קנסות

קנסות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1332 מקורות עבור קנסות. להלן תוצאות 181 - 190

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


181

עלי תמר בבא מציעא פרק ז

 שיש תקנה ומנהג לקנוס הקורא לחברו ממזר ומנהג עוקב את ההלכה כדאיתא בירושלמי, ודמיון זה המכה את חברו חייב מלקות מה"ת משום פן יוסיף ואעפי"כ הולכין אחר המנהג, כ"ש וכ"ש זה דקנס חכמים הוא שילך אחר המנהג והתקנה וכו'. עוד שם בשו"ת רבי יצחק בה"ר מאיר ז"ל ולא מסרו דיני קנסות אפילו הכתוב והמקראות אלא לחכמי ראשי הדורות הקובעים ונוטעים מסמרות ופעמים להקל מדיני הגמרא ופעמים להחמיר וכו', ובמקום שיש מנהג ותקנה אומר שהמנהג עוקב את ההלכה כן יש בירושלמי ונהרא נהרא ופשטיה וכו' עיי"ש. נראה מדבריהם שחכמי הגמרא כשקבעו הלכה בענינים כאלו נתנו רשות מראש לחכמי הדורות שיבואו אחריהם

182

עלי תמר ביכורים פרק ג

 שאף חכם שנתמנה ומלך במלכו צריך להתפלל תפילת המנחה הראשונה של ערב יוה"כ, ועמ"ש בב"מ פ"ד ה"ז.חכם גדולה מכפרת עלוי. עמ"ש בחגיגה פ"א ה"ח שאף חכם שנתמנה רק להורות או"ה נקרא בא"י מינוי ומסופקני אם גם זה בכלל גדולה או שמא דווקא מי שנסמך בשם רבי ולדון דיני קנסות.כד שמע קבל עליה ממניתיה. בכתובות י"ז כי הוו סמכו רבנן לר"ז הוו שרו ליה הכי לא כחל ולא שרק ולא פרכוס ויעלת חן. הנה אף שעיקר הסמיכה הוא שמכתירים אותו בבי"ד בשם רבי ונותנים לו הסמכות של סמוך כמ"ש בסנהדרין י"ד, מ"מ היה נוהג טכס ידוע בשעת סמיכת חכמים,

183

עלי תמר ברכות פרק א

 שוב ראיתי בערוך ערך אביי שמביא תשובת ר"ש גאון ובנו רב האי גאון וז"ל: וששאלתם אית בפירושי דגבן כל רב מבבל וכל רבי מא"י וכו' ודאי כמו ששמעת כי רבי מחכמי א"י הסמוכין שם בסנהדרין שלהם דאמרינן בסנהדרין י"ג ע"ב דסמכין ליה וקרו ליה רבי ויהבין ליה רשותא למידן דיני קנסות. ורב מחכמי בבל הסמוכין בישיבות שלהן וכו'. הנה שהיה נוהג הסמיכה גם בישיבות בבל בתואר "רב" בלי לתת לו רשות למידן דיני קנסות. וכ"ה בפירוש ר"ח פ"ו ע"ב וז"ל: א"ל מה שמך א"ל רב הונא. פירוש נסמכתי בישיבה להקרות "רב" ובזה השם אני ידוע ולפיכך אמר בעל שם אנא

184

עלי תמר חגיגה פרק א

 בברכות ל"ט, אמר ר"ז כי הוינן בי ר"ה. ובדף מ"ט, יתיב ר"ז אחורי דרב גידל ויתיב ר"ג קמיה דר"ה, ועיין בספרי הדורות בזה.מהו למנות זקנים לדברים יחידים. השם מינוי בירושלמי יש לו שתי הוראות, א) סמיכה שסומכין אותו להיות סמוך לקרוא אותו רבי, והוא סמוך לדון ד"נ ודיני קנסות, כמ"ש בסנהדרין י"ד. ב) השם מינוי ענינו שנותנין לו רשות להורות באו"ה ודיני ממונות, כי מי שלא נטל רשות מרבו או מבי"ד אין לו רשות להורות כמ"ש בסנהדרין ה'. ובשביעית פ"ו ה"א, שתיקן רבי שתלמיד אין לו רשות להורות אא"כ נטל רשות מרבו ואף אדם גדול כרב היה אסור לו

185

עלי תמר יומא פרק א

 החכמים בטכס חגיגי מיוחד עיי"ש. וכ"ז אינו אלא שופרא דסמיכה אבל עיקר המינוי הוא בפה שממנים אותו לסמוך וקורין לו רבי, וכמ"ש בסנהדרין י"ג א"ל ר"א בריה דרבא לרב אשי, בידא ממש סמכין ליה או בשמיה סמכו ליה, א"ל סמכין ליה בשמא וקרי ליה רבי ויהבי ליה רשותה למידן דיני קנסות. והיינו שממנים אותו להיות סמוך לדון בכל דבר שיש בו צורך בסמוכין וקורין ליה רבי. וכמ"ש בירושלמי כאן שממנים זקנים בפה. ואין צורך לסמוך ביד כמו שסמך משה את יהושע דכתיב ויסמוך את ידיו עליו. והנה משעמדה שאלה זו לוכוח משמע שהרבה היו נוהגים לסמוך ביד. אולם לפי המסקנא

