קנין

קנין מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 22107 מקורות עבור קנין. להלן תוצאות 101 - 110

בפרוייקט השו"ת המקוון 344 126 מקורות


101

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער יג

 ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער יגשער א - כסף א) מה שכתב רבינו אבל במקום שכותבין את השטר לא קנה עד שיכתוב את השטר הנה הר"ן בפ"ק דקדושין שם כתב דדין זה הוא בין שנהגו לכתוב שטר קנין שהוא בלשון שדי מכורה לך ואפילו אם כתב בלשון עבר מכרתי הוא ג"כ לשון של שטר קנין ובין במקום שנהגו לכתוב שטר הודאה, דהוא שטר שבא רק לראי' בעלמא דאין הקרקע ניקנית בו [הובא ברמ"א חו"מ סי' קצ"א סע"ג] אמרינן דהלוקח לא סמכא דעתיה לקנות אלא עד שיכתוב לו את השטר, מיהו במקום שנהגו לכתוב שטר קנין תולה

102

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער יד

 מישראל, וכן ישראל הקונה מעכו"ם אינם קונים בכסף אלא בשטר וע"ז מביא רבינו כדרג' ישראל הבא מחמת עכו"ם כו' ואף דהרשב"ם פי' הך מימרא לענין חזקת ג' שנים, מ"מ רבינו סובר דמדיוק לשון הגמר' דקאמרה מה עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר מוכח דכונת הסוגי' היא גם שאין לו חזקת קנין, דאי רק לענין חזקת ג' שנים היה צ"ל מה עכו"ם אין לו חזקה אף ישראל הבא מחמת עכו"ם אין לו חזקה ומדסיימו אלא בשטר מוכח דרצו לומר על עקר דין חזקה בין חזקת ג"ש ובין חזקת קנין לא שייך בעכו"ם אלא בשטר, וכ"פ גם הרמב"ם שהביא דין זה בפ"א

103

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער טו

 החפץ לפלוני וע"ז מסיים רבינו דיד לוקח על העליונה ומשמע ד"ר אפילו קודם שיגיע החפץ לידו הוי נמי ידו על העליונה, ומוכח מזה דסובר דקנין הודאה שייך נמי במכר יעוי' מה שכתבנו מזה בשער א' דרך הרביעי.כתוב בקצוה"ח סי' קצ"ד וז"ל וכיון שמודה שמכר באופן המועיל הוי קנין אע"פ ששניהן יודעים שאינו כן כו' הן אמת דכבר נחלקו רבוותא בקנין אודיתא אם מהני בבריא או אינו אלא בשכ"מ אלא שכבר הכריע הש"ך בסי' ס' כהפוסקים דה"ה בבריא וכן הרמב"ם פי"א ממכירה הט"ו דמפרש שם וכן בסי' מ' סק"א דהוא משום קנין אודיתא יעו"ש ונלמד מב"ב קמ"ט יעו"ש בתוס' ובנ"י

104

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער טז

 שיטת הראשונים בדין זה, דרש"י ב"מ י"ד ע"א כתובות צ"ג ע"א פירש דאיירי שהלוקח עדיין לא נתן דמי השדה, דמשמע שאם היה נותן הדמים אינו יכול לחזור אפילו אם לא החזיק והקשו בתוס' הא בכה"ג ה"ז מילתא דפשיטא דיכול לחזור אפילו לא מחמת עוררין כיון דעדיין לא הי' שום מעשה קנין, ועל מש"כ בסוגי' משהחזיק אינו יכול לחזור פירש"י ז"ל משום דקנה אותה בחזקה הרי מבואר מפירושו דמה דאמרה הסוגי' מאמתי הוי חזקה מכי דייש אמצרי הכונה היא על מעשה קנין חזקה וע"ז הקשו בתוס' דלא מצינו שזה יחשב לחזקה ע"ש בתוס' ב"מ י"ד ע"א, ובתוס' ב"ק ט' ע"א הוסיפו

105

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער יז

 אמכרנו כו' אע"פ שהחזיק בבית אחר שקיים התנאי לא קנה שזו היא אסמכתא לפי פירוש הגר"א איירי הרמב"ם אפילו אם עשה הקנין בשעה שהתנה התנאי רק לא אמר ע"מ או מעכשיו ולכן אנו אומרים דהוי אסמכתא בעלמא, א"כ יש להעיר הא בלשון הרמב"ם מוכח דאיירי שבזמן התנאי לא עשה מעשה קנין רק אח"כ כי הרי כתב והלך עמו אע"פ שהחזיק אחר שקיים התנאי דמבואר דאיירי שמעשה הקנין הוא עושה רק אח"כ ומנ"ל לומר דאפילו אם עשה הקנין בזמן שהתנה שהוא ג"כ דין אסמכתא, אמנם זה פשוט דאדרבא הרמב"ם נקט בלשונו רבותא טפי דאפילו אם מעשה הקנין הי' אחרי שכבר קיים

