קוברין

קוברין מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1006 מקורות עבור קוברין. להלן תוצאות 71 - 80

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


71

רד"ק יחזקאל פרק לב

 בארץ חיים לפיכך לא ימותו מיתת עצמם אלא חללי חרב יהיו ויש לפרש נופלים מערלים כמו לא נופל אנכי מכם כלומר פחותים יהיו מאותם ערלים שירדו לשאול בכלי מלחמתם ויש לפרש בכלי מלחמתם ויתנו את חרבות' תחת ראשיהם כמשמעו כי כן עושים אותם הגבורים שמתו מיתת עצמם לאות ולסימן להם קוברין עמהם כלי מלחמתם והסיף שלהם משימים אותו הקוברים תחת ראשיהם שימצאו המוצאים בחטיטת הקברים כלי מלחמתם בקבר כדי שידעו כי אותם היו גבורים ולא נפלו בחרב במותם ויהיה להם לשם וי"ת נופלי' דאתקטילו:(כח) ואתה - אמר כנגד פרעה:תשבר - בפתח הבי"ת כמו תשבר בצרי וכמוהו וכל מקנך תזכר ותעצר

72

רשב"ם דברים פרשת כי תבוא פרק כח

 אבק ועפר שינקרו עיניכם. ומתוך כך יתנך י"י נגף שלא תוכל לראות ותברח מפני אויביך:(כד) מטר ארצך - לשון ירידה כמו המטיר על סדום ועמורה גפרית ואש, ימטר על רשעים פחים אש וגפרית:(כו) ואין מחריד - אין מבריח העופות מעל הנבלות כי אין קוברין:(לז) ולשנינה - דיבור, כמו ושננתם:(מ) ישל - מן ונשל גוים. וכן ימל קצירו מן ונמלתם. וכן אחריתו כנחש ישך מן נשך הנחש, לשון ייפעל:(מו) לאות - שהמקלל מקלל לשונאו להיות כמוהו. וגם יש לומר שלא עבדתם להקב"ה:(נו) תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה - הגדולים מתת להם מכל מה שתאכל וגם בשליתה ובבניה אשר תלד בסתר,

73

רש"ר הירש בראשית פרשת נח פרק ח

 וקציר וגו'". ושעה שר' שמואל בר נחמן חש בראשו מחמת שינוי מזג האויר, היה מתבדח ואומר: "חמי מה עבד לן דרא דמבולא": ראה, מה עשה לנו דור המבול! יציבות האקלים שלפני המבול היתה אחת מסיבות ההשחתה: "מי גרם להם שימרודו בי, לא על ידי שהיו זורעין ולא קוצרין, יולדין ולא קוברין?" ולמדנו מן התוספת "יולדין ולא קוברין", כי האקלים שלפני המבול גרם לאריכות ימים; וכן בהמשך הדברים: "מכאן ואילך זרע וקציר וגו'": שינוי האקלים שלאחר המבול קיצר את חיי האדם. אמור מעתה: טיב הארץ, מעמדה ואקלימה היו שונים לפני המבול; והנחה זו מתאשרת גם על ידי תוצאות המחקר הגיאולוגי והפיסיקלי -

74

רש"ר הירש ויקרא פרשת אמור פרק כא

 במדבר יט, יד). אולם איסור זה מוגבל לנפש בעמיו; אין הוא נוהג, אלא אם כן המת שוהה "בעמיו" - קרוב לבני עמו; יצא מת מצוה, שהכהן מוצאו עזוב בדרך; אסור לכהן להניח את הגופה העזובה, אלא חובה עליו להתעסק בקבורתה (תורת - כהנים; נזיר מג ע"ב); "איזהו מת מצוה, כל שאין לו קוברין; קורא ואחרים עונים אותו אין זה מת מצוה". בברכות יט ע"ב אמרו, שמצוות קבורת מת מצוה דוחה גם מצוות אחדות כאחת; כגון כהן גדול נזיר, ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו; אף הוא חייב לקבור את המת שלפניו. ולמדנו מכאן את המעלה היתירה של מצוות גמילות חסד כלפי

75

תולדות יצחק במדבר פרשת נשא פרק ו

 לו, שלפעמים מתעברת מהנואף ויולדת בן ומניח לו כל אשר לו ע"כ. ולזה אמרו למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה, שאחר שהסוטה עברה על כל עשרת הדברות, והנזיר קיים כל עשרת הדברות, ולא עוד אלא יותר ממה שכתוב בתורה קיים, ואם כן למה סמך נזיר לסוטה שאפילו אחר המות אין קוברין צדיק אצל רשע [סנהדרין מז א], וכל שכן בחיים, ומי נתן כהן בבית הקברות, והשיבו לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, פירוש דרך מצוה שחייב להזיר עצמו מן היין, בראותו מיתתה מצד שתית היין, וגם הבועל מצד שתיית יין הרבה עשה זימה. וג"כ הוא דרך

