קושר

קושר מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1097 מקורות עבור קושר. להלן תוצאות 1 - 10

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


1

משנה מסכת חגיגה פרק ג

 משנה א[*] חומר בקודש מבתרומה שמטבילין כלים בתוך כלים לתרומה אבל לא לקדש אחוריים ותוך ובית הצביטה בתרומה אבל לא בקודש הנושא את המדרס נושא את התרומה אבל לא את הקדש בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש לא כמדת הקדש מדת התרומה שבקדש מתיר ומנגב ומטביל ואחר כך קושר ובתרומה קושר ואחר כך מטביל:משנה ב[*] כלים הנגמרין בטהרה צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש אבל לא לתרומה הרביעי בקדש פסול והשלישי בתרומה ובתרומה אם נטמאת אחת מידיו חברתה טהורה ובקדש מטביל שתיהן שהיד מטמא את חברתה בקדש אבל לא בתרומה:משנה ג[*] אוכלין אוכלים נגובין

2

משנה מסכת כלאים פרק ט

 כב) לא תלבש שעטנז דבר שהוא שוע טווי ונוז רשב"א אומר נלוז ומליז הוא את אביו שבשמים עליו:משנה ט[*] לבדים אסורים מפני שהם שועים פיו של צמר בשל פשתן אסור מפני שהם חוזרין כאריג רבי יוסי אומר משיחות של ארגמן אסורות מפני שהוא מולל עד שלא קושר לא יקשור סרט של צמר בשל פשתן לחגור בו את מתניו אע"פ שהרצועה באמצע:משנה י[*] אותות הגרדין ואותות הכובסים אסורות משום כלאים התוכף תכיפה אחת אינה חבור ואין בה משום כלאים והשומטה בשבת פטור עשה שני ראשיה לצד אחד חבור ויש בה משום כלאים והשומטה בשבת חייב רבי יהודה אומר עד

3

תוספתא מסכת חגיגה (ליברמן) פרק ג

 ותוך אין לו בית הצביעה הלכה והנושא את המדרס נושא את התרומה אבל לא את הקדש כיצד היו סנדליו טמאין ונושא חבית של תרומה על כתיפו ואין עושין כן בקודש בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש ולא כמידת הקדש מדת התרומה שבקדש מתיר ומטביל ומנגיב ואחר כך קושר ובתרומה קושר ואחר כך מטביל אחד קדשי מקדש ואחד קדשי הגבול בכך הלכה זכלים הנגמרין בטהרה אפי' בעזרה צריכין טבילה לקודש אבל לא לתרומה כיצד סלת שנתערבה בביסא ונגע טבול יום במקצתה פסל את כולה בתרומה לא פסל אלא מקום מגעה הקרקע אינו מצרף לא את הקודש ולא את התרומה הכלי

4

תוספתא מסכת סנהדרין (צוקרמאנדל) פרק ט

 דברי ר' יהודה שאמ' משום ר' אליע' וחכמ' אומ' האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה בית הסקילה היה גבוה שתי קומות והוא קומה אחת הרי שלש קומות ר' שמעון אומ' אבן היתה שם והיה בה משאוי שנים נוטלה ונותנה על לבו כדי לקיים בה מצות סקילה וכשתולין אותו אחד קושר ואחד מתיר כדי לקיים בו מצות תלייה: הלכה זהיה ר' מאיר אומ' מה תלמ' לומר כי קללת אלהים תלוי לשני אחים תאומים דומין זה לזה אחד מלך על כל העולם כולו ואחד יצא לליסטייא לאחר זמן נתפס זה שיצא לליסטיא והיו צולבין אותו על הצלוב והיה כל עובר

5

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת גיטין פרק ח

 דמר נעשין כהרחק עדות שלא באו אלא בהכשירו של גט. וכא כאן. היו תשעה מתיר שנים ומחתם שנים. או אין שני העדים בגט המקושר כלום. היו חמשה פשיטא שהוא מתיר אחד ומחתם אחד. נמצאת אומר התרתו מתרתו. [דף מט עמוד א] וכרבי חנניה בן גמליאל דרחב"ג אומר התורף כשר שאפילו קושר ואחר כך חותם. הדא דתימא בשקושר כולהם ואחר כך חתמו שלשה הראשונים אבל אם קושר שלשה הראשונים וחותם אפילו מקשר ומחתם כמה כשר. הי"ל גט המקושר בקשר ואחר כך מחתם. היה מקשר ראשון ראשון ומחתמן. פשיטא ראשון ושני לא נמצאו חתומין בגט המקושר. מה אנן קיימין אם בשקשרו וחתמו

