קידוש

קידוש מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 7640 מקורות עבור קידוש. להלן תוצאות 141 - 150

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


141

אלשיך תהלים פרק קיח

 ואחר כך "ונשובה", ואל יקשה לפניך, כי הלא אתה החילות במצרים שעם היותנו עובדים את הטלאים במצרים ואמרנו הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו (שמות ח כב), צויתנו לקשור בכרעי המטה את הטלה ולאמר למצריים כי לשוחטו לשם אלקינו היינו עושים, ונערה למות נפשנו שיסקלונו ומסרנו נפשנו על קידוש השם, ומי הביאנו בתכיפות הנמרץ ההוא מן הקצה אל הקצה מהיות עובדי עבודת אלילים אל היותנו מוסרים נפשנו על קידוש ה', אם לא שהערת עלינו ממרום. וזהו "חדש ימינו כקדם" שהוא במצרים להתחיל להשיבנו. וזה יהיה מאמרנו פה, הנה גם שאין אנו ראויים הנה א - ל ה' בחסד א -

142

אמת ליעקב בראשית פרשת בראשית פרק א

 מדעתו הרחבה מתוך ידיעות בחכמות חיצוניות, כלומר שלא מחכמת התורה, אלא הרי זה פיליסופיא בעלמא12 - ונאמר שכבר השיג עליו הגר"א ביו"ד סי' קע"ט סקי"ג שהפיליסופיא הטתו ברוב לקחה ועיי"ש, והרמב"ם כתב פרקים אלו רק בתור הקדמה לספר יד החזקה, ועיקר הספר מתחיל מפרק ה': כל בית ישראל מצווין על קידוש השם וכו', ואין לדמות טעויות בהלכות אלו לטעויות בהלכות שבת וכדומה, ודו"ק..בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ.כתב בעל הטורים: בראשית אותיות א' בתשרי נברא העולם עכ"ל. אמנם עיין בתוס' פ"ק דר"ה [דף ח' ע"א ד"ה לתקופות] שכתבו דלמאן דאמר בתשרי נברא העולם היינו בכ"ה אלול נברא

143

אמת ליעקב בראשית פרשת לך לך פרק טז

 את הארץ וגו', א"כ י"ל דכוונת הרמב"ן היא על ברית בין הבתרים, וזה הא קדים הרבה למעשה דהגר.ועיין בפרשת דרכים שם (ד"ה הכלל העולה) שכתב שהמבחן לידע אם יצאו ישראל מכלל בני נח לגמרי או לא הוא הצלתו של אברהם אבינו מאור כשדים, שהרי בני נח אינם מוזהרים על קידוש השם כו' והרי זה חובל בעצמו ועובר על מה שכתוב ואך את דמכם וכו', ועיי"ש שביאר בזה את הפסוקים בישעיה קאפיטל כ"ט: בית יעקב אשר פדה את אברהם וגו'. והנה אור כשדים הא ודאי דקדים טובא [אפילו לברית בין הבתרים], אלא ודאי דאע"ג דמהר"ש יפה תלה לה במצות מילה,

144

אמת ליעקב בראשית פרשת חיי שרה - תולדות פרק כה

 כ"ח] שביארתי שבודאי השפיע יצחק גם על בני דורו], אבל בשביל עתידו של עם ישראל וביסוסו כעם הנבחר, לא היתה השפעתו של יצחק פחותה יותר מהשפעתם של אברהם ויעקב. כל אחד מהאבות השריש והנציח את מדתו בטבעו של עם ישראל, ואכן, אפילו מדתו של יצחק, הקרבה עצמית ומסירות נפש על קידוש השם, נשתרשה בטבע היהודי, ומאז ועד עתה מדה זו היא שנתנה את הכח והאומץ לכלל ישראל למסור את נפשם על קידוש שמו המיוחד, ודו"ק היטב בכל זה.(כ) רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי.פירש"י וז"ל: וכי עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות לבן מפדן

145

אמת ליעקב בראשית פרשת תולדות פרק כז

 צריך לעבור "מעשה עקדה" - נסיון נגד מהותו וטבעו - כדי לזכות בשכר הנצחי של אבי העם הנבחר.ולפי זה עלינו לבאר מהו היה הנסיון העל טבעי של יצחק, כי הלוא מעשה העקדה לא היה נגד טבעו המציאותי, ואדרבה, הרי יצחק מסמל את מדת הדין והגבורה, פחד יצחק, ולמסור את נפשו על קידוש השם הוא חלק מעבודתו השגורה והרגילה, וא"כ היכן התנסה יצחק באופן שהתנסו בו אברהם ויעקב?אולי יש להציע ש"העקדה" של יצחק עדיין לא היתה אבל היא תהיה לעתיד לבא. הגמרא במסכת שבת [דף פ"ט ע"ב] אומרת בזה"ל: מאי דכתיב כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו

