קנסות

קנסות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1332 מקורות עבור קנסות. להלן תוצאות 131 - 140

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


131

ים של שלמה מסכת בבא קמא פרק ה

 יחזקאל) [חזקיה] כדברי מהר"ם האחרונים. וכן יראה לי, כי מצאתי בספרים מדויקים, שכתב בתחילת הסוגיא, כל היכא דלא אפשר לאשתלומי כו', משמע שאינו מן האפשרי לעולם. אבל היכא שברח והעני איכא מן האפשרי. והיכא שלוו שנים כאחד, או שנתערבו כאחד, כתבתי בפ' בית כור סי' ט"ז. והאידנא דלא מגבינן דיני קנסות, אם דחף שור הבהמה לבור, אפילו פקחית. אזי משלם בעל הבור ג' חלקים, והרביעי מפסיד הניזק. דליכא למימר מאי דליכא לאשתלומי כו'. מאחר שיכול להשתלם ממנו, כגון אם תפס, כדאיתא בפ"ק. ועוד שאם יבנה בית המקדש יכול להשתלם ממנו. וכן נמצא בפסקי מהרי"ח (הג"א סימן י"ב), וכן הסכים הטו"ר (

132

ים של שלמה מסכת בבא קמא פרק ז

 לומר קפחת סבי דבי רב. דהא רב חסדא קאמר ליה ולא משני כו'. ומה צריך לומר לרב הונא. אלא ש"מ שרב הונא אינו הסבי דבי רב. לכן נראה דעת רשב"ם עיקר, ואפילו לפי' התו'. מ"מ לעניין פסק הלכה בודאי ס"ל כוותיה, שיש חילוק דוקא בין גניבה לטביחה. אבל גבי שארי קנסות, אף דלא מחייב עצמו בקרן, קרי הודאה. ולא ממעט אלא טביחה, כמו שהוכחתי בראיות ברורות מן התלמוד. רק שרבא סובר לפי' התוספ', דדוקא בגניבה, היכא דמחייב עצמו בקרן, אבל לא בשארי קנסות. להכי אמר קפחת כו'. דאם רבא היה סובר ג"כ בשארי קנסות קרי הודאה. א"כ מאי אומר דהא

133

ים של שלמה מסכת בבא קמא פרק ח

 בבבל, מכל מקום אם תפס לא מפקינן מיניה. וכן פי רש"י להדיא. והרא"ש (סימן ב') חולק, וכתב לא נהירא, דקודם דתפס לא שיימינן, אלא אם כן כבר תפס, והכי גרסינן, א"ל אם תפס, כלומר אם תפס כבר, תשימו עכשיו, לידע כמה יחזיר. ונראה כדעת הרי"ף ורש"י והר"ן, דבשלמא גבי דיני קנסות, דאין דנין כלל בח"ל, רק אם תפס. אם כן קודם שתפס ליתא סברא לקבל עדות, או לשום ההיזק, כדפי' לעיל, בפ"ק סימן מ"ד. אבל הכא דממון מעליא הוא. רק משום דלא שכיחא לא עבדינן שליחותייהו, כדלקמן (פ"ד ע"ב). אם כן ראוי לשום קודם שתפס. דהתפיסה שכיח, דבודאי בכל טצדיקי

134

ים של שלמה מסכת גיטין פרק ד

 קנס וכתובה משתפגום ותזקוף עליו במלוה כו', איירי נמי בכהאי גוונא, והרמב"ם (ה' שמיטה פ"ט הי"ב) תפס שיטה אחרת, שחשב זקיפה במלוה משעת העמדה בדין, ואפשר דנמי טעמו בהכי, מאחר דזמן בית דין שלשים יום, הוי כזקיפת מלוה, והקאר"ו (ב"י חו"מ סימן ס"ז אות י"ט) רצה לחלק בין הכא לממון קנסות, דהתם בעי משעת העמדה בדין, וכתב דהתם משמע משעת העמדה בדין, ולא ידעתי איך משמע לשם, גם אין חילוק ביניהם, ושניהם אמת אליבא דהלכתא, רק אם תפרש משעת העמדה בדין צ"ל שלא כתבו פסק דין, דאי כתבו אינו משמט, כמו שכתב הטור (שם) והוא מספ' התרומות (שער מ"ה אות

135

ים של שלמה מסכת יבמות פרק ג

 ורחמנא אמרה מפיהם ולא מפי כתבם, והרי"ף האריך ורצה ליישב בעניין אחר, ואינו נראה, רק כדברי התו', וכן כתב הרא"ש (שם) וז"ל, ורי"ף כתב בסיגנון אחר, ומה שכתבתי הוא דברי התו', ועיקר ואין להשיב עכ"ל:יג. דין שאין לדון ע"פ עדות שבכתב בין בדיני ממונות בין בדיני קנסות, וכן בעדות אשה שזינתה, או לפסול עדות, אין דנין ע"פ השטר, ושם ביארנו, דאם מצא כתוב בשטר מת פלוני או נהרג, משיאין את אשתו, דבעדות אשה להתירה לינשא הקילו, ואפילו אין החתימה מקויימת, ומיהו אם מצאו כתוב בלא חתימת העד אין משיאין:פסק, רש"י פי' בחומש (דברים י"ט, ט"ו) (מפיהם ולא מפי