186

עלי תמר כתובות פרק א

 קידשה בחופה לית לן באילין קנסייא. משמע שההנחה קול יוצא לאנוסה אינה הנחה ברורה ואנו מצרפים אותה לסניף שאפילו אם תאמר שיש לספק שמא היא אנוסה מ"מ קנסא הוא שתצא. עיין בזה ביבמות פי"ד ה"א, סברין מימר יוציא החרש ויקיים הפקח עוד היא באילין קנסייא, ופירש קה"ע עדיין היא בהנך קנסות שקנסו חכמים באשה שהלך בעלה למדינת הים.קדשה בחופה לית ליה באילין קנסייא אמרין ר"מ עבד לברתיה כן בכלבו סימן ע"ה אין לנו עכשיו טענת בתולים לפי שאין בין אירוסין לנשואין כלל ליאסר עליו כי לא תוכל לזנות בין אירוסין לנשואין. המנהג ע"ד הירושלמי דקאמר קדשה בחופה לית לן

187

עלי תמר מגילה פרק א

 מסופקים בזה, ור"ז הכריע מכאן שממנים זקנים בפה. ורחב"א מוסיף דגם מתניתא אמרה כן. ואכן גם הבבלי בסנהדרין י"ג, מסופק בזה, וכ"ה שם, אמר ליה ר"א בריה דרבא לרב אשי בידא ממש סומכין ליה כדכתיב ביהושע, ויסמוך ידיו עליו. א"ל סמכין בשמא, קרי ליה רבי ויהבי ליה רשותא למידן דיני קנסות, והוא כדעת הירושלמי כאן. אולם בספר שקיעין מביא מגירסת הגמרא כת"י, דסומכין ליה בידא ממש עיי"ש. ברם בירושלמי כאן מבואר כהבבלי שלפנינו. ובזה יש לבאר בסנהדרין פ"א ה"ב, תמן קריי למנוייה סמיכותא, שכן אף דלדורות אינו אלא מינוי זקנים שהרי לא סומכין ביד אעפי"כ בבבל השתמשו בשם סמיכותא כשם

188

עלי תמר מועד קטן פרק ג

 נפשן. שאין לך דבר ההורס הגוף והנפש גם יחד כמו הנידוי. וצ"ע בחו"מ שפ"ו בהגת הרמ"א, שאעפ"י שגרמא בנזיקין פטור דמ"מ משמתינן ליה דמסלק הזיקא, ועיי"ש בסמ"ע. וקשה, הרי אפילו במקום שחייב ממון אמרינן שאינו חייב נפשו ולא משמתינן ליה וכ"ש גרמא בנזיקין פטור. וכן בחו"מ ס"א, שאף שאין דנין קנסות בזה"ז מ"מ מנדין אותו עד שיפייס לבע"ד וכו', ובכ"ד, וצ"ע כנ"ל. וי"ל שר"ל מוראתו היתה מוטלת על הגנבים והגזלנים כמ"ש בתרומות סוף פ"ח ובמעט טירחא היה יכול להוציא גזלו מתחת ידם אף בלי נידוי ומפני כן חש לעצמו שאין מן הראוי לנדותו. אבל כגון בנדונים הנ"ל שאין לו כל

189

עלי תמר סנהדרין פרק א

 שנאמר ויסמוך את ידו עליו ויצוהו, וכן השבעים זקנים משה רבינו סמכם ושרתה עליהם השכינה (כמ"ש בפרשת בהעלותך) ואותם הזקנים סמכו לאחרים ואחרים לאחרים וכו'. וכיצד היא הסמיכה לדורות לא שיסמכו ידיהן על ראש הזקן אלא שקורים לו רבי ואומרים לו הרי את סמוך ויש לך רשות לדון אפילו דיני קנסות, ואין סומכין סמיכה שהוא מינוי הזקנים לדיינות וכו'. הנה מבאר שהשם סמיכה אינו אלא מינוי ונטילת רשות לדורות. ומשמע דבדורו של משה היו הסמוכין נסמכין ביד ממשה רבינו. וכאמור בא"י היו מחליפים השם סמיכה בשם מינוי כמ"ש לדורות, אבל בבבל הסמיכו בשם סמיכה הקדום. ואולי בא"י שהיה המינוי נוהג

190

עלי תמר סנהדרין פרק ח

 מכל מום כמ"ש ביבמות ק"א, ושאני בד"מ שאף שלשה הדיוטות כשרים, עיין ברמב"ם הלכות סנהדרין פ"ב ה"ו וה"ז, והלכות רוצח פ"ט ה"ב. וצ"ע שלא הביא הרמב"ם הלכה זו שבי"ד העיר שיוצאים בעריפת עגלה צריכים להיות מנוקים מכל מום. ולפי הגמרא יבמות הנ"ל משמע שבכל דבר שצריך בי"ד סמוכים, כמו דיני קנסות וקידוש החודש, צריכים להיות מנוקים מכל מום. ולכאורה לא מצאתי זה ברמב"ם ובראשונים וצ"ע וחפוש בזה. וצ"ע ואיך הוא אם אין בעיר הקרובה אל החלל בי"ד סמוכין אם יוצאים הבי"ד מהעיר הקרובה, ועיין בשו"ת נוב"ת אבהע"ז קנ"א מ"ש בזה.הלכה וועל זקן ממרא לא הודה לי. עמ"ש לעיל

1234567891011121314151617181920