום מקום שהיו מכי' ועונשים מן הדין על פי עד אחד או על פי קרובים כיון דמפייס ליה מגזירת המלך: והא דאמרי' מלקין

196

ספר אור זרוע חלק ג פסקי בבא קמא סימן צה

 משלם עפ"י עצמו וגובין אותו בבבל. והשתא דאמרת פלגא נזקא קנסא. האי כלבא דאכל אימרא ושונרא דאכלה תרנגולא הוה ליה משונה שאין דרכם בכך של כלב לאכול כבשים חיים ואין דרכן של חתול לאכול תרנגולים חיים. ותם משלם חצי נזק ותשלומין שלו קנס ולא מגבינן בבבל משום דאין דנין דיני קנסות בבבל בחוצה לארץ. והני מילי רברבי בכבשים ותרנגולים רברבים גדולים דאין דרך כלב וחתול להורגו. אבל זוטרי אורחייהו הוא:

197

ספר אור זרוע חלק ג פסקי בבא קמא סימן צו

 כלבא או שונרא שהזיקהו. דבאותו דבר שהזיק דוקא הקילו לו חכמים שיכול להחזיק בו אם לקחו בשעת ההיזק. אבל במידי אחרינא לא. דאי אמרת כל מאי דתפס מדידיה לא מפקינן מיניה אתי לידי תקלה. דהיום או מחר יגזול לו את כל אשר לו. ולא מפקינן מיניה משום דאין דנין דיני קנסות בבבל וזה יפסיד יתר על מה שהזיק. והא דאשכחן בכמה דוכתי שהיו דנין דיני קנסות כגון לקמן בפ' כיצד הרגל ההוא חמרא דאכיל נהמא ופלסיה לסלא חייביה רב יהודה לשלם. ובפ' שור שנגח ארבעה וחמשה חנן בישא תקע ליה לההוא גברא אתא לקמיה דר"י אמר ליה זיל הב ליה

198

ספר אור זרוע חלק ג פסקי בבא קמא סימן צז

 ספר אור זרוע חלק ג פסקי בבא קמא סימן צזושמעתי מפרשים דאפילו היכא דלא אזמניה לארעא דישר' דיינינן ליה הואיל ואין דנין ליה בבבל ובאר"י בעי למידן. אנן סהדי קודם שילך לארץ ישראל ויוציא הוצאו' שהוא מרוצה לדון בבבל. ומש"ה דיינינן אפילו דיני קנסות. ודיני גזילות ואין דנין בחוץ לארץ. מפרש ר"ת ז"ל דהני מילי דגזל שדה ואכל פירי דשלומי פירי בעינן מומחין דלא שכיחא. אבל שאר גזילות שכיחי ועבדינן שליחותייהו. וההיא דפ' איזהו נשך דאמר רב פפא עבד רבינא עובדא וחשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא התם לאו היינו (על) גזילה אלא מכר במעות. וההיא דחזקת

199

ספר אור זרוע חלק ג פסקי בבא קמא סימן קטו

 ביניתא משלם נזק שלם. אבל כסות וכלים לאו אורחייהו למיכלינהו אפי' ע"י הדחק אלא מתכוון והוי תולדה דקרן. ההוא חמרא דאכיל נהמא ופלסיה לסלא. פי' לעסו או סדקו חייביה רב יהודה אנהמא לשלם נזק שלם ואסלא חצי נזק. פי' רבינו שלמה זצ"ל דמשונה הוא וכגון שתפש ניזק דאין דנין דיני קנסות בבבל ופלגא נזקא קנסא. ופרכינן אמאי וכיון דאורחיה למיכל נהמא אורחיה נמי לפלוס סלא. דאכיל והדר פלסיה ומשונה הוא. ורמינהו אכלה פת ובשר ותבשיל משלם חצי נזק מאי לאו בבהמה לא בחיה שאין דרכה בפת ובשר אפילו ע"י הדחק. אבל חמור דרכו בפת. ופרכינן אחיה אי חיה בשר אורחיה

200

ספר אור זרוע חלק ג פסקי בבא קמא סימן תנז

 אחד ואל תשיבני אתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו הרי אע"פ שאינו חייב לשלם קרוי אתנן כי גבי אתנן וכל היכא דאמ' ליה קם ליה בדרבה מיניה ודאי חייב לשלם ואי תפס לא מפקינן מיניה אלא שאין דינו מסור בידינו לדונו בגרמי כמו ביד בני ארץ ישראל לדון בדיני קנסות וחבלות אע"פ שהוא חייב מן התורה. וההיא פ' אלו נערות איהו לאו משום דלא מחייב אלא משום דקם ליה בדרבה מיניה והיינו דאמר בפרק מרובה אע"ג (דלעי) דלענין תשלומין כי תבע ליה בדינא קמן לא אמרי' זיל שלים אפי' הכי כיון דקא מקני לי' בהכי הויא מכירה ואם היה

1234567891011121314151617181920