136

ים של שלמה מסכת יבמות פרק יד

 וישאנה החרש, משום קנסא שנשאת לאחר, ולא (דק) [דייקא], ומה שאמר גבי אשת פקח שהלך בעלה כו', ונשאת, דהוי סברי, יוציא החרש, ויקיים הפקח, היינו משום שעלה על דעתו, דלא חשיב נשואי חרש נישואין כלל אפי' מדרבנן, מאחר שהיא אשת פקח, אלא יוציא מביתו, ויקיים הפיקח, והסכימו, שאף היא באילין קנסות שקנסו חכמים, שתצא מזה ומזה, וכל י"ג דרכים בה, נמצא פסקן של דברים, דאשת חרש שריא ליה לעולם, אפי' נתגרשה, ונשאת, ואשת פקח, כל היכא שנשאת, ונתגרשה, אפי' לחרש אסורה, והיכא שהלך בעלה למדינת הים, שתיהן אסורות, וכן עיקר בעיני:ג. דין דשוטה אינה מתגרשת, מתקנת חכמים, וחייב הבעל

137

ים של שלמה מסכת קידושין פרק א

 דהאב ישראל יורש את בנו משומד, דאמאי קנסינן לאב. וכן בעל יורש אשתו המשומדת, אפילו אם מת מוריש לאחר שנשתמדה זכה הבעל בירושתה, ואף על פי שאינה ראויה לקיימה, והוי איסור דאורייתא, משנבעלה לגוי (ואז היא לא נחבשה) [מוהיא לא נתפשה] שאף הגוי במשמע, ותדע שלא קנסו לבעל שהרי, כל קנסות (לבעל) בפרק האשה רבה (יבמות פ"ז ע"ב) לגבי דידה הן, ולא לגבי דידיה, ואף על גב דאיסור דאורייתא הוא, ומקרי שארו, בר מלגבי טומאה, דגלי קרא, אף על גב דהתם (שם, צ"א ע"א) אמרינן יורשי כתובת', מאי עבידתייהו, ומשני כתובת בנין דכרין, מהו דתימא, איהו דעבדא איסורא קנסוה רבנן,

138

ים של שלמה מסכת קידושין פרק ג

 אחר עם השלטון, ובטל מקחו, להוציאו מידו, דאז שפיר הוי כגזלן, ויוצאת ממנו בדיינים. אבל היכא שנחסר דבר מגמר המקח, אז אין דינו אלא כרשע, כמו שמשמע מדברי מהר"ם דפרק ח"ה שהבאתי, ואין לומר דלמא הרוקח בקעה מצא, וגדר בה גדר, כאשר כתב הרמב"ם אף על פי שאין דנין דיני קנסות, כגון אונס ומפתה, ול' של עבד, גזילות, וחבלות, מכל מקום למגדר מילתא קונסין הבית דין, לפי תיקון השעה, וצורך הזמן, וכן פסק המרדכי בפרק השולח (גיטין סימן שפ"ד), ז"א, מדכתב נקרא רשע, ואין גזלן כמותו, משמע דדין גזלן ממש יש עליו, וזה פשוט, אלא כדפרישית, ועוד מצאתי להדיא בה"ג

139

לבוש מרדכי מסכת בבא קמא תוכן עניינים

 סוגיא דהקונה בית בא"י כותבין עליו אונו, ויתבארו בו הרבה דיני תרומות ומעשרות ושמיטין ויובל בזה"ז ובזמן בית שניענף א בשיטת הרמב"ם בדין קדושת הארץ ובחילוקי דינים בין תרומה מעשר וחלה. ענף ב שמיטה ויובל בבית שני ובזה"ז.סימן נד סוגיא דכל הנישום כעבד ודין בי"ד לדיני קנסות, ופירוש דשליחותייהו קא עבדינןסימן נה סוגיא דהכהו על ידו וצמתה ידו, וסוגיא דמעידני באיש פלוני שהפיל שן עבדו וסימא את עינוויתבאר סוגיא דגיטין דף מ"ב גבי חציו עבד וחציו בן חורין, ויתבאר אי חציו עבד וחציו בן חורין לדידן הוי כמעוכב גט שחרור, ומחלק בין חובל בבן חורין דהוא

140

לבוש מרדכי מסכת בבא קמא סימן ג

 קנסו כדי שלא יעשה כן, א"כ קנסו רבנן למי שמערב שלא יעשה כן, וקנסא מקנסא לא ילפינן, אף שקנסו במדמע, בדוחף מטבע של חבירו לא קנסו, אבל הכא (ה א) רצה לומר דר' חייא סבר היזק שאין ניכר שמיה היזק, [ותנא הזיקא דמינכרא ותנא הזיקא דלא מינכרא], א"כ אין כאן קנסות דרבנן, אלא גדרים דמזיק דאורייתא, וא"כ הא לא עדיף היזק שאינו ניכר מהיזק ניכר, וא"כ מה בדוחף מטבע לים הגדול שניכר וגלוי לכל שהמטבע מונחת במקום שאין להשתמש בה, פטור, משום דאין חסרון ופגם בעצם הדבר, מכל שכן היכא שעירב איסור בהיתר באופן שההיתר לא נעשה איסור, דחתיכה לא

1234567891011121314151617181920