6

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת חגיגה פרק ג

 אמתני' חומר בקודש מבתרומה שמטבילין כלים בתוך כלים בתרומה אבל לא בקודש אחוריים ותוך ובית צביעה בתרומה אבל לא בקודש הנושא [דף טו עמוד א] את המדרס נושא את התרומה אבל לא את הקודש בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש לא כמידת הקודש מידת התרומה שבקודש מתיר ומטביל ואחר כך קושר ובתרומה קושר ואח"כ מטביל: גמ' ר' חייא בשם ר"י מפני שאוכלי תרומה זריזין ואוכלי קודש אינן זריזין א"ר חנניה קומי ר' מנא והדא היא מעלה אילו דבר שהוא שוה בזה ובזה טמא בזה וטהור בזה ודא היא מעלה א"ל תיפתר במזוקק לקדש ר' לא בשם ר"י אם היה דבר

7

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת יבמות פרק ד

 שתלד. לא אפילו הפילה. אמר רבי מנא שמעית בשם שמואל היא הכרת העובר היא לידתו. ולית אנא ידע מן מה שמעת. אמר ר' בא בר כהן קומי רבי יוסי רבי ירמיה אמרה. אמר ליה רבי חזקיה לא אמרה רבי ירמיה. ואיקפד רבי יוסי לקיבלי'. אמר ליה שכן אפילו יהושע שהיה קושר למשה לא אמר כן ואת אומרת כן. [דף כז עמוד ב] חזר ואמר אין דאמרה אלא כאינש דשמע מילה ומקשי עליה. ואבא בר ווא פליג על שמואל בריה. ר' ברכיה בשם שמואל לעולם אין האשה יולדת או למאתים ושבעים ואחד או למאתים ושבעים ושנים. או למאתים ושבעים ושלשה. או

8

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת כלאים פרק ט

 כלאים אלא טווי ואריג שנאמר לא תלבש שעטנז דבר שהוא שוע טווי ונוז. ר"ש בן אלעזר אומר נלוז ומליז את אביו שבשמים עליו. הלבדין אסורין מפני שהן שועין. פיף של צמר בשל פשתן אסור מפני שהן חוזרין באריג. רבי יוסי אומר משיחות של אריג אסורות מפני שהוא מולל עד שלא קושר. לא יקשור סרט של צמר בשל פשתן לחגור בו את מתניו אף על פי שהרצועה באמצע. אותות הגרדים ואותות הכובסין אסורות משום כלאים: גמ' נתני שעז ולא נתני טני. אילו תנינן שעז ולא תנינן טני הוינן אמרין הא טווי מותר. מתניתא לא אמרה כן אלא אין אסור משום כלאים

9

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שבת פרק ז

 שהיה מגיע לאריג הוי שרי ליה ומעל לה. ר' תנחומא בשם רב הונא אפי' ערב שבה לא היה בו לא קשר ולא תיימת. תני ר' הושעי' חוסל של תמרים ופטילייא של תמרים קורע ומתיר. ובלבד שלא יקשור. ואין זו התרה נעשה כשובר את החבית לוכל ממנה גרוגרת. אזנים של דוסיקיא קושר ומתיר נעשה כפותח וכנועל בשבת. ר' חנינא אמר עד יחות כל סיטרה. אמר רבי יניי אמרו לו לרבי חנינא צא וקרא. והא תנינן עשה שני ראשיה לצד אחד מעתה עד יסוק ויחות ייסוק. והתנינן רבי יהודה אומר עד שישלש מעתה עד יחות ייסוק ויחית אלא הכן והכן. [דף נב

10

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שבת פרק יג

 מפני חכמים שהן פטורין:הלכה במתני' העושה שתי בתי נירין בנירין ובקירוס ובנפה ובכברה ובסל חייב התופר שתי תפירות וקורע על מנת לתפור שתי תפירות: גמ' בנירין. ניריא. בקירוס. קירומה. ר' בא רב ירמיה בשם רב הממתח צדדיו בשבת חייב משום תופר. נימר משום תופר ומשום קושר:הלכה גמתני' הקורע בחמתו ועל מתו כל המקלקלין פטורין והמקלקל על מנת לתקן שיעורו כמתקן: גמ' בעון קומי רבי בא היך מה דאת אמר תמן השוחט חטאתו בשבת כיפר ומביא אחרת ואמר אוף הכא לא יצא ידי קורעו. אלא כרבי שמעון דר' שמעון אמר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר.

1234567891011121314151617181920