קנוניא

קנוניא מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1231 מקורות עבור קנוניא. להלן תוצאות 1 - 10

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


1

משנה מסכת בבא בתרא פרק י

 ידי ערב לא יפרע מן הערב ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב רבן שמעון בן גמליאל אומר אם יש נכסים ללוה בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר הערב לאשה בכתובתה והיה בעלה מגרשה ידירנה הנאה שמא יעשו קנוניא על נכסים של זה ויחזיר את אשתו:משנה ח[*] המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים על ידי עדים גובה מנכסים בני חורין הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין ערב היוצא לאחר חיתום שטרות גובה מנכסים בני חורין מעשה בא לפני רבי ישמעאל ואמר

2

משנה מסכת ערכין פרק ו

 משנה א[*] שום היתומים שלשים יום ושום ההקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה רבי אליעזר אומר כשיגרשנה ידיר הנאה רבי יהושע אומר אינו צריך כיוצא בו אמר רבן שמעון בן גמליאל אף הערב לאשה בכתובתה והיה בעלה מגרשה ידיר הנאה שמא יעשה קנוניא על נכסיו של זה ויחזיר את אשתו:משנה ב[*] המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב אין האשה יכולה לגבות כתובתה מן ההקדש ולא בעל חוב את חובו אלא הפודה פודה על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב את חובו הקדיש תשעים מנה והיה חובו מאה מנה מוסיף עוד דינר

3

תוספתא מסכת קידושין (ליברמן) פרק ג

 מנת שיש לי מאתים זוז הרי זו מקודשת שמא יש לו בסוף העולם על מנת שיש לי מאתים זוז במקום פל' אם יש לו באותו מקום מקודשת ואם לאו אינה מקודשת הלכה געל מנת שיש לי ביד פל' אע"פ שאמר אין לו בידי מקודשת שמא עשו קנוניא עד שיאמר יש לו בידי אם אמר יש לו בידי מקודשת ואם לאו אין מקודשת על מנת שאראך מאתים זוז אם הראה על השלחן אין מקודשת שלא אמר להראותה אלא משלו הלכה דעל מנת שיש לי בית כור עפר הרי זו מקודשת שמא יש לו בסוף העולם על מנת שיש לי

4

ספר הלכות גדולות סימן מט - הלכות הלוואה

 ליה האי דלא תבעך משום דגוי דיניה בתר ערבא אזיל, ואיכא דאמרי אפילו למאן דאמר חיישינן לצררי כיון דגוי דיניה בתר ערבא אזיל אי לאו דצררי אתפשיה לא הוה עביד ביה ערבותא.וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר הערב לאשה בכתובה והיה בעלה מגרשה ידירנה הנאה שמא יעשו קנוניא על נכסיו של זה ויחזיר זה את אשתו. [פסק] ואי אבא ערב דכתובתא דבריה הוא, אף על גב דאית ליה נכסי לבריה משתעבד, מאי טעמא, אב לגביה בריה שעבודיה משעביד נפשיה, כדקאמרינן משה בר עצרא ערב דכתובה דכלתיה הוה, רב הונא בריה צורבא מרבנן הוה והוה דחיקא ליה מילתא, אמר

5

ספר המקח והממכר לרב האי גאון שער כז

 יג) אמר רב נחמן כל טרפא דלא כתיב בה וקרעיניה לטרפא לאו אדרכתא היא וכל שומא דלא כתוב בה וקרעיניה לאדרכתא לאו שומא היא.התשיעי צריך שישבע ב"ח בשעה שטורף מן הלוקח שעדין לא גבה ולא כלום מאותו שטר ואף על פי שיש שם הודאה מלוה דחיישינן שמא קנוניא עשו המלוה והלוה על הלוקח כדגר'יד) מנכסים משועבדים כיצד מכר נכסיו לאחרים והיא נפרעת מן הלקוחות לא תפרע אלא בשבועה.והאשה שגובה כתובתה בחיי בעלה וטורפת כתובתה מן הערב שערב לה בכתובתה אף היא נמי צריכה שידירוה כדי שלא תחזור ותנשא לו לעולם דחיישינן שמא קנוניא היאטו) כן היה

6

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער ו

 שבועה בטענת שמא רק בטענת ברי כדתקון רבנן שבועת היסת] ולא דמי לכאן עכ"ל דהכא איירי דפקדינהו למיזבין ולזבוני משתבעי בטענת שמא מדין אפוטרופס וחביריו דאגב דטרחי בשלו מורי היתרא תדע דלגבי אלמנה שמכרה שלא בב"ד צריכה שבועה ופי' רב האיי גאון דאע"ג דזבינא בב"ד הדיוטות צריכי שבועה דדלמא עבדי קנוניא בהדי לוקח ולא ידעי הנך ג' הדיוטות כו' עכ"ל סבעה"ת שם.והנה בלשון הרמב"ם כתוב דמשביעין אותו שלא גזל לו כלום, אבל בלשון רבינו כתוב דדין השבועה היא שלא נתאנה על ידו ומשמע דלענין חשד גזילה סובר רבינו דכיון דהימנוהו בזה שעשה לו לשליח ודאי שאין לחשוד אותו שגזל

