קנסות

קנסות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1332 מקורות עבור קנסות. להלן תוצאות 101 - 110

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


101

פסקי ריא"ז - הערות מסכת בבא קמא פרק ט - הגוזל עצים

 מזיד חייב מ"ט היזק שאינו ניכר שמיה היזק כו', ור' יוחנן אמר לאו שמיה היזק, ומה טעם אמרו במזיד חייב שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו ואומר פטור אני, ופוסק רבינו כר' יוחנן, ומ"ש רבינו: חייב לשלם בכל מקום, ר"ל אף בזמן הזה דאין דנין דיני קנסות מ"מ מחייבין אותו, וכ"ה שיטת הרמב"ן בספר הזכות סוף מסכת יבמות, וכ"כ המאירי גיטין שם עמ' 220 בשם שיש חולקים לומר שאין זה כשאר קנסות הואיל ואינו משלם אלא כפי מה שהזיק ומגבין אותו בבבל, וכן הדין כדי שלא לפתוח דלת לנזקין, ודעת הראב"ן ריש מכילתין (עמוד קפה, ב)

102

פסקי ריא"ז מסכת ברכות פרק ז - שלושה שאכלו

 מתחילין מן הקטן עד שמגיעין לחמשה, וכשמגיעין לחמשה חוזרין ומתחילין מן הגדול, והוא מזומן לברכה. ואם רצה נותן רשות לאחר ונוטל ידיו תחלה לחמשה ומברך ברכת המזון. והמזומן לברך ברכת המזון (וחזר) [* וקדם] חבירו ובירך, חייב ליתן ארבעים זהובים87, כמו שביארנו בהלכות כיסוי הדם. ונראה בעיניי שאין דנין דיני קנסות [הללו] בזמן הזה88.לב. אין מכבדים89 לא בדרכים ולא בגשרים, אלא בפתח הראוי למזוזה, וכן אין מכבדים בידים מזוהמות. שלשה שהיו מהלכין בדרך90, הרב באמצע וגדול ממנו בימינו וקטן משמאלו. ולא שילכו בצדו ממש, שהמהלך כנגד רבו הרי זה בור והמהלך אחרי רבו הרי זה מגסי

103

פסקי ריא"ז - הערות מסכת גיטין פרק ד - השולח

 וכס"מ שם פ"ה הי"ז.181 משנה וברייתא מג, ב.182 מימרא דריב"ל מד, א וכליש' בתרא.183 הרי"ף [כג, א] וכ"ד הרמב"ם עבדים פ"ח הי"ט ע"ש כס"מ.184 עי' רא"ש סמ"א [מביאו הכס"מ שם] ותמהתי על דברי הגאון דמה ענין זה לקנסות דאין גובין בבבל דהיינו קנסות שחייבה תורה ואין גובין אותם בבבל משום דבעינן מומחין ואין סמיכה בבבל, אבל אם חכמים תקנו קנסות לעשות סייג לתורה למה לא יגבו אותם בבבל. ועי' ק"נ שם אות ג דאף הרי"ף מודה בשאר קנסות שתקנו חכמים לעשות סייג לתורה דגובין בזה"ז ורק בקנס גדול כזה עד עשרה או מאה בדמיו אין להם

104

פסקי ריא"ז מסכת כתובות פרק ג - אלו נערות

 75, ואפי' אדם כשר הבא לצאת ידי שמים אינו משלם אלא על פי עדים ואע"פ שהוא מודה בדבר כמבוא' בקונט' הראייות בראיי' ה'. אבל76 הפגם והצער הרי הן כשאר תשלומי ממון שאדם מתחייב בהן על פי עצמו בין שאמ' אנסתי בין שאמר פיתיתי77.יב. ואין דנין דיני קנסות בדייני חוצה לארץ אלא בדייני [ארץ] ישראל שהן מסומכין. וכן כל הנזקין שהוזק האדם בין על ידי אדם בין על ידי בהמה אין גובין אותו בחוצה לארץ78 כמו שביארנו בפרק החובל79.יג. אע"פ שאין דנין דינין80 בחוצה לארץ אם תפש הניזק ממונו שלמזיק כנגד נזקו81 שהזיקו

105

פסקי ריא"ז מסכת מכות פרק א - כיצד העדים

 אם הודו מעצמן ואמרו שקר העדנו שבאותו היום לא היינו במקום העדות אלא במקום פלו' היינו, הרי אילו פטורין מלשלם, שאין אדם משלם קנס על פי עצמו אלא על פי עדים כמו שביארנו בהלכות בבא קמא בפרק [מרובה], לפיכך אין דנין עדים זוממין אלא בדיינין מוסמכין, כדרך שביארנו בשאר דיני קנסות בפרק החובל13.טו. עדים שהעידו על הכהן שהוא בן גרושה או חלוצה והוזמו, אין אומרין ייעשו הם כבן גרושה ובן חלוצה אם היו כהנים, שאי אפשר לפסול הם וזרעם, ואין אני קורא בהם כאשר זמם לעשות לאחיו, אלא מכין אותם מלקות ארבעים מפני שעברו על לא תענה ברעך