106

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער יח

 כן הוא גירסת רבינו בסוגי', אבל בגירסא דידן כתוב לפי שאין אשה נקנית בחליפין וכן הרי"ף, אמנם פירשו התוס' גם גירסא דידן דהוא משום גזרת חליפין ומטעם דאפקעינהו רבנן לקדושין מינה, וביאור דבריהם נראה דמתנה ע"מ להחזיר גוף המתנה קנויה למקבל ודעת הרא"ש בסוכה מ"א והריטב"א בקדושין ו' סברי דהוי קנין עולמית ומה שהמקבל צריך להחזיר אותה לנותן הוא רק מדין התנאי שהתנה הנותן, ולכן כתבו שם דבזמן שהמקבל מחזיר צריך שיקנה בקנין וז"ל הריטב"א שם ומיהו מתנה ע"מ להחזיר הקנאה גמורה היא וממון שלו וכשמחזירה לו הקנאה גמורה בעי כשאר הקנאות דעלמא עכ"ל א"כ כשהמקדש נותן כסף קדושין ע"מ

107

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער יט

 לי אלא ע"מ שהמת"כ שלי דהוא לשון שיור [כדברי הריטב"א שהוא שיטת הרמב"ן שמביא שם המחנ"א וגם בהמשך דברינו הבאנו לשונו ומה שיש לדון בעומק כונתו] מההיא דפ' החובל דף צ' וב"ב דף נ' בפלוגתא דהמוכר עבדו ע"מ שישמשנו שלשים יום דר"מ אומר ראשון ישנו בדין יום או יומיים קסבר קנין פירות בקנין הגוף כו' אלמא דהוא לשון שיור משו"ה קאמר ר"מ ק"פ כקה"ג דמי, דאי אמרת דתנאה הוי א"כ מה שייך הכא קנין פירות הלא המוכר הכל מכר ומה שחייב לשמש לרבו ראשון אינו אלא לקיומי תנאה יעו"ש במחנ"א וכבר ביררנו והבאנו דברי המחנ"א בשער ב' הדרך הראשון ומה

108

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער כג

 בדרך הד' דכל שפירש [אולי יש לתקן וכצ"ל שפירשנו] באותן ג' דינים דכונתו על ג' הדינים הראשונים שכבר פי' דינם, אבל הדין הרביעי שאנו מפרשין הוא ענין אחר כו', כ"נ פירוש כונת ד"ר ז"ל.ב) הדין הראשון תדע כו' נתקיים המקח כו' מדברי רבינו אלו מבואר דאיירי שהי' קנין ביניהם, ואף דאיירי שאין הלוקח עומד ע"ג של החפץ, אפ"ה אפשר שיהי' קנין סודר או דנתן לו מעות דמועיל שהחוזר בו קאי במי שפרע, ובכה"ג תנן במתני' דאם נמצא שהוא רע הלוקח יכול לחזור ואינו מקבל מי שפרע ולא המוכר.הרי"ף ז"ל בפ' הספינה בסוגיין כתב וז"ל חזינן לגאון דקא מוקמי

109

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער כה

 אלו ספק והמוציא מחבירו עליו הראי', ולכאורה ר"ל דאם הלוקח כבר נתן דמי המקח הרי נעשה המוכר למוחזק ועל הלוקח להביא ראי' וכיון דהוי ספיקא דדינא ה"ז קולא לנתבע שהוא המוכר ועל הלוקח ליקח עם אלו הטרשים ונמדדים עמה, אבל אם עדיין הלוקח לא נתן דמי המקח וכבר הי' ביניהם קנין הרי המוכר הוא המוציא דמי המקח וממילא קולא לנתבע שהוא הלוקח ואין נמדדין עמה, אכן יש להעיר אם המוכר חייב ליתן ללוקח שדה חלקה בלא טרשין או שחשיב מוחזק בשדה משום חזקת מרא קמא ויוכל לבטל מחמת הספק את המקח וצ"ב בזה אבל דברי הר"י מיגש שהכריע שאין נמדדין

110

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער כו

 להוציא השדה שקנה המוכר לאחר שמכר ללוקח ראשון השדה שטרף ממנו הבע"ח הא לא השתעבד השדה השני' ללוקח הראשון, אכן נראה ברור דרבינו שסיים דבריו וכתב על הדרכים שנפרש כוון לפרש את הסתום וכונת רבינו על מה שכתב לקמן בשער כ"ז בתוך המשך של הדין העשירי וז"ל אבל תדע דכל קנין שלא קנה בשעת ההלואה אלא לאחר שלוה משניהם כו' דפסק שם רבינו דאקנה קנה ומכר משתעבד אפילו לדעת חכמים דאמרי אין אדם מקנה דשלב"ל, ולפי"ז ברור דכונת רבינו כאן בכה"ג שכתב מוכר ללוקח ראשון בשטר שהוא משעבד אפילו הנכסים שיקנה אח"כ משו"ה שפיר כתב רבינו כאן דאם המוכר קנה

1234567891011121314151617181920