76

תורה תמימה הערות בראשית פרק ג

 דעולה עמו ואינה יורדת עמו, כלומר, אם הי' הדבר להיפך היתה היא נהנית מזכות משפחתו, אבל עתה אינה יורדת לפחיתות משפחתו. והוא הדין לענין המלאכות שאשה עושה לבעלה אינה מחויבת לעשות כאלה שאין בני משפחתה נוהגין לעשות, ע' באה"ע סי' פ'. וכן לענין כבוד קבורתה, שאם הי' כבודה מרובה מכבודו. קוברין אותה לפי כבודה, ע' באה"ע סי' פ"ט, ובמרדכי פי"ג דכתובות כתב דמהאי טעמא אם אשתו אינה יכולה לדור בבית חמיה מפני הקטטה חייב הבעל לתת לה מזונות בבית אביה. -וע' בשו"ת מהרי"ט ח"ג סי' מ"ח דאין בכלל זה לענין כתובה שאם הי' מנהג עירו משונה ממנהג עירה לא אמרינן

77

תורה תמימה הערות בראשית פרק מז

 תפוסה ואח"כ מותר לעשות שם טהרות ואינו חושש שמא עוד מת קבור שם. ואע"פ דבעלמא קיי"ל מת מצוה קונה מקומו, מכל מקום לא חיישינן שזה הי' מת מצוה, משום דע"פ רוב מת מצוה קלא אית לי'. ומ"ש הלשון מושכב כדרכו בא לאפוקי אם מצאו יושב או ראשו בין ברכיו, שכן קוברין העובדי כוכבים מתיהם ולכן מותר לפנותו בכל ענין.ומה שהוספנו במוסגר, הוא ע"פ גירסת הערוך, והלשון מכאן אמרו יהי' פירושו מכאן סמכו, דאין דרשה זו אלא אסמכתא, שהרי לא נמצא כלל בכתוב שיעקב נקבר תחלה במצרים, כמש"כ התוי"ט בשם הרמב"ם במשנה כאן:טו) קרי ליוסף תעלא לגבי יעקב, ובעידני'

78

תורה תמימה הערות ויקרא פרק כא

 שיכניס אצבעות רגליו נטמא ואינו חייב משום ביאה עד שיבא כולו. -ועיין ברמב"ם פ"ג ה"ו מאבל הביא דין זה לענין כהן גדול, והשמיט זה בענין כהן הדיוט אע"פ דאיירי ביה בתחלת הפרק, וצע"ג:ט) ר"ל בזמן שיש בני אדם זולתו להתעסק עמו אז אינו מטמא, אבל בזמן שאין לו קוברין אלא הוא מטמא עצמו, ועיין בנזיר מ"ד א' ומ"ח א' אתרבי טומאת כהן למת מצוה מדרשה אחרת כפי שיבא לפנינו בפ' י"א:י) כתב הרשב"ם בב"ב ק"ט ב' טעם הדבר דאשתו נקראת שארו משום דכתיב והיו לבשר אחד, וכתיב נמי שארה כסותה ועונתה לא יגרע, עכ"ל. ובתו"כ איתא שארו אשתו

79

תורה תמימה הערות במדבר פרק ט

 וז"ל, לאו מת מצוה דוקא קאמר דאפילו מתיהן נמי מת מצוה קרי להו דמצוה להתעסק בהם, כגון האמורים בפרשת כהנים (ר"פ אמור) שהכהן מטמא לו, עכ"ל. ולכאורה כל דבריו אלה אך למותר הם, ומי הכריחו לזה, ומה איכפת לן אם באמת טמאי מת מצוה ממש היו, דהיינו מת שאין לו קוברין.אך יתבארו בהכרח ע"פ המבואר בסוגיא כאן דרצה הגמרא ללמוד דעוסק במצוה קלה פטור מן המצוה החמורה, ור"ל שהרי נטמאו במתיהן שבעה ימים לפני הפסח ואע"פ שטומאה זו תעכב על ידם אכילת הפסח, אלמא מצוה קלה הבאה לידך אינך צריך לדחותה מפני החמורה העתידה לבא, ולפי"ז אי ס"ד דטמאי

80

תורה תמימה הערות במדבר פרק לה

 צריך כפרה, וכבר נתבאר דמיתת כהן גדול מכפרת רק כשהוא בערי מקלט, וא"כ כשמוליכין עצמותיו משם מיד כשמת הוא וקודם שמת כה"ג א"כ הלא אין לו עוד כפרה, ולכן נראה דהכונה מוליכין עצמותיו היינו לאחר מיתת הכה"ג, ובאמת כן כתב מפורש הרמב"ם בפ"ז ה"ג מרוצח וז"ל, רוצח שמת בעיר מקלטו קוברין אותו שם ובעת שימות הכה"ג מוליכין עצמות הרוצח משם לקברי אבותיו, עכ"ל. והכ"מ לא ביאר מאומה מזה, ובכלל אין דבריו שם מבוארין לי, וכפי הנראה היה לפניו גירסא אחרת ברמב"ם מאשר לפנינו:סג) אם עמד מקודם על משרה כבודה כגון נשיא או ראש בית אב אינו חוזר אליה בשובו

1234567891011121314151617181920