7

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער יג

 מזיק עכ"פ אותן הדמים שנתן לו.והנה הש"ך בסי' ס"ו ס"ק ק"ט בתו"ד כ' להקשות אם נפרש דחייב לשלם רק הדמים שקבל ולא מש"כ בתוך השטר, א"כ למאן דלא דאין דינא דגרמי א"צ להחזיר אפילו מעותיו שנטל וזה ודאי תימא האיך יחזיק של חבירו כדין וכל אחד יעשה קנוניא וימחול שט"ח שמכר לחבירו, אלא ודאי למאן דלא דאין דינא דגרמי צריך עכ"פ להחזיר לו מעותיו שנטל וא"כ לדידן דדאין דינא דגרמי בע"כ צריך לשלם כל מה שכתוב בשטר וכ"כ ראב"ן כו' עכ"ל ולכאורה צ"ע מה שכתב בפשיטות דאפילו למאן דלא דאין דינא דגרמי יצטרך להחזיר הדמים שנטל, הא בסוגיא איתא

8

משפטי שבועות לרב האי גאון חלק ב שער ט

 הא' אינו טורף משעובדין אלא אם אינו מוצא בני חורין, כמ"ש (גיטין רפ"ה) אין נפרעין מנכסים משועבדין במקום שיש בני חורין. הב' אינו נפרע אלא מן הלוקח האחרון, שיכול כל אחד לומר לו הנחתי לך מקום לגבות ממנו. והג' הבא [להפרע] מן הלקוחות נשבע ונוטל, ואעפ"י שמודה הלוה, שחיישינן שמא קנוניא עשו המלוה והלוה כדתנן (כתובות פ"ז א) מנכסים משועבדים כיצד, מכר נכסיו לאחרים והיא נפרעת מן הלקוחות לא תיפרע אלא בשבועה. וכן מי שהקדיש כל נכסיו ואחר כך הודה שאני חייב לפלוני כך וכך נשבע הבעל חוב ונוטל. אבל אם המקדיש הודה בעת מותו שכך וכך אני חייב לפלוני,

9

תשובות הגאונים - הרכבי סימן צו

 תשובות הגאונים - הרכבי סימן צווששאלת אם יש חלוק בין הלואה בעדים ובין הלואה בהודאת הלוה בלבד בלא עדים. והתשובה אם אין הממון מספיק לשניהם יחד ואמר [המלוה] שיש לו עדים לזה שאין לו עדים אתה אין לך כלום [על הלוה] אלא שעשיתם עלי קנוניא. - התשובה בזה לדעתי היא שכמו שהמלוה בעדים יכול לטעון טענה זו על המלוה בלא עדים כמו כן יכול המלוה בלא עדים לטעון זה על המלוה בעדים. כי אפשר גם כן שהמלוה בעדים נפרע חובו. הלא תראה כי שני מלוין בשטר אם אין הממון מספיק לשניהם כל אחד מהם יוכל להשביע את חברו שלא נפרע משטרו

10

תשובות הגאונים שערי צדק חלק ד שער ד סימן ג

 רבנן ס"ל דמטלטל' לא משתעב' לכתובה. ואמרינן (ערכין דף כ"ג): ההוא גברא דבעא לאפקועה לכתובה לאיתתיה, זבנינהו לנכסיה לאיניש מעלמא והדר גירשה לדביתהו, תבעה כתובתה אמר לה מטלטלין לכתובה לא משתעבדין ומקרקעי זבינתינהו. שלחה רב יוסף בריה דרבא לקמיה דרב פפא: הערב לאשה בכתובתה והיה בעלה מגרשה ידיר הנאה משום קנוניא +(א"ע ק"ב ז' ט')+. ותנינא: המקדיש נכסיו, תנינא לוקח מה הוא, אמר ליה תנא כרכלא נחשוב וניזיל, כיון דמינכרא מילתא דבקנוניא עבד לאפקועה לכתובתה דאיתתיה זביני ללוקח לאו זביני ושקלה כתובתה מן מקרקעי. וגמרינן מינה דמטלטלי לכתובה לא משתעבדין. והאי נמי לאו כל כמיניה דמיתערם ומתפיס להו למטלטלי לאשתו.

1234567891011121314151617181920