146

אמת ליעקב בראשית פרשת וישלח פרק לב

 ברא"ם שכתב וז"ל: וא"ת והלא עשו גברא אלמא הוה ושמא הביאם בעל כרחם, י"ל אפ"ה לא היה להם לשמוע לו שהרי נמנו וגמרו כו' על עבירות שבתורה כו' יעבור ואל יהרג חוץ מע"ז וג"ע וש"ד וכו' עכ"ל. ומוכח מדבריו דבן נח מצווה למסור נפשו, ואפילו אם נסבור שאינו מצווה על קידוש השם [סנהדרין דף ע"ד ע"ב], מ"מ אם יאמרו לו זיל קטיל פלניא ואי לא קטילנא לך מחויב למסור נפשו משום מאי חזית וכו'. והמל"מ חידש זאת מדעתו3.(ט) אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה.פירש"י וז"ל: מחנה משמש לשון זכר ולשון נקבה וכו',

147

אמת ליעקב שמות פרשת בא פרק יב

 אמת ליעקב שמות פרשת בא פרק יב(ב) החדש הזה לכם ראש חדשים.פירש"י וז"ל: הראהו לבנה בחדושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חדש עכ"ל. אמנם הרמב"ם [פ"א מהלכות קידוש החודש הל"א] כתב בזה"ל: ונאמר החדש הזה לכם ראש חדשים כך אמרו חכמים הראה לו הקב"ה למשה במראה הנבואה דמות לבנה ואמר לו כזה ראה וקדש עכ"ל. לכאורה היה אפשר לומר כפשוטו, דכיון שהיה בר"ח עצמו כדמוכח במסכת שבת [דף פ"ו ע"ב]11, א"כ אפשר שהראהו הלבנה בחידושה ממש12. ועיין בלשון הפירוש [על הרמב"ם שם] שכתב וז"ל: באמרו הזה רמז על מה שהעתיקו רז"ל שהקב"ה הראה למשה

148

אמת ליעקב ויקרא פרשת ויקרא פרק ב

 נכון בנתינה, שהרי כתוב ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות המזבח, ואין זו קבלה אלא תחלת זריקה, ולפיכך פירש דמדכתיב בלשון ולקח [משמע דלשון קבלה הוא].ולולא פירש"י היה נראה לי לפרש דה"ק: מדכתיב "מדם החטאת" משמע דהדם נתקדש ביחוד, מלבד קדושת הפר או השעיר שהסכין קדשו, אלא קידוש דם בעצמו, והיינו קבלה - וכדאמרינן בעלמא בפ"ב דסוטה [דף י"ד ע"ב] מידי דהוי אדם דם לאו אע"ג דקדישתיה סכין בצואר בהמה הדר מקדיש ליה בכלי שרת וכו', ועיי"ש.

149

אמת ליעקב ויקרא פרשת שמיני פרק י

 שהיה בארץ ישראל - דמצות חלה שלה מן התורה - לפיכך ברכתה ג"כ בלשון התורה "להפריש תרומה", אבל הרמ"א שהיה בחו"ל כתב "או להפריש חלה" והיינו לשון חכמים.וכיון שכן י"ל דהמחבר והרמ"א לענין הבדלה אזלי לטעמייהו, דהנה באו"ח [ריש סי' רצ"ו] כתב המג"א וז"ל: הרמב"ם פכ"ט כתב דהבדלה היא דאורייתא כמו קידוש וי"א שהיא מדרבנן (מ"מ שם) ועיין סוף סעיף זה, עכ"ל המג"א. וביאר דבריו במחצית השקל, דבזה תליא מחלוקת שבסוף הסימן אם נשים חייבות בהבדלה, דלמ"ד הבדלה דאורייתא גם הנשים חייבות וכו', עיי"ש. והנה מלשון השו"ע [סי' רצ"ו ס"ח] שכתב נשים חייבות בהבדלה כשם שחייבות בקידוש ויש מי שחולק עכ"ל,

150

אמת ליעקב ויקרא פרשת אמור פרק כב

 שיעשה הענין הזה11. ואמרתי זכר לדבר הפסוק שהביא הרמב"ם בספר המצות שלו במצוה זו [מצוה ט'] שהביא קרא דישעיה [כ"ט פכ"ג]: כי בראותו ילדיו גו' יקדישו שמי והקדישו את קדוש יעקב וגו', הרי שכתב ילדיו, ודו"ק.ונראה שעל זה סמכו אבותינו בימי הבינים שמסרו נפשם ונפשות בני ביתם על קידוש השם ובלבד שלא להמיר את הדת, דלכאורה בשלמא על נפשותם הרי נצטוו ליהרג ולא לעבור, אבל על הקטנים - שאינם מחוייבים במצוות - מי התיר להם12. ולפ"ז ניחא שפיר, דכיון דאילו היו הבנים ממירים את הדת היה יוצא מזה חילול השם איום א"כ על מצוה זו נצטוו גם הקטנים, ודו"ק.

1234567891011121314151617181920