106

פסקי ריא"ז מסכת סנהדרין פרק א - דיני ממונות בשלושה

 כנכנס לערוך הדין לפניו, ואם יש לו עת קבוע ליכנס ללמוד לפניו נכנס בעת שרגיל ליכנס לפניו ואינו חושש, וכל זה מבואר בפרק שבועת העדות79.מח. דיני ממונות בשלשה, ויכולין שלשה דיינין להזמין בעלי דינין ולכופן לדין, ואם היו מומחין שהן המוסמכין שבארץ ישראל יכולין לדון אפילו דיני קנסות, כגון תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה, וחמשים כסף שלאונס ומפתה, ומאה כסף שלמוציא שם רע, וכיוצא בהם מדיני הקנסות. וכן דיני גזילות וחבלות כולן צריכין שלשה דיינין מומחין80, ושנים שדנו אין דיניהן דין אלא אם כן קיבלו עליהם בעלי דינין81.מט. אפילו דיני הודאות והלוואות צריכין מן התורה

107

פסקי ריא"ז - הערות מסכת סנהדרין פרק א - דיני ממונות בשלושה

 דיניהם דין, איתיביה רבי אבא לר' אבהו דן את הדין וזיכה את החייב וחייב את הזכאי, טימא את הטהור טיהר את הטמא מה שעשה עשוי ומשלם מביתו הב"ע דקיבלוהו עלייהו, שמע מינה דשלשה אע"ג דלא קיבלנהו דיניהם דין. ומ"ש: ואם היו מומחין שהן המוסמכין שבארץ ישראל יכולין לדון אפילו דיני קנסות מהא דאמר בגמרא ג א: אלא אמר רבא תרתי קתני, פירש"י דיני ממונות דהיינו הודאות והלואות בשלשה כל דהו, וגזילות וחבלות ג' מומחין. ומ"ש ומאה כסף שלמוציא שם רע היינו דהתביעה היתה רק על דיני ממונות של מוציא שם רע היינו אחר שהביא האב עידי הזמה, עיין להלן הערה

108

דברי מלכיאל חידושים הדרן לסיום מסכת הוריות

 התוספות שם דקושיית הש"ס שאחד לוה וכו' הוא למאן דאמר שעבודא דאורייתא, ואם כן שמואל לטעמיה דסבירא ליה שעבודא לאו דאורייתא בסוף בבא בתרא [קעה, א]. וכן כתבו התוספות שם דלמאן דאמר שעבודא לאו דאורייתא בעי לאוקמא כשעמד בדין, עיין שם ד"ה שעמד בדין, ואם כן לא הוי כלל דיני קנסות. אבל מאן דאמר שעבודא דאורייתא יסבור מבעה זה אדם, או על כל פנים יסבור כשמואל, וסיפא אתא לאשמועינן כרבי טרפון, וכנ"ל. וכן צריך לומר למאן דאמר פלגא נזקא ממונא דעל כרחך יסבור או כרב או דשעבודא לאו דאורייתא, וכנ"ל.גם יש לומר דסבירא ליה אשו משום חציו, אך זה

109

חידושי ושיעורי ר' ברוך בער מסכת בבא מציעא סימן נז

 התוס' דא"נ דכל קנס הוי למפרע והביאור דהמעשה הוא הפועל בחיוב ורק דהוי דין לעיכובא בקנס אמאי תנן לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה או עד שמת האב קנסא לעצמה והא משעת פיתוי זכה בא האב. ותירצו תוס' דקנס דפלגא נזקא שאני וכן הקנס דיציאת עבד שאני דדוקא בהני תרי קנסות הוי למפרע דגלי קרא אבל בשאר קנסות לא הוי למפרע, ע"כ.והרשב"א (ב"ק פרק מרובה) חולק על התוס', דהביא שם ראי' מהא דטבי עבדו דתפיסה קודם היציאה לא מהני דהא טבי עבדו הי' תפוס בעצמו, ואח"כ הקשה מהא דהפיל שינו וסימא את עינו דיוצא לחרות ומשלם דמי עינו אם

110

חידושי ושיעורי ר' ברוך בער מסכת בבא קמא [בחלק א] סימן כא

 עכ"ל. דין זה מבואר במשנה שבועות ל"ו ועיין בתוס' כתובות מ"ב שהקשו דתיפוק לן דעבדי כמקרקעי דמו וא"כ הרי פטור משבועת הפקדון ואפילו אם הוי ממונא, ותירצו דאתי כמ"ד - והוא ר"מ - דס"ל נשבעין על העבדים ולפי"ז הרי קשה על הרמב"ם דפסק דאין קרבן שבועה על עבדים א"כ למה חשבי' בדיני קנסות ותיפוק לי' דאין קרבן שבועת הפקדון על עבדים, וכבר הקשה זאת הקצוה"ח בסי' צ"ה יעו"ש בדבריו.2ואשר נראה פשוט בדעת הרמב"ם, דהרמב"ם מפרש דהקרבן שבועה אינה על גוף העבד אלא על דמי העין או השן שחבל אח"כ וזה הא הוי תביעת ממון ולא תקשי דאיך שייך זה לקנס

1234567891011